הפרויקט שפותח בפני הקהילה הטרנסית את שערי האקדמיה

מאת |

לממן תואר ראשון בלי הגב של המשפחה, תוך כדי עבודה בקושי ואחרי טיפולים שהצילו לכם את החיים - זו משימה כמעט בלתי אפשרית. ארגון "מעברים" מתכוון לעמוד באתגר הזה, והם צריכים את העזרה שלכם

בעוד שבוע וחצי אתחיל את שנתי השניה באקדמיה. כאשה טרנסית, היה לי לא מעט מזל בחיים. סבלתי בעבר מאפליה על רקע טרנסופובי והתנכרות מצד חברים ומקורות תמיכה. כיום, כמעט עשור לתוך החיים כאשה, ושנה לתוך הגשמת החלומות האינטלקטואליים שלי, אפשר לומר שנחתי על הרגליים.

עבור רבות ורבים בקהילה הטרנסית, שערי האקדמיה נראים כמעט בלתי עבירים. פרוייקט מימון ההמונים של ארגון "מעברים", שעלה לרשת לאחרונה, נפתח בהסבר הבא:

קשה לחיות בישראל כאדם בקהילה הטרנסית. 60% מאיתנו ינודו או יסולקו מביתנו. ולכו תמצאו עבודה שחצי מהעולם חושב שאנחנו חריגים, מתעקש לפנות אלינו במגדר הלא נכון, או סתם בוהים בנו. […] בשל אלימות, אפליה, וחוסר קבלה, 40% מהטרנסיות והטרנסים ניסו להתאבד לפחות פעם אחת – בשל דחיקה לעוני ולשולי החברה סיכוייה של צעירה טרנסית להידחק לזנות הם פי 30 משל צעירה שאינה טרנסית. ולכו תממנו עכשיו תואר ראשון בלי הגב של המשפחה, עם עבודה בשכר מינימום (אם בכלל), ואחרי שהוצאתם עשרות אלפי שקלים על טיפולים שהצילו את החיים שלכם.

מהסיבות האלה בדיוק, הקים ארגון "מעברים – שינוי בר קיימא לקהילה הטרנסית" את פרויקט המלגות לקהילה הטרנסית. אלישע אלכסנדר, מנכ"ל הארגון, מסביר: “המטרה הראשית של הפרויקט היא לסייע לטרנסים ולטרנסיות ללמוד. בגלל שיש אפליה בתעסוקה, הרבה אנשים טרנסג’נדרים נדחקים לעוני ולמצב נפשי קשה. מטרה נוספת וחשובה בעיני היא הגדלת מספר האנשים הטרנסג’נדרים באקדמיה".

ממטופלים לשותפים

כשהוא אומר אנשים טרנסג’נדרים, אלכסנדר מדגיש, הוא מתייחס לכלל הקשת הטרנסית, כלומר לכל מי שמרגישים חוסר הלימה בין הציפיות החברתיות מהם כמי שסומנו בלידתם כזכרים או נקבות, לבין התפיסה שלהם את עצמם והאופן שבו הם בוחרים להביע אותה. הוא ממשיך: "למשל, כשבכנס אקדמי בא לדבר רופא טרנסג’נדר, זה יוצר שינוי גדול בתפיסה. הסיבה שהומוסקסואליות יצאה מהדי.אס.אם (ספר האבחנות הפסיכיאטריות) היא שפסיכיאטרים הומואים התחילו לצאת מהארון, ואז התחילו לראות בהם עמיתים. את חברי הקהילה הטרנסית עדיין רואים רק כמטופלים ולא כשותפים. כלומר יש עדיין צורך בשינוי של השיח".

"בעולם שלנו", אומר אלכסנדר, “שינוי חברתי מבוסס בין היתר על ידע מחקרי. כיום קיים מיעוט של מחקרים בנושא הקהילה הטרנסית. עד לא מזמן נהגו להטיח בפנינו את הנתון השגוי שלפיו רק אחד מכל 40 אלף אנשים הוא אדם טרנסג’נדר, כלומר שאנחנו קבוצה זניחה שלא שווה להשקיע בה משאבים. התפיסה הזאת השתנתה בגלל ידע שהגיע מהקהילה. התקווה שלנו היא שעידוד הקהילה להגיע לאקדמיה יעודד מחקרים נוספים, שישפיעו על שינוי מדיניות, על נגישות לטיפול רפואי ועוד".

פרויקט המלגות של ארגון מעברים מתקיים זו השנה השנייה. אלכסנדר מספר: “מי שפנה ויזם את זה הוא אסף רפופורט שייסד את חברת אדאלום והיום עובד במייקרוסופט. בשנה הקודמת היו מעט מועמדים, וכולם קיבלו מלגה. השנה המצב שונה. פנו 35 מועמדים, מרקע מאוד מגוון, כולם ראויים מאוד. אנחנו מקווים שנוכל לתת מלגה לכל אחת ואחד מהם. חלק מתכנית המלגות הוא שהמלגאים מחויבים להתנדב בקהילה, וככה הפרויקט ממשיך לתת לכל הקהילה הטרנסית".

נכון לרגע זה לא ידוע כמה מלגות יחולקו. הדבר תלוי בכמות התרומות שיאספו בפרוייקט מימון ההמונים שנפתח באתר "מימונה". כל תרומה לקמפיין היא דרך לשלוח מישהו או מישהי מהקהילה הטרנסית לאקדמיה.

מלגאי שזכה לקבל את המלגה בשנה שעברה מספר: "את היום שבו בישרו לי על קבלת המלגה אני זוכר היטב. זה אירע בשבוע מטורף, בלשון המעטה, בו הייתי תשוש פיזית ומנטלית. הטלפון ממעברים סיפק לי את בוסט האנרגיה שהייתי כל-כך זקוק לו. לא היה מאושר ממני באותו יום. בעקבות קבלת המלגה החלטתי להמשיך במסלול הלימודים איתו התחלתי ולנסות לסיים את הלימודים.

"בימים אלו אני כבר מחפש עבודה בהיי-טק. פרויקט המלגות של ארגון מעברים הוא פרויקט חשוב שאין כמותו. זה מרגיש מאוד בודד להיות טרנסג'נדר באקדמיה, וכולי תקווה לפגוש עוד חבר'ה מהתחום שלי כך שנוכל לחלוק חוויות ולהבין אחד את השנייה יותר טוב".

גילוי נאות: הכותבת הגישה מועמדות למלגה בשנה הנוכחית

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אשה פמיניסטית, טרנסקסואלית וביסקסואלית, ופעילה בקהילה הטרנסית ובתנועה הפמיניסטית, ובעלת נסיון רב בפעילות בתנועות רבות אחרות.

"ראיתי את זה", כמו במשפט המפורסם של ארונדהטי רוי, כשהייתי בת ארבע עשרה, ומאז עבר עשור שבו לא יכולתי, ואני עדיין לא יכולה, להפסיק לראות את זה.

תמיד אמרו עלי שאני קיצונית ולמרות שנלחמתי רבות בהגדרה הזאת וטענתי להגנתי שאני רדיקלית, היום אני כבר לא פוחדת מהתואר הזה: אני קיצונית בהתעקשות שלי להצביע על עוולות ולעשות כל מה שאפשר כדי לתקן חוסר צדק.

הכתיבה שלי תעסוק לא מעט בתנועות השמאל בישראל ובמנגנונים שמדירים וממדרים מתוך התנועות האלה מזרחים ונשים (ומזרחיות ונשיות), ובביקורת פנימית על התנועות שלקחתי ואני לוקחת בהן חלק באופן כללי, בין השאר כי אני מאמינה שיש כביסות מלוכלכות שחובה לכבס בחוץ.

נמצאת כאן בגלל שורה אחת בסיום מאמר מפורסם של ויקי שירן: "מול סילוף, דיסאינפורמציה, אדישות והתעלמות צריך לנשום עמוק ולכתוב".

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf