למה הפמיניזם החרדי עדיין לא סוחף?

חברה שרק עכשיו עוברת דמוקרטיזציה, חוסר יכולת של נשים לראות אי שוויון ודחיקה של רוב הגברים ממנגנוני קבלת ההחלטות הפוליטיים - אלה הן רק חלק מהסיבות. ובכל זאת, בעתיד עוד ניזכר בתקופה הנוכחית, בה החל השינוי הגדול

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יתכן והשאלה הנפוצה ביותר שאני עונה עליה בפאנלים, חוגי בית והרצאות היא: איך ייתכן שהפמניזם החרדי עדיין לא הפך לתנועה גדולה וסוחפת? מדוע הוא עדיין בשוליים?

השאלה מהדהדת בי שנים רבות, הרבה לפני שדבקו בי תוויות רשמיות של פעילה חברתית ופמיניסטית. הכעס הברור והחד שחשתי כילדה מול חוסר השיוויון כלפי נשים בחברה שלי אמנם התבגר ולמד לבטא את עצמו במילים מורכבות ומתונות יותר, אך אין בי שוויון נפש מול חוסר שיוויון. כיום, אני מרגישה שאני יודעת לענות על השאלה. והתשובה לא מאוד מסתורית.

נשים חרדיות (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

אין בי שוויון נפש מול חוסר שוויון (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

לא כולם גדלים בבית "לא סטנדרטי"

כדי להבין את הפמיניזם החרדי, ובעיקר את היעדרו, דרוש רקע על יחסי הכוח בחברה החרדית.

החברה הזו מחולקת לשלושה אגפים מהם נגזרות המפלגות הפוליטיות שמיצגות אותה בכנסת: ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל (השתיים האחרונות רצות ביחד כיהדות התורה). בזמן שבישראל קיימות מפלגות דמוקרטיות שבהן בחירת הרשימה נעשית על ידי פריימריז, לצד מפלגות לא דמוקרטיות שבהן יושב הראש וקבוצה מצומצמת מחליטה על הרשימה, הסיפור של המפלגות החרדיות הוא שונה מהותית. אם במפלגות הכלליות יש פנייה לציבור וחובת מתן דין וחשבון אליו, במפלגות החרדיות לא רק שאין פריימריז, אין דיווח כלשהו לציבור. הדיווח הוא למועצות גדולי התורה (לכל מפלגה יש את שלה) בראשות גדול התורה, שגם הוא נבחר בתהליך נסתר מעיני הציבור. גם החרדי.

אין איזשהו מנגנון ברור שדרכו מגיעים להיות חברי מועצת גדולי תורה, למעמד גדול הדור או אפילו נבחרים לרשימה לכנסת. אם הציבור החרדי לוקה בשוביניזם כשכל שכבת ההנהגה ומקבלי ההחלטות מורכבת מגברים בלבד, הרי שדה פקטו רוב מוחלט של הגברים החרדים מודר באותה מידה כמו הנשים החרדיות. אומנם ליכולת התיאורתית לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות יש חשיבות לא מבוטלת, אבל ברמת חיי היומיום, הזוג החרדי הממוצע לא יחוש פער ביכולת שלו להשפיע, פשוט כיוון ששניהם בעלי יכולת מצומצמת מאד לעשות כך.

אם אגלוש שנייה לחוויה האישית של הכעס אותה הזכרתי בפתיחת דבריי, הרי שבמבט לאחור אני מבינה שלא השוביניזם עצמו הכעיס אותי כילדה. הכעיס אותי דווקא הפער שחוויתי בין האבא המעודד חשיבה עצמאית והשכלה, שגאה בי עד מאוד על כל הישג אקדמי וציבורי (לצד חוסר נוחות מסויימת מדעותיי הפוליטיות), לבין האבא שיושב בראש שולחן השבת ומייצר שיחה גברית סגורה בזמן שהנשים מגישות ומפנות. לו הייתי צומחת באווירה חרדית סטנדרטית כנראה שלא הייתי ערה כל כך לחוסר השיוויון. עוד נדבך שתורם לתרדמת הנשית החרדית סביב הנושא.

ויש גם סיבות פרוזאיות של נישואין מוקדמים, ילודה מוקדמת ומרובה, עול הפרנסה ושאר חיי היומיום שדוחקים הצידה את האפשרות לפעול ולהתקומם נגד המציאות. חשוב להגיד, זו היא בסך הכל מציאות מערבית סבירה ולא שונה מאד מהמציאות החילונית בישראל. בזוגיות החרדית הממוצעת חלוקת מטלות הבית, באם היא לא שווה בשווה, נעשית לפחות בצורה סבירה; לאישה החרדית יש כרטיס אשראי, עבודה, ובן זוג תומך.

מאבקים צומחים על שני מצעים: יתרון כח מובהק עם יכולת לנצח, או תחושה של אין ברירה ומצוקה שלא מאפשרת אדישות. הנשים החרדיות נמצאות במקום טוב באמצע. אין להן כח פוליטי משלהן, אבל הממסד החרדי הוא שליט נדיב וכך מעבירות רוב הנשים החרדיות את חייהן מבלי להיאבק על זכויות תיאורתיות שישפיעו רק על בנותיהן ונכדותיהן.

וכן. יש גם "בקלאש" והשתקה. לפעמים זה מגיע כלעג או חוסר לגיטימציה. בעיקר ממוסדות הפוליטיקה הגברית שפועלים להגחיך את המאבק ואף פועלים לעתים נגד הליגיטימציה של הנשים עצמן. אחת ההפתעות שהיו לי כשהתמודדתי למועצת העיר בירושלים היתה שהטיעון שאני "לא חרדית", לא עלה. הייתי רוצה לחשוב שזו התקדמות, אבל זה כנראה יותר צירוף נסיבתי שבעטיו ניצלתי מגזר הדין הלא נעים הזה. בהקשר הזה כן חלה התקדמות מעניינת, כשמשה גפני, יו"ר דגל התורה, התייחס לריצה של נשים חרדיות בפוליטיקה ואמר שהן "חרדיות באורח החיים הפרטי שלהן, אך לא מייצגות את הציבור החרדי". גם ויתור על הכפשה והוצאה מגדר החברה החרדית היא התקדמות ראויה לציון.

וזו לא קרן האור היחידה. הדמוקרטיזציה נותנת את אותותיה בדמות התארגנויות פוליטיות במפלגות הכלליות. הדוגמה הבולטת שבהן היא ההתארגנות בליכוד בראשותו של יעקב וידר, שאף הצליחה להכניס נציגות למועצת עיריית בני ברק. עוד דוגמה היא במפלגת העבודה, שם מיכל צ'רנוביצקי (יושבת ראש תנועת עיר ואם לקידום נשים חרדיות) מתמודדת בימים אלה ממש בפריימריז של המפלגה.

המאבק הפמיניסטי החרדי שזור באופן בלתי נפרד בתהליכי הליברליזציה שעוברים על הציבור החרדי. כמו בכל מאבק, הדור הראשון בעיקר עמל וסופג ביקורת, אך כשיגיע שלב המסה הקריטית, נסתכל אחורה על הניצנים האלה כמבשרי השינוי הגדול שעוד לפנינו.

פנינה פויפר היא פעילת שמאל פוליטית ירושלמית, חברת הנהלה במיזם 0202, לשעבר חברת הנהלת תנועת "ירושלמים" ומתמודדת מטעמה למועצת העיר

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

יונתן פולק, במרכז, בעת מעצר קודם שלו (אקטיבסטילס)

צו מעצר לפעיל שמאל בעקבות קובלנה פלילית של ארגון ימין

באופן נדיר, ארגון הימין הקיצוני "עד כאן" הגיש קובלנה פלילית נגד שלושה פעילי שמאל. בית המשפט החליט על "צו הבאה" המאפשר לעצור את יונתן פולק, אחד הפעילים, המסרב להגיע לדיונים בקובלנה מאחר והוא לא מוכן להשתתף ב"תיאטרון האבסורד" של הכיבוש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf