newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לפלסטינים בישראל יש תפקיד משחרר מול הכיבוש"

ג'עפר פרח, מנכ"ל מרכז מוסאוא, והודא אבו עובייד מארגון גישה השתתפו בדיון על תפקיד הפלסטינים בישראל מול הכיבוש, שנערך ביוזמת "שיחה מקומית" וקרן רוזה לוקסמבורג. השורה התחתונה: באוסלו אמרו לפלסטינים בישראל שסיום הכיבוש לא תלוי בהם, עכשיו זה משתנה

מאת:

"אחרי אוסלו, אנחנו, הפלסטינים בישראל, חשבנו שהתפקיד של סיום הכיבוש הוא לא התפקיד שלנו, שזו עבודה של השמאל הציוני מול אש"ף, ולנו נשאר להיות המילואים של השמאל הציוני לצורך בחירות. אנחנו צריכים לחזור להיות אקטיביים כמו שהיינו עד האינתיפאדה הראשונה. יש לנו תפקיד משחרר בסיום הכיבוש."

אלה חלק מהדברים שאמר ג'עפר פרח, מנכ"ל מרכז מוסאוא, בערב שנערך אתמול בפני אולם מלא במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג בתל אביב תחת הכותרת "בין עזה לחיפה, תפקיד הפלסטינים בסיום הכיבוש". את הערב יזמו "שיחה מקומית" יחד עם מרכז מוסאוא וקרן רוזה לוקסמבורג. לצדו של פרח, השתתפה בדיון הודא אבו עובייד, תושבת לקיה מארגון "גישה". אורלי נוי מ"שיחה מקומית" הנחתה אותו.

פרח נשאל תחילה על הפגנות ההזדהות בחיפה ועל הדיכוי האלים שלהן בידי המשטרה. פרח עצמו, כזכור, נעצר במהלך אחת ההפגנות האלה, הוכה על ידי אחד השוטרים בתחנת המשטרה ורגלו נשברה. פרח ענה שההפגנות בחיפה היו קטנות באופן יחסי, כמה מאות אנשים בסך הכל, אבל המשטרה בחרה לדכא אותן כדי "ללמד את החילונים הערבים לקח". חיפה, הסביר פרח, הפכה למרכז של "נורמליות" ערבית. כמעט 50 אחוז מהרופאים בבתי החולים הם ערבים, יש בה מרכזי תרבות ערבית. "מי שלא רוצה נורמליות, מי שרוצה לשמור על 'אנחנו פה והם שם' צריך לפרק את הנורמליות הזו", אמר פרח. זה ההסבר לדיכוי.

ג'עפר פרח באירוע בקרן רוזה לוקסמבורג. המשטרה רצתה לפרק את הנורמליות בחיפה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

ג'עפר פרח באירוע בקרן רוזה לוקסמבורג. צריך ללכת לדפוק על הדלתות (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

אגב ניתוח המעורבות של הפלסטינים בישראל במאבקים לסיום הכיבוש, פרח חזר ל-1993, להסכמי אוסלו. "מאז 1993, אש"ף וישראל אמרו לנו: אתם צריכים לדאוג לעצמכם, אנחנו קיבלנו את זה," הסביר פרח. ההקמה בסוף של שנות התשעים של עדאלה ומוסאוא, שני ארגונים הפועלים למען זכויות הפלסטינים בתוך ישראל, היתה תוצאה ישירה של המהלך הזה, לדעתו. "פעלנו בתוך הקו הירוק ולא הבנו שאין קו ירוק", אמר פרח. רעיון ההפרדה נוסח חיים רמון נכשל, טען פרח, ומה שקורה בעזה מוכיח את זה. זו הסיבה, לדעתו, ש"הראשונים ששמו על ניוטרל את חזון שתי המדינות הם הפלסטינים בישראל."

אבו עובייד הודתה שמדיניות ה"הפרד ומשול" בין הפלסטינים משני צידי הקו הירוק – הצליחה. היא סיפרה שהיא עצמה לא ביקרה בישובים בדואים בגדה, אפילו בישובים הקרובים אליה יחסית בדרום הר חברון. רק עכשיו הגיעה קבוצה של פעילים בדואים מאל-ערקיב לביקור הזדהות בח'אן אל-אחמר, שם יושבים בני שבט הג'הלין, שכידוע גורש בעצמו מהנגב אחרי 1948. "למרות שסוגיית הפליטים והשיבה היא בלב המאבק שלנו בנגב, אין כמעט קשרים. רק בירדן חיים כמעט מיליון פליטים בדואים פלסטינים," היא סיפרה.

כמו פרח, גם אבו עובייד הסכימה שהמאבק של הפלסטינים בישראל אף פעם לא היה אזרחי בלבד ומנותק מהשאלה של הזהות הלאומית. היא סיפרה על מפגש שקיים ב-2008 שמעון פרס, בעת שהיה נשיא, עם נשים בדואיות. היא השתתפה במפגש בתור סטודנטית צעירה. "פרס שמע את הנשים ואמר כמה הוא שמח שנשים בדואיות מדברות על תעסוקה ו'כבר לא מדברות על אדמות'. אמרתי לעצמי: מה זאת אומרת לא מדברות על אדמות? אדמות זה לב המאבק שלנו. אבל פחדתי לדבר ושתקתי".

הודה אבו עובייד (משמאל). ההפרד ומשול בין הפלסטינים הצליח (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

הודה אבו עובייד (משמאל). ההפרד ומשול בין הפלסטינים הצליח (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

השינוי מבחינתה של אבו עובייד חל בשנת 2000. "גם בעבר האמנו שאנחנו פלסטינים, אבל לקח לנו זמן לצאת מהמשטר הצבאי", היא סיפרה. "היינו צריכים לקבל רשות לצאת לעבודה, רשות להניף דגל. רצינו להיות אזרחים, אבל באוקטובר 2000 המשטרה אמרה לנו: אתם עדיין לא אזרחים." היום, היא אומרת, הגישה שלה שונה לחלוטין. "אני לא רואה אף אחד ממטר". היא סיפרה על איש שב"כ שהגיע לביתה ואיים עליה ש"ייקח אותה מהמיטה" ושההורים שלה לא יידעו איפה היא, אם היא לא תפסיק לארגן הפגנות. "אמרתי לו: 'שמעתי אותך'. זו לא התגובה שהוא ציפה לשמוע מבחורה בדואית צעירה".

פרח טען שלא מדויק לומר שאין קשר עם הפלסטינים שתחת כיבוש. "יש 5,000 סטודנטים ערבים מישראל באוניברסיטה בג'נין, אלף סטודנטים ערבים מישראל לומדים בביר זית", הוא סיפר. אבל הוא חושב שחייב לבוא שינוי. "עד האינתיפאדה הראשונה היינו יותר פרו-אקטיביים, אנחנו צריכים להמשיך משם", אמר פרח. "יש לנו תפקיד משחרר, בוא נשחרר את עצמנו ואת הישראלים מהכיבוש. סיום הכיבוש לא תלוי רק ביהודים". פרח טען שהפלסטינים בישראל צריכים לנצל את העוצמה שצברו. "אני מצפה מרופא ערבי שמטפל בחולה יהודי שידבר אתו על העתיד, אנחנו לא יכולים להיות תקועים לא בהפחדה ולא בהפרדה."

מפגינים בחיפה נגד הרג המפגינים בעזה. המשטרה רצתה לפרק את הנורמליות בעיר (צילום: מאיר ועקנין/פלש90)

מפגינים בחיפה נגד הרג המפגינים בעזה. המשטרה רצתה לפרק את הנורמליות בעיר (צילום: מאיר ועקנין/פלש90)

לדברי פרח, אין היום בישראל ארגון פלסטיני שמסביר את ההתנגדות של הפלסטינים, זה תמיד עובד דרך ארגונים יהודים. "אנחנו צריכים להסביר מה זו זכות השיבה, אנחנו צריכים לשים את הפליטוּת על השולחן", אמר פרח. "אנחנו צריכים ללכת לחוגי בית, לדפוק על דלתות. צריך לחלק את הארץ כמו לפני בחירות. צריך לדבר עם החרדים, צריך לדבר עם הרוסים." בסופו של דבר, טוען פרח, "אפשר להגיע ל-61 מנדטים", הוא אמר.

אבו עובייד היתה מסויגת יותר לגבי החשיבות של שכנוע הרחוב היהודי. "אני לא צריכה לבוא ליהודי הציוני ולשכנע אותו להצטרף למאבק", אמרה. "האסימון צריך ליפול לו שאני פה ואשאר פה".

בעוד אבו עובייד הביעה אמון במפלגות של הציבור הערבי, פרח היה סקפטי יותר. "הרשימה המשותפת החלישה את המפלגות הפוליטיות", הוא אומר, "החברה האזרחית מאתגרת היום את הפעילות המפלגתית. היא לא יכולה להחליף אותה". יחד עם זאת, פרח הזכיר שנציגי הרשימה המשותפת היו היחידים שנשאו שלטים בכנסת מול נאומו של סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס. "אנחנו מול טראמפ, זה לא פשוט". בכך הם הצטרפו לאבו מאזן, "היחיד בעולם הערבי שאומר לא לאמריקה, למרות שהוא נחשב נשיא חלש".

התפקיד של הפלסטינים בישראל הוא לא רק מול החברה היהודית, טוען פרח. "הגיע הזמן שנגיד לפתח וחמאס – תתביישו לכם, צריך לרדוף אחריהם עם נעליים", אמר פרח אגב הפילוג הפוליטי ברחוב הפלסטיני. "אנחנו צריכים לטפל גם ב'ג'ונגל' של הדיקטטורות הערביות מסביב. יש לנו אחריות לשחרור המזרח התיכון", אמר פרח.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf