הצבא מודה בריסוס קוטלי צמחייה בתוך עזה

מאת |

לפי דובר צה"ל, הריסוס נועד ל"ביצוע משימות ביטחון", אבל פלסטינים מתלוננים על פגיעה ביבולים במאות דונמים של אדמות חקלאיות

כותב: מיכאל שפר עומר-מן

הצבא מאשר שהוא משתמש במטוסי ריסוס כדי לחסל צמחייה וגידולים בתוך רצועת עזה, ושפעולה כזאת נעשתה בשבוע שעבר. לדברי גורמים פלסטיניים רשמיים, כ-1,700 דונם של אדמות חקלאיות נפגעו מהריסוס.

מזה שנים ארוכות מיישם הצבא מדיניות חד צדדית של איסור כניסה לפלסטינים בטווח מסוים מהגבול. עכשיו נראה שאיסור הכניסה הזה התרחב גם לממלכת הצומח. "בשבוע שעבר בוצע ריסוס אווירי של חומרים קוטלי עשבים ומונעי נביטה במרחב הצמוד לגדר המערכת, על מנת לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי", נמסר לנו אתמול (ראשון) מדובר צה"ל.

בכיר במשרד החקלאות הפלסטיני בעזה אמר לסוכנות "מען" שחקלאים ברצועה מתלוננים על ריסוס מתמשך של אדמותיהם על ידי מטוסים ישראלים במשך כמה ימים ברציפות. לפי הדיווח הושמדו בפעולה גידולים של תרד, אפונה, פטרוזיליה ושעועית באזור אל-קררה מזרחית לחאן יונס ובוואדי א-סלקה במרכז הרצועה.

> צעירי טירה מתארגנים להאבק על עתידם

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה, 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה. ברקע ניתן לראות מגדל תצפית צבאי. 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

איסור הכניסה שהטילה ישראל על אזורים ליד הגדר גובה מחיר בדם. רק בחודשים האחרונים הרגו חיילים לפחות 16 פלסטינים ופצעו לפחות 379 נוספים שנכנסו לאזור האסור חד-צדדית. רובם השתתפו בהפגנות לאורך הגדר.

גם חקלאים ואוספי מתכות נורים לא פעם על ידי הצבא כשהם מתקרבים לגדר. הפלסטינים טוענים שהצבא יורה גם באנשים שנמצאים מחוץ לתחום המוגדר. רק לעתים נדירות מאוד טוען הצבא שקורבנות הירי היו חמושים.

"ריסוס קוטלי צמחייה, כמו הירי על אנשים בני כל הגילאים והמינים בקרבת הגדר, מסכן את חייהם של אזרחים ופוגע בפרנסתם", אומרת שי גרינברג, דוברת ארגון "גישה". "מתוקף שליטתה המשמעותית בפועל של ישראל על עזה, החוק הבינלאומי מחייב אותה לשמור על שגרת החיים ברצועה".

טקטיקה צבאית ואמנות בינלאומיות

מנקודת המבט הצבאית, אזור החיץ עוזר למנוע הנחת מוקשים, הצבת מארבים וחדירות גבול. חיילים נכנסים לא פעם לאזור הזה כדי להסיר מכשולים לקו הראייה של התצפיתניות, לרבות הרס מבנים וכריתת עצים. אפשר להניח, לפיכך, שמטרת הריסוס היא לשמור על קו ראיה לאיתור איומים.

עם זאת יש לזכור המגבלות שהצבא מטיל נושאות השלכות קשות על פרנסתם של עזתים מן השורה. מעבר לגידולים, האזור משמש גם לאיסוף חצץ, פסולת ולציד עופות.

> ספינות חיל הים לא הותקפו היום ליד עזה

מפגינים וחיילים על גבול רצועת עזה, אוקטובר 2015 (עז זאנון / אקטיבסטילס)

מפגינים וחיילים על גבול רצועת עזה, אוקטובר 2015 (עז זאנון / אקטיבסטילס)

הצבא מוסר נתונים סותרים לגבי אזור החיץ האסור בכניסה לאורך השנים, לרבות לגבי גודלו ולגבי הנהלים לפתיחה באש על אזרחים שנכנסים אליו מסיבות שונות. בחודשים האחרונים אומר הצבא שהאזור מקיף מרחק של 300 מטר מהגדר, אבל שהכניסה מותרת לחקלאים ברגל עד מרחק של 100 מטר מהגדר. לפי גישה, מרחקים אלה משתנים מאזור לאזור לאורך הגדר. הצבא גם לא מציין איך הוא מבחין בין חקלאים לבין שאר האזרחים, או בינם לבין לוחמים.

"כלל מרכזי בחוק הבינלאומי הוא האבחנה בין לוחמים לאזרחים", נכתב בדו"ח "בצלם" על הירי הצבאי באזרחים באזור האסור לכניסה ברצועה. "כשלא ברור אם אדם הוא לוחם או אזרח, יש להתייחס אליו כאל אזרח".

במהלך מלחמת וייטנאם, ריססה ארה"ב את קוטל הצמחים אייג'נט אורנג' ואחרים כדי להשמיד חלקי ג'ונגל ענקיים לצרכים צבאיים. אחרי שהתבררו ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות של פעולות אלה, יזמה הקהילה הבינלאומית את האמנה בדבר כלים לשינוי הסביבה, שהגבילה את השימוש הצבאי בקוטלי צמחים במסגרת לחימה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1978, אבל ישראל לא חתמה עליה עד היום.

בנוסף למגבלות היבשתיות האלה, נמשך המצור הימי על עזה, שאכיפתו מובילה לא פעם למקרי מוות של דייגים פלסטינים בחופי הרצועה.

למרות שישראל הוציאה את החיילים מעזה לפני עשר שנים, היא עדיין שולטת בגבולותיה הימיים והיבשתיים, בחלל האווירי שלה, במים הטריטוריאליים שלה, במרשם האוכלוסין, ומחליטה איזה סחורות כן או לא יוכלו להכנס לרצועה. הגבול של עזה עם מצרים ברפיח מאפשר רק מעבר אנשים ולא סחורות, ומזה זמן רב הוא סגור לעתים תכופות ומאפשר מעבר של אנשים מעטים בלבד.

[עדכון, 29.12: בפוסט זה הובאו נתונים לגבי האחוז משטח הרצועה שנחשב כ"אזור חיץ" על ידי הצבא. נתונים אלה היו ישנים ולא מעודכנים, ולכן הוסרו].

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם לעברית על ידי חגי מטר.

> בעזה אמנים משתמשים בתבלינים ובאיפור כדי לפצות על המחסור בצבע

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf