העליון דחה עתירה לחשיפת הקשר בין ישראל לרצח העם בבוסניה

למרות עדויות על נשק ישראלי ששימש בזמן רצח העם בבוסניה, דחה העליון את העתירה. טיעונים עמומים על פגיעה ביחסי החוץ של ישראל גברו בעיני השופטים על זכותם של אזרחי המדינה לדעת כיצד הופכים אותם לשותפים לפשעי מלחמה, ועל זכות הנרצחים לצדק

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בית המשפט העליון דחה השבוע עתירה לחשיפת הייצוא הביטחוני הישראלי לשטח יוגוסלביה לשעבר, בתקופת רצח העם בבוסניה בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בית המשפט קבע כי חשיפת שיתוף הפעולה הישראלי ברצח העם תפגע במידה כזו ביחסי החוץ של ישראל שהדבר גובר על האינטרס הציבורי של חשיפת המידע והעמדה אפשרית לדין של מי שעסק בכך.

העותרים, עו"ד איתי מק ופרופ' יאיר אורון, הציגו בפני בית המשפט שורה של ראיות מוצקות ליצוא ביטחוני ישראלי לכוחות הסרבים באותן שנים, אשר כלל אימוני הכוחות וכן נשק כמו פגזים ורובים. בין היתר הוצג גם את יומנו של הגנרל ראטקו מלאדיץ', אשר נשפט בימים אלו בבית הדין הבינלאומי על ביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם, ובו הוא מציין במפורש את קשרי הנשק הענפים בין סרביה של אותה תקופה עם ישראל.

יצוא זה התרחש הרבה לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם החליטה להטיל אמברגו על סחר בנשק עם חלקיה השונים של יוגוסלביה לשעבר, ואחרי פרסום שורה של עדויות על רצח-עם והקמת מחנות ריכוז.

תשובת המדינה ודחיית העתירה על ידי בית המשפט על סמך דיון בה מהווים בעצם הודאה בשיתוף הפעולה הישראלי עם רצח-עם זה, שהרי אם לא היה מה להסתיר, לא הייתה פגיעה ביחסי החוץ עם חשיפת המסמכים.

> סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה

קבר אחים, הטבח בסברניקה. צילום: Adam Jones

קבר אחים, הטבח בסברניקה. צילום: Adam Jones

מעשי האכזריות הנוראים ביותר מאז השואה

בין השנים 1991 ל-1995 התפרקה יוגוסלביה דאז. ממדינה רב-לאומית היא הפכה לאוסף של עמים הנלחמים זה בזה במלחמת אזרחים עקובה מדם, שכללה מעשי טבח המוניים והידרדרה עד לרצח עם.

בשנים 1991-1992 ניהלו הסרבים מלחמה נגד קרואטיה, ובין השנים 1992 ל-1995 הם נלחמו נגד בוסניה. במסגרת המלחמות ביצעו הסרבים רצח-עם וטיהור אתני של מוסלמים בשטחים אותם כבשו. זה עלה בחייהם של כ-250 אלף בני אדם. רבבות אחרים נפצעו והורעבו, נשים רבות נאנסו, ורבים נכלאו במחנות ריכוז. פשעי מלחמה בוצעו גם על ידי הצדדים האחרים במלחמה אך העתירה מתרכזת בשיתוף הפעולה הישראלי עם הכוחות הסרבים. מעשי האכזריות ביוגוסלביה היו הנוראים ביותר שהתרחשו באירופה מאז השואה.

הגנרל הסרבי ראטקו מלאדיץ' (צילום: מיכאיל אסטפייב)

עדויות לסחר בנשק עם ישראל התגלו ביומן שלו. הגנרל הסרבי ראטקו מלאדיץ' (צילום: מיכאיל אסטפייב)

אחד ממעשי הטבח הידועים ביותר הוא זה שביצעו חייליו של הגנרל הסרבי ראטקו מלאדיץ' בסביבות העיר סרברניצה ביולי 1995. הכוחות הסרבים שהיו כפופים לגנרל רצחו כ-8,000 בוסנים וקברו אותם בקברי אחים, זאת במסגרת טיהור אתני של האזור מבוסנים מוסלמים. למרות שהעיר הייתה אמורה להיות שטח בטוח בחסות האו"ם, כאשר הטבח החל חיילי האו"ם עמדו מנגד ולא התערבו. ב-2012 הוסגר מלאדיץ' לבית הדין הבינלאומי בהאג ומשפטו מתנהל בימים אלו.

ארגונים יהודים בולטים יצאו בזמן אמת בדרישה להפסקת רצח העם וסגירת מחנות המוות. אך לא כך נהגה מדינת ישראל. כלפי חוץ היא גינתה את הטבח, אך למעשה סיפקה נשק לטובחים ואימנה את כוחותיהם.

טילים ישראלים בסרייבו

עו"ד מק ופרופ' אורון אספו עדויות רבות לסחר בנשק בין ישראל לסרביה אותן הציגו בעתירה. הם הציגו עדויות לסחר ביטחוני שהתרחש זמן רב לאחר הטלת האמברגו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בבספטמבר 1991. העדויות שהציגו מוצלבות, כלומר מכמה מקורות, ומובאות כאן כפי שהופיעו בעתירה בקיצורים נדרשים.

בשנת 1992 פרסמה עובדת בכירה לשעבר במשרד הביטחון הסרבי ספר בו כתבה על עסקת נשק בין ישראל לסרביה שנחתמה כחודש לאחר הטלת האמברגו: "אחת העסקאות הגדולות ביותר נעשה באוקטובר 1991, מסיבות מובנות העסקה עם היהודים לא הייתה פומבית בזמנו".

ישראלי שהתנדב בארגון הומניטארי בבוסניה העיד כי בשנת 1994 קצין של האו"ם ביקש ממנו להסתכל על שרידי פגז בקוטר 120 מ"מ שהתפוצץ במסלול הטיסה בשדה התעופה בסרייבו שהיה עליו כיתוב בעברית. הוא גם העיד כי ראה בבוסניה סרבים המסתובבים עם רובי עוזי מתוצרת ישראל.

> ישראל שוקלת לשלול אזרחות של חשוד בפשעים נגד האנושות בארגנטינה

מחנה ריכוז בבוסניה. צילום ITN

מחנה ריכוז בבוסניה. צילום ITN

ב-1995 דווח כי סוחרי נשק ישראלים בשיתוף צרפתים סגרו עסקה לאספקת טילי לאו לסרביה. לפי פרסומים ב-1992 הגיעה לבלגרד משלחת של משרד הביטחון הישראלי שחתמה על הסכם לאספקת פגזים.

אותו גנרל מלאדיץ', שעומד כאמור לדין על פשעי מלחמה ורצח עם, כתב ביומנו כי "מישראל – הם הציעו מאבק משותף באיסלאם הקיצוני. הציעו לאמן את אנשינו ביוון, רובי צלפים בחינם". 

בדו"ח שהוכן לבקשת ממשלת הולנד לחקירת אירועי סרברניצה נכתב כך:

בלגרד החשיבה את ישראל, רוסיה, ויוון כחברותיה הטובות. בסתיו 1991 סרביה סגרה עסקת נשק סודית עם ישראל.

ב-1995 דווח כי סוחרי נשק ישראלי סיפקו נשק ל-VRS (צבא רפובליקת סרפסקה, כוחות סרבים בתוך בוסניה ג.ב.). אספקת נשק זאת הייתה חייבת להיות בידיעת ממשלת ישראל.

הסרבים לא היו הצד היחיד במלחמה לו ניסו הסוחרים הישראלים ניסו למכור נשק. לפי הפרסומים היה ניסיון לסחור בנשק גם עם המשטר הקרואטי האנטישמי, אך עסקה זו לבסוף לא יצאה אל הפועל. בעתירה הוצגו גם דיווחים של פעילי זכויות אדם שדיווחו על כך שכוחות ישראלים אימנו את צבא סרביה, וכי עסקת נשק עם הסרבים היא שאפשרה מעבר יהודים מסראייבו הנצורה.

בזמן שכל זה התנהל בסודיות יחסית, ברמה הפומבית ממשלת ישראל הביעה צער על האירועים, בריפיון כאילו מדובר בכוח עליון ולא בטבח מעשי ידי אדם. בחודש יולי 1994 ביקר יו"ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת דאז, ח"כ אורי אור, בבלגרד ואמר כי "יש לנו זיכרון טוב. אנחנו יודעים מה זה לחיות תחת חרמות. כל החלטה של האו"ם נגדנו התקבלה ברוב של שני-שליש". עמדה שמסגירה סיבה אפשרית לתמיכה ישראלית ברצח-העם. באותה שנה זימן אליו סגן נשיא ארה"ב דאז, אל גור, את השגריר הישראלי והזהיר את ישראל לבל תמשיך בשיתוף פעולה זה.

אגב, בשנת 2013 לישראל לא הייתה בעיה להסגיר לבוסניה-הרציגובינה אזרח שעלה לישראל שבע שנים קודם לכן והיה מבוקש בחשד למעורבות בטבח אשר אירע בבוסניה ב-1995. כלומר המדינה בעצמה הכירה בחומרת העניין.

העליון בשירות פשעי מלחמה

הדיון בעליון בתשובת המדינה לעתירה התנהל בדלתיים סגורות במעמד צד אחד. העותרים ביקשו מבית המשפט לייצג גם את הציבור במעמד זה, שבשמו בעצם בוצע שיתוף פעולה עם רצח העם, ללא ידיעתו, וממילא ללא הסכמתו. לטענת העותרים המדינה ביקשה עזרה בטיוח פשעי מלחמה שלה ושל סוחרי הנשק, וכי נוכח האינטרס הברור להשתקה מצד בעלי עניין ללא חשיפת המסמכים וללא לחץ ציבורי לא ניתן יהיה למצות את הדין עם המעורבים.

השופטים דנצינגר, מזוז ופוגלמן דחו את העתירה וקיבלו את עמדת המדינה כי חשיפת הייצוא הבטחוני הישראלי לסרביה בזמן רצח העם תזיק ליחסי החוץ של ישראל ולביטחונה, וכי נזק זה גובר על התועלת הציבורית בחשיפת המידע.

> "ישראל היום" שכח לדווח על האנטישמי שמונה לתפקיד בכיר בבית הלבן

קבר אחים בבוסניה. (צילום: ICTY)

קבר אחים בבוסניה. (צילום: ICTY)

זוהי פסיקה חמורה מכמה בחינות. ראשית, קבלת טענת המדינה לוודאות קרובה לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל היא מתמיהה. רק לאחרונה דחו בעליון טענה דומה בקשר ליצוא הביטחוני בזמן הטבח ברואנדה, וחודש לאחר מכן פרסמה המדינה בעצמה כי היצוא הופסק שישה ימים לאחר תחילת הטבח. אם כך, גם לדעת המדינה לא נגרם נזק מפרסום, לפחות חלקי, של המידע על רואנדה, אז מדוע הוטל איפול גורף על הנושא רק חודש קודם לכן? מדוע שופטי העליון לא נתנו דעתם לשקר זה, ואף סירבו לקבל אותו כראיה כאשר ביקשו זאת העותרים? הרי לכל הפחות ברור שהמדינה עושה שימוש מוגזם בטענת הפגיעה ביחסי החוץ.

שנית, לציבור יש אינטרס ראשון במעלה לחשוף את המעורבות של המדינה על סוחרי הנשק שלה ברצח עם. בטח במדינה אשר קמה על חורבות עמה בעקבות השואה. מסיבה זו למשל ישראל הייתה מוכנה לפגוע בריבונותה של ארגנטינה כאשר חטפה את אייכמן, והביאה אותו למשפט בישראל. למעשה קשה לחשוב על אינטרס ציבורי חשוב מזה. וכמובן, לא מדובר רק באינטרס של תושבי ישראל, אלא גם בשל אלו שסבלו מאותו רצח-עם. בית המשפט בבואו לשקול פשעי מלחמה ראוי שיעסוק גם באינטרס שלהם.

כאשר במקרים של רצח-עם בית המשפט קובע כי פגיעה מסוימת בביטחון המדינה, שכלל לא הוכחה, אינה שוות ערך לעשיית דין וצדק על פשעים מהסוג הזה, בית המשפט בעצם אומר שזכות המדינה לביטחון, אמיתי או דמיוני, היא זכות מוחלטת, וגוברת על כל זכות אחרת, של אזרחיה או של אזרחי מדינות אחרות.

ניתן  להסיק מפסיקת העליון, כי ככל שהפשע יותר גדול, כך יותר קל הוא להחביאו. ככל שיימכר יותר נשק, ככל שיאומנו יותר רוצחי-עמים, הפגיעה ביחסי החוץ וביטחון המדינה הכרוכה בחשיפת הפשע הזה תהיה גדולה יותר, והיא תגבר על האינטרס הציבורי בהכרח.

לא ניתן לקבל זאת. השופטים הופכים בכך, כמו שתיארו זאת העותרים, לשותפים של ממש בטיוח. השופטים הופכים בזאת גם את הציבור הישראלי לשותף לפשעי מלחמה, ללא ידיעתו, וללא שניתנה לו הזכות הדמוקרטית לנהל את הדיון הראוי לכך.

שורה של בקשות דומות עומדות לפתחה של המדינה, בנושא שיתוף הפעולה עם רוצחי החונטה הארגטינית, משטרו של פינושה וסרי לנקה. עד סוף השנה מתכוון עו"ד מק להגיש נוספות. גם אם ברור כי למדינה יש אינטרס כי הן יידחו, על העליון להפסיק לתת ידו להסתרת פשעים אלו, אם לא בשביל העמדה לדין של אלו האחראים לפשעי העבר, אז כדי שפשעים אלו יפסיקו להתרחש בימינו.

> תיק החקירה על הירי באחים בקלנדיה: הפלסטינית נורתה למוות מאחור

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf