הצהרת טראמפ על ירושלים: רכבת דוהרת לשום מקום

מאת |

תושבי ירושלים, ישראלים ופלסטינים, יקומו לבוקר שאחרי הודעת טראמפ ויגלו כי התעוררו לאותה מציאות אפורה, מסוכסכת ועניה. שום הילת זהב או פעמי משיח לא יפציעו מעל שחר יומם, אבל הסטטוס קוו העדין בעיר ימתח עוד יותר וקרוב יותר למקום בלתי אפשרי

כותבת אורחת: יהודית אופנהיימר

כמה שעות לפני שהתפרסמה הידיעה כי טראמפ עומד להודיע על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ולהכיר בה כבירת ישראל, נסעתי ברכבת הקלה בירושלים באחת משעות העומס שלה. בקרון הרכבת שבו עמדתי בצפיפות עם נוסעים אחרים היתה גם חבורה של נערים פלסטינים שדברו בניהם בערבית בקול רם יחסית, שפת גופם היתה נינוחה ומרוכזת באינטראקציה הפנימית ביניהם.

שאר הנוסעים היו מכונסים בשלהם, שלווים ואדישים ככל שנסיעה ברכבת הקלה בשעת העומס של אחר הצהרים יכולה להיות. כל ירושלמי יודע שהרכבת הקלה היא הסיסמוגרף הרגיש ביותר למצב היחסים בירושלים. מעל 150,000 ישראלים ופלסטינים נוסעים בה מדי יום ללא מחיצות ובאמצעי בטחון רופפים יחסית. היא משקפת את הסטטוס קוו הבלתי מדובר של תושבי ירושלים שניתן לסכם אותו במילים "תנו לחיות בעיר הזו". הסטטוס קוו הרגיש הזה מתנפץ ברגע כשפוליטיקאים מחליטים לעשות עוד ספין על העיר החבוטה הזו.

תושבי ירושלים, ישראלים ופלסטינים, יקומו לבוקר שאחרי הודעת טראמפ ויגלו כי התעוררו לאותה מציאות אפורה, מסוכסכת ועניה שהם מנסים, בכל יום ולמרות כל הספינים, להפוך לקצת יותר טובה ואפשרית לכל החיים בה. שום הילת זהב או פעמי משיח לא יפציעו מעל שחר יומם. אבל הסטטוס קוו בעיר ימתח עוד יותר וקרוב יותר למקום בלתי אפשרי. הסטטוס קוו הזה עשוי מחיי יומיום עצבניים ומתפרים גסים של אפליה וקיפוח, אבל גם מהכרה הדדית וחכמת חיים מפוכחת של "חייה ותן לחיות" שאינם קיימים היום בשום מקום אחר במרחב הישראלי-פלסטיני הטעון. חכמת החיים הזו עשויה מאיזונים דקים העוברים בעורם של הירושלמים מבלי שאפילו יכירו בכך, אבל הם אלה שמאפשרים את חיי היומיום בעיר הרבה יותר מהדיוויזיות שנשלחות לעשות בה סדר בכל פעם שעוד פוליטיקאי ציני החליט להבעיר את העיר.

> קמב"ץ העדה החרדית לשעבר על ההכרה בירושלים: "לא נישאר לגור פה"

רומן מסוכן עם סעודיה.נתניהו וטראמפ. (צילום: שגרירות ארה"ב בישראל)

אפשר לשחרר בהבל פה הצהרות המפקיעות את ירושלים מהפלסטינים, אבל אי אפשר באמת לעקור אותה מליבם או אותם ממנה. נתניהו וטראמפ. (צילום: שגרירות ארה"ב בישראל)

אפשר לשחרר בהבל פה הצהרות המפקיעות את ירושלים מהפלסטינים, אבל אי אפשר באמת לעקור אותה מליבם או אותם ממנה. ירושלים הייתה ותמשיך להיות ביתם של שני עמים. הפתרון לירושלים יהיה מורכב ויהיה חייב להביא בחשבון את חיי היומיום ואת הזיקות הסימבוליות של שני העמים לעיר ואת העובדה ששני העמים רואים בה את בירתם. אבל בינתיים מה שמחזיק את המציאות הבלתי אפשרית בירושלים היא אותה חכמת חיים של היומיום המשותפת לתושביה משני הצדדים, יחד עם התקווה של כל צד שיום אחד הוא יוכל לחיות חיים ריבוניים מוכרים בירושלים.

תנו לחיות בעיר הזו

התקווה הזו, והסבלנות העמוקה המתחייבת ממנה היא מרכיב אלמנטרי באיזוני החיים הנדרשים בירושלים, והיא הדבר המאוים ביותר על ידי טרמפ ולא רק מהשבוע. מאז עליית טראמפ, ועוד לפני ההצהרה הצפויה בעניין השגרירות והריבונות, הצד הישראלי מתנהג כאלו קיבל אור ירוק מממשל טראמפ להאיץ מהלכים חד צדדיים בירושלים, לספח לה עוד שטחים ולעקור ממנה תושבים פלסטינים, להכפיל את הריסות הבתים והפינויים, להגביר את המתיחות בהר הבית  ולדחוק עד הקצה את הקיום המשותף בעיר. לא צריך הרבה דמיון להבין לאן כל זה לוקח אותנו. הקיצוניים בשני הצדדים רק מחכים. אבל ראוי גם להביא בחשבון את מחאת הר הבית מהשנה האחרונה, שצמחה על רקע כל המתחים האלה, והבהירה לעולם כולו שיש לפלסטינים כקולקטיב דרכים בלתי אלימות, רבות עוצמה,  להזכיר לישראלים שירושלים אינה כולה שלהם.

בין אם יצא לבסוף עם ההצהרה הצפויה ובין אם לאו, התנהלותו בשבוע האחרון והידיעות שכבר זרמו מלשכתו בימים האחרונים פוסלים את טרמפ מלשמש מתווך בסכסוך. שנים טרחו הפוליטיקאים הישראלים לשכנע את הממשל האמריקאי כי סוגיית ירושלים היא כה מורכבת שיש לדחות את הדיון בה לשלבים האחרונים של כל משא ומתן מדיני. והנה בא נשיא אמריקאי ובהבל פה ובאופן חד צדדי לחלוטין מתערב בקביעת מעמד הקבע של העיר בטרם החל משא ומתן ולאחר שהודה בעצמו שבכל סבבי ההכנה עד כה, ראש הממשלה הישראלי ולא הראיס הפלסטיני הוא זה שהציב את העמדה הבלתי מתפשרת. הצהרת טראמפ יכולה לגרום, וכבר גרמה, נזק רב, אבל היא לא תשנה את העובדה שירושלים היא ביתם של שני עמים וכי כל פתרון, זמני או קבוע לירושלים יצטרך להביא בחשבון את האינטרסים והזיקות של כל תושבי העיר ולהיות מוסכם על ידי מנהיגותם הפוליטית, ובינתיים, תנו לחיות והשאירו קצת תקווה בעיר הזו.

יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עמותת עיר-עמים.

> "בעשר דקות הם הרסו מה שבניתי חיים שלמים"

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf