שעת השמד: העריקים החרדים שהחליטו לא להתייצב בלשכת הגיוס

באופוזיציה החרדית מסרבים להתייצב בלשכת גיוס אפילו להליך פרוצדורלי, מה שהוביל לסדרת המעצרים ולהפגנות הסוערות בחוצות הערים. ואיך זה קשור להפקרת בחורי הישיבה הספרדים?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לקראת חקיקת חוק הגיוס של לפיד לפני כשלוש שנים, ולמרות תיקונו על ידי הח"כים החרדים כעבור שנה, הורה הרב שמואל אוירבך שלא להתייצב בלשכת הגיוס כלל – גם לא על מנת להסדיר הליך דחיה מגיוס או פטור. הרב אוירבך הוא מנהיג האופוזיציה בזרם הליטאי הנקראת "הפלג הירושלמי", והוא מרכז את המאבק נגד יוזמות לגיוס חרדים מאז חקיקת חוק טל בשנת 2002, והקמת הגדודים החרדים מחדש.

הוראתו של הרב אוירבך שלא להתייצב בלשכת הגיוס, בניגוד לדעת ועד הישיבות ורבני מפלגות "דגל התורה" וש"ס, הפכה את הצעירים שסרו להוראתו (יחד עם צעירים מקהילות נוספות, כמו "העדה החרדית" האנטי-ציונית בירושלים וכמה קהילות מהזרם החסידי) לעריקים, על אף שאם היו מתייצבים בלשכה – ככל הנראה – היו זוכים לדחייה ולפטור. בשנה האחרונה נעצרו כמה מהם, במקרה או בהפגנות סביב מעצר עריקים אחרים, והוסגרו למשטרה הצבאית. על פי התחייבותו של הרב אוירבך, כל מעצר עריק יענה במחאה רבתי, וזו הסיבה להפגנות הסוערות בירושלים ובבית שמש שהתקיימו בשבועיים האחרונים.

> בתמונות: חסימות, מעצרים וזרנוקי מים בהפגנות נגד מאסר עריקים חרדים

הרב שמואל אוירבך מנהיג "הפלג הירושלמי" בחדרו בירושלים (צילום: שלומי כהן, פלאש90)

הרב שמואל אוירבך מנהיג "הפלג הירושלמי" בחדרו בירושלים (צילום: שלומי כהן, פלאש90)

גם בציבור החרדי, וכל שכן מחוצה לו, מתקבלת הוראתו של הרב אוירבך בתמיהה: אם ההליך הוא פרוצדורלי גרידא, מדוע לא להתייצב ולסיים עם זה – ובמקום זאת לסכן את הצעיר החרדי בגיוס, ולהוציא מאות נערים צעירים לחוצות הערים, להתקוטטות עם שוטרים? צריך לציין, בהקשר הזה, שהפגנות מסוג זה אף פעם לא היו נחלתו של המיינסטרים החרדי, שנוהג למחות בעצרות תפילה גדולות ולא אלימות.

הדיל של חוק הגיוס המתוקן: דאגה לעילית והפקרת השוליים

בשורות הבאות אשתדל לפרוס את הסיבה לאי התייצבות בלשכת הגיוס כפי שהיא מוסברת בכלי התקשורת הרשמיים של "הפלג הירושלמי", לפי מה שהסבירו לי צעירים שבחרו שלא להתייצב ובכך לסכן את חירותם ואת שמם הטוב, וכפי איך שאני מבין אותה.

ההחלטה לא להתייצב בלשכת הגיוס התקבלה לאחר הצבת מכסות ("יעדים") גיוס, שגדולות באופן משמעותי ממספר המתגייסים מבתים חרדים עד אז, והקמת הממ"ח (מרכז מיון חרדי) שהיא "לשכת גיוס חכמה" שנועדה, כך על פי תחקיר שהתפרסם דווקא בביטאון "דגל התורה", לסמן את הצעירים החרדים הבאים לקבל פטור ולערוך להם תחקיר מדויק ופרטני, שנועד לקטלג אותם באופן חכם יותר, ולא לפי השאלה הפשוטה – האם הם תלמידי ישיבה או לא?

השאלות הללו נועדו לסמן את בחורי הישיבות ולנסות לבנות באופן עצמאי – תוך מחאה רפה מצד הפוליטיקאים החרדים – מאגר בני ישיבה "חכם" יותר, שנועד לא רק לגייס את מי שלא לומד, כפי שמצהירים המגייסים החרדים, אלא מאגר תלמידי פוניבז' וסלבודקה (ישיבות עילית), ומאגר הלא מקומבנים ומקושרים, שאותם אפשר וניתן לגייס בהמשך.

התוצאה, כפי שהכריז בבכי הרב שלום כהן בכינוס מועצות גדולי התורה שנערך סביב חקיקת חוק הגיוס, היא שאת "הספרדים ייקחו ראשונים". אלו דברים שקורים כל יום – דיחויים שמתבטלים פתאום, הקשחת תנאים, מעצרי פתע, וגם שינוי מתמיד של תקנות הגיוס על ידי משרד הביטחון. הפתרון של הפוליטיקאים החרדים לזה הוא טיפול ועזרה פרטנית למי שפתאום מצא את עצמו מחויב בגיוס או עצור (גם אם התייצב כדין) – תרים טלפון לעוזר של הח"כ שידבר עם ההוא ולמאכער שיעמוד מול הצבא. נחשו לבד למי אין את הטלפון של העוזר של הח"כ ולא שמע על המאכער.

> "המזרחים הפכו להיות בשר התותחים של חוק הגיוס"

מהלך כזה יכול לצאת לדרך בשקט מצד הרוב החרדי רק בדיל מעל השוליים של החברה החרדית: תלמידי ישיבה מזרחיים מהפריפריה של המגזר בתמורה לשקט עבור ישיבות העילית, דיל לו מסרב להסכים הרב אוירבך. באם אכן מתקיים מצב כזה, זהו מהלך חמור ובלתי נסבל. בהקשר הזה מזכירים בפלג הירושלמי את הזרז להקמתה של "תנועת המוסר" על ידי הרב ישראל מסלנט באירופה, לאחר שהבחין כיצד הקהילה מעלימה עין מהסגרתו של ילד יתום ועני לצבא הרוסי וגיוסו לקנטוניסטים, בתמורה לפטור מהגזירה עבור בנו של ראש הקהל העשיר.

ברגע שהצבא הגדיר לעצמו כמטרה להרחיב את גיוס החרדים, הכשיר עבור כך מגייסים, משקיע בכך מאמצים וכסף רב ושואף להביא למצב שבו תוך שנים לא רבות תישאר רק קבוצה מצומצמת ומקושרת שזוכה לדחיית גיוס, זוהי מדיניות חדשה – אותה מכנה הרב אוירבך "גזירת הגיוס" ו"שעת השמד", ועל כך הורה שלא להתייצב. לפי הרב אוירבך, אם בלאו הכי בצבא לא רוצים לגייס בחורי ישיבה ורק מי שלא לומד יתגייס, ניתן לקיים את ההליך הביורוקרטי מול ראשי הישיבות או בישיבות עצמן, ומדוע צריך לבודד בחור בחור בהליך אישי הכולל ראיונות ובדיקה? האם אי אפשר להשיג פתרון כללי? בכל הנוגע לפטור מגיוס לבנות חרדיות, התהליך הוא קבוצתי ונערך במוסד הלימודים. בפלג הירושלמי שואפים להסדר כזה, או לפחות הסדר דומה, גם לתלמידי ישיבה.

אז למה לשאר הפוליטיקאים החרדים לא אכפת? התשובה היא ברורה – לחברי הכנסת של "דגל התורה", היריבה המוצהרת של "הפלג הירושלמי", לא אכפת משום שהישיבות הבכירות מוגנות. באמת אף אחד לא יעצור בחורים מפוניבז' וסלבודקה, ואין על זה דיון. מראש, כך סוברים שם, הם מעדיפים לשמר את העילית באופן בטוח, מאשר לסכן את הכל אך ורק בשביל השוליים. בשביל הרב אוירבך ורבני "הפלג הירושלמי", זו פשרה שאי אפשר לקבל.

תגובת הצבא לכך היא אגרסיבית – מעצר וכליאה של כל מי שלא מתייצב. האגרסיביות הזו חדשה, בקהילות "העדה החרדית" מעולם לא התייצבו והצבא סגר זאת מולם בשקט כמעט תמיד. הפעם מנצלים בצבא את שתיקת העסקנים החרדים, או שתיקתם הזמנית שמן הסתם תישבר בהמשך, ופוגעים בסולידריות החרדית סביב מעצר וגיוס בני ישיבות, שהייתה עד היום הסיכוי היחיד של החרדים לשמור על אוטונומיה ולא להתגייס.

בשלב הבא, באם יימשכו המעצרים ועונשי המאסר, צפויה המחאה להחמיר ולפנות לראשי מערך גיוס החרדים ואף לפוליטיקאים החרדים, מה שצפוי להביך אותם קשות. בנקודת הזמן הנוכחית אין כבר דרך חזרה: מאות תלמידים נמצאים במצב "עריק", ואם לא יימצא פתרון קבוצתי שיתחשב בעמדתם האידאולוגית של סרבני ההתייצבות, הרחוב החרדי צפוי לבעור שוב ושוב.

מטבע הדברים, המחלוקת הליטאית העזה והחריפה מטילה את ההנחות הקודמות בסימן שאלה: בעוד אנשי הרב אוירבך חרדים מגזירת הגיוס, הח"כים החרדים משדרים שאננות, לצה"ל ולפוליטיקאים החרדים – שהמחאה מופנית אף נגדם – יש עניין רב לטשטש את המשמעות של התהליכים המתרחשים בשטח, מה שמקשה על גיבוש עמדה ברורה מתוך הנתונים. בכל זאת, מהתעסקות יומיומית בנושא, אני משוכנע שיש ממש בטענות הפלג הירושלמי על כך שלראשונה מזה עשרות שנים נפלה ההחלטה להגדיל את מספר המתגייסים החרדים אף על חשבון "חברת הלומדים", החלטה שנוגדת את תפיסת הקונצנזוס החרדי כולו.

לפלג הירושלמי יש שאיפות פוליטיות, וגם אידאולוגיה

אתחיל מהסוף – אני הראשון שתיארתי, במאמר ארוך שכתבתי לפני שלוש שנים, את האינטרסים הפנים חרדיים שעומדים בבסיס מאבק הפלג הירושלמי נגד הגיוס. בהמשך פרסמתי עוד מאמר ברוח דומה, ולפני כחודש מאמר שלישי ומעודכן (לא הכרה אלא הובלה). אני לא אומר את זה כדי שתקראו את ערימות המלל המיותר הזה, חלילה, או כדי להתפאר – כי אין ממש במה – אלא כדי להבהיר מראש שהעובדה שאני מייחס משמעות לסיבה בגינה המפגינים חוסמים את הצמתים ומפריעים למרתון ירושלים, לא אומר לרגע שאינני מודע לאינטרסים הפוליטיים המובהקים של מחנה שהודח ביום אחד מהנהגת הזרם הליטאי, וחולם לשוב אליה.

השאיפה לשוב לשלטון דומה לשאיפה של מפלגת העבודה לזכות שוב בארבעים וארבעה המנדטים שהצביעו לרבין – משהו שכנראה לא יקרה, אם יורשה לי להמר בזהירות. הרצון העז של מפלגת העבודה לשוב לשלטון, לא אומר שראשיה לא מאמינים מאד שביבי הוא ראש ממשלה כושל שנסחט על ידי הבית היהודי, שהמדיניות הכלכלית של ישראל מובילה לעוני, שחוק ההסדרה הוא פסול ושהתאגיד צריך לקום. יכול בהחלט להיות שאם מפלגת העבודה הייתה בממשלה, היא הייתה מתפשרת על כמה מהעקרונות הללו (סביר שהיא הייתה מתפשרת), זהו טבעו של שלטון ואופוזיציה לשלטון.

הפלג הירושלמי היום מרכז את האופוזיציה החרדית, וככזה הוא גם מתנגד לשלטון הפוליטי החרדי הקיים, גם שואף לשוב ולהנהיג, וגם מציג משנה אידאולוגית – וזה לא סותר, להפך, כדי להיות מחנה מאוחד שמצליח לאגד מאות ואלפים, להקים ולקיים עיתון מצליח נגד דעת חלק מגדולי הרבנים עליהם חונכו המנויים, לנהל מפלגה שהרב השני בחשיבותו בעולם בו גדלו מצביעיה מצהיר שמי שיצביע לה הוא "מומר", לקחת אחריות על אברכים שעפים מהכולל ועל הורים שמצאו את עצמם עם הילדים מחוץ לבית הספר רק בגלל השתייכות לפלג הירושלמי, להוציא מאות להפגנות שנגמרות במעצרים, מכות, השחתת בגדים ופגיעה בשם הטוב – הם חייבים להציג משנה כוללת ותכנית עבודה מסודרת: אידאולוגית-השקפתית, פוליטית, ואפילו תורנית.

> האופוזיציה החרדית יצאה להפגין כדי לזכות מחדש בשליטה על המגזר

הפגנה נגד מאסרם של עריקים חרדים. ירושלים, 23 במרץ 2017 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הפגנה נגד מאסרם של עריקים חרדים. ירושלים, 23 במרץ 2017 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הגילוי על כך שבראש המחנה הפוליטי עומדים עסקנים שייתכן ומניעיהם ציניים לא צריך להפתיע אף אחד – בראש כל מחנה פוליטי עומדים עסקנים ציניים כאלו, ותפקידם של האנשים שמאמינים באידאולוגיה של המחנה הזה לדאוג לשקיפות, לתקשורת ביקורתית, לחלופה תמידית ולהפרדת רשויות. האם העובדה שדיקן אוניברסיטה מעל בתפקידו, בשם רוח האקדמיה, היא סיבה להפסיק לרכוש השכלה גבוהה? לא.

גם הביקורת על ההפגנות עצמן שגויה – הציבור החרדי המיינסטרימי מגלה בשנים הללו את כוח המחאה שמקיף כל ציבור אחר בישראל: הפגנות נגד הממסד. להפגין עבור המטרות שחשובות לך ועומדות בבסיס השקפת עולמך, זו לפעמים הדרך היחידה בה קולך ישמע. אם זה אתיופים שסובלים מאלימות משטרתית קיצונית, עובדים שמפוטרים בין לילה ועוד ועוד. כן רבותיי, מפגינים. המיינסטרים החרדי, שיוצא פעם בעשור לעצרות תפילה ענקיות, לא משתמש בכלי הזה גם כשהוא נעשק, מנוצל, מדוכא ומנושל, וכעת הוא לומד להשתמש בו, לראשונה בניגוד לדעת הממסד.

האם זה מצדיק עמידה בפקקים? שום דבר לא מצדיק פקק כאשר אתה עייף והילד בוכה מאחור, וזה בסדר גמור לקלל את כל העולם, אך עם זאת זהו כלי מחאה חשוב ומרכזי שאסור שתהיה שום קבוצה בישראל שלא תהנה מהלגיטימיות להשתמש בו. השאלה מול הפגנה או שביתה היא לא האם אנחנו מסכימים עם המטרות של המפגינים והשובתים – בדיוק כמו שהשאלה האם יש לממשלה את הזכות לסגור עיתון, היא לא השאלה מה הדעות של כותביו. קשה שלא לראות בצעירים חרדים, היוצאים להפגין נגד (דעת) הממסד בו גדלו בגלל שלדעתם הוא מפקיר את האידאלים בשם האינטרס הצר, תופעה מבורכת. ילד בן 13 שיוצא להפגין כעת, בעוד שבע שנים יהיה ילד בן עשרים שיביט על המגזר בתוכו הוא גדל אחרת.

אלו תהליכים שחזקים הרבה יותר מהפלג הירושלמי ומדגל התורה, והם לא סמן שלילי.

> אחרי למעלה מעשור: צה"ל הכיר בסרבנית כיבוש כסרבנית מצפון

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

גם בעידן טראמפ ונתניהו, עבודת שטח מביאה ניצחונות לשמאל

ההישגים של מועמדי שמאל בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל הוכיחו שאפשר לשנות את המציאות הפוליטית ולנצח את הימין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf