הקיץ של תורכיה הפך לחורף אפל מאוד

ארדואן מנצל את ניסיון ההפיכה הכושל כדי להיפטר מכל אויביו. אחרי גל המעצרים בצבא הוא שם על הכוונת גם שוטרים, שופטים, עיתונאים ואקדמאים. המטרה: כוח מוחלט בידי הרוב והשתקת המיעוט. החיים במדינה המתרחקת מהדמוקרטיה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: לואי פישמן, איסטנבול

כמי שמחלק את חייו בין ניו-יורק, איסטנבול ותל-אביב, השיבה הביתה לאיסטנבול בקיץ הזה היתה מדכדכת מעט. עוד קודם לכן בוטל סימסטר הקיץ שלי בתורכיה מטעם ברוקלין קולג' בגלל התראות ביטחוניות, לא בלתי מובנות: בינואר ובמרץ דאע"ש תקף שם שתי קבוצות תיירים, אחת גרמנית והשניה ישראלית.

אבל המפגעים המתאבדים פגעו בהרבה יותר מאשר בתיירים בלבד. מאז החל גל הטרור ביוני 2015, תומכי דאע"ש תקפו תהלוכות שמאל המזוהות עם מפלגת HDP הכורדית ברובה, כאשר המתקפה באוקטובר האחרון גבתה את חייהם של למעלה ממאה איש. בה בעת, שוטרים תורכיים ועשרות אזרחים נהרגו בידי מפלגת TAK הכורדית אשר הוצאה מחוץ לחוק. לכל אלה יש להוסיף את האזרחים מדרום-מזרח המדינה שהיו נתונים תחת מצור מתמשך בעוד המלחמה נגד מורדי ה-PKK נמשכת. בקיצור, במהלך 12 החודשים האחרונים אלפים נהרגו בתורכיה בפעולות טרור או כתוצאה מאלימות ממניעים פוליטיים.

וכאילו לא די בכל זה כדי לדכדך את רוחו של האדם, את ביקורי הקודם בינואר ביליתי בעיקר במחיצת אקדמאים שחתמו על עצומה תומכת שלום וכעת מאוימים בתקופות מאסר, שלא לדבר על מספר העיתונאים שאני מכיר הנתונים תחת לחצים אדירים בגלל הידוק האחיזה השלטונית בתקשורת. כמי שדיבר יותר מפעם בטלוויזיה בתורכית (ולא הוזמן יותר לאחר שדיווח באופן אוהד על המחאה בפארק גזי), ואשר מוכר כאן כאזרח ישראלי (ואמריקני), הרגשתי גם אני בלחץ.

ולמרות כל זאת, איסטנבול היתה לי לבית מאז 2001 (וגם לבתי שמגיעה לכאן מישראל בימות החורף והקיץ), שבה אני מתגורר באותו הבית מזה למעלה מעשור. אז ביוני האחרון, גם אם ללא החדווה שמילאה אותי פעם לחזור, עליתי על טיסת טורקיש-איירליינס, מבין שתורכיה של היום כבר איננה המקום אליו הייתי נוסע תמיד.

> הפיכה בשידור חי: הלילה שבו פייסבוק לייב שינה את התקשורת

טנק ששימש את החיילים המורדים בניסיון ההפיכה בתורכיה בבוקר שאחרי (צילום: איסר קרדאג, פליקר CC BY-ND 2.0)

טנק ששימש את החיילים המורדים בניסיון ההפיכה בתורכיה בבוקר שאחרי (צילום: איסר קרדאג, פליקר CC BY-ND 2.0)

השינוי שאותו עברה העיר ניכר מיד עם הגעתי. בעבר, טקסים – שכונה מרכזית שבה מתחיל המדרחוב המפורסם איסתיקלאל צ'אדשי – היתה מרכז הפגנות של קבוצות שונות. ואולם כל זה נגמר אחרי מחאות פארק גזי. יומיים בלבד לאחר שהגעתי, המשטרה חסמה את רחוב איסתיקלאל במטרה למנוע את מצעד הגאווה השנתי של הקהילה הלהט"בית (שבוע קודם לכן, מצעד הטרנסים של איסטנבול פוזר באופן אלים). מצעד הגאווה הפך לפסטיבל שנתי של הקהילה הלהט"בית ותומכיה הרבים במשך יותר מעשור, אבל עכשיו זה נראה כמו זיכרון רחוק מימים עברו. רק לפני שנתיים צעדו בו כ-100 אלף איש. בשנה שעברה המשטרה הפסיקה את המצעד בצעד תקדימי באלימות תוך שימוש בגז מדמיע ובזרנוקי מים, והשנה המצעד כבר נאסר כליל.

אבל מה שטמן בחובו הקיץ הזה הוכיח לי פעם נוספת עד כמה תורכיה הפכה לשברירית בשנים האחרונות. מאז מחאת פארק גזי ב-2013, הממשלה התורכית, בראשות ראש הממשלה הכל יכול שהפך לנשיא, ארדואן, אותגרה מבחוץ שוב ושוב ופחות או יותר היתה במצב של משבר מתמשך. לאחר המחאה שהציפה את רחובות המדינה הגיעו ההאשמות בפרשיות השחיתות ב-17 בדצמבר 2014, אשר הכניסו את ארדואן לעמדת הישרדות, וכך הוא הגיע אל הבחירות ביוני 2015 בהן איבדה מפלגתו את הרוב המוחלט שלה בפרלמנט. אחר כך הוא נאלץ להכריז על בחירות נוספות בנובמבר 2015 שהובילו למשבר בשיחות עם PKK והחזירו את תורכיה לימים האפלים של שנות ה-90. עד לרגע זה, גם אם הצליח ארדואן להעביר דה-פקטו את הסמכויות למשרד הנשיאות, הוא לא הצליח לעגן זאת בחקיקה ולהשיג את מבוקשו, קרי שליטה אבסולוטית, ואת חלום "תורכיה החדשה" שלו.

בליל שבת האחרון תורכיה היתה עדה לניסיון הפיכה שאישש את תחושתי כי איש לא יכול להיות מופתע אף פעם מאירועים במדינה הזו. נשארתי בבית בעודי שומע את קולות הירי הבלתי פוסק ברחובות ומטוסי קרב חגים מעל הגג, ובומים על-קוליים שיצרו תחושה כאילו דברים מתפוצצים בחוץ. וכל אותו הזמן קראו המסגדים למאמינים לצאת לכיכרות, ובכמה שכונות – כולל בזו שלי – נערכו תפילות מיוחדת שהפצירו באנשים שלא להיכנע לקושרי הקשר מאחורי ניסיון ההפיכה.

ההפיכה אמנם הכתה באנקרה בצורה חזקה בהרבה, עם הפגזת בניין הפרלמנט ממטוס אפ-16 וממסוק בדיוק בזמן שחברי הפרלמנט החלו להתכנס. חשובה במיוחד היתה העובדה שלאורך כל השעות, ארדואן עצמו, ראש ממשלתו ובכירי ממשלה אחרים הפגינו נחישות ושמרו על ערוץ תקשורת פתוח ורצוף עם העם התורכי. למעשה, מספר שעות בלבד לאחר תחילת ניסיון ההפיכה כבר היה ברור שהיא נידונה לכישלון, וזאת בתמיכתן של כל מפלגות הבית; גם האופוזיציה התנגדה באופן נחרץ להתערבות צבאית בעניינים אזרחיים.

> בתורכיה השאלה היא רק איזו מתיאוריות הקונספירציה אמיתית

הכניסה לנמל התעופה אתא טורק ביום שאחרי ניסיון ההפיכה (צילום: איסר קרדאג, פליקר CC BY-ND 2.0)

הכניסה לנמל התעופה אתא טורק ביום שאחרי ניסיון ההפיכה (צילום: איסר קרדאג, פליקר CC BY-ND 2.0)

כעת ארדואן מנצל את הרגע כדי לעשות ניקוי אורוות בצבא, ברשות השופטת, ובמשרדים ממשלתיים מרכזיים. בצבא בוצעו יותר מ-6000 מעצרים, בהם יותר ממאה גנרלים ואדמירלים. בקרב המשטרה הנאמנה שלו הושעו 800 שוטרים מתפקידם, ואלפי שופטים ותובעים צפויים לצאת לפנסיה מוקדמת.

טענתו של ארדואן, לפיה מאחורי ניסיון ההפיכה עמד בן בריתו מפעם וכעת יריבו המר הגולה בארה"ב פתהוללה גולן (הנהנה מרשת בינלאומית של תומכים תורכיים) לא ניתנת לאימות. אמנם אין זה סוד כי גורמים התומכים בגולן נמצאים בעמדות מפתח בזרוע המשפטית ובמשטרה (רבים מהם הודחו בעקבות פרשת השחיתות שהוזכרה לעיל), אבל קשה מאוד להוכיח כי הגנרלים הבכירים שנעצרו הם חלק מתנועה, במיוחד לאור העובדה כי תנועתו של גולן טעמה את נחת זרועם של כמה מאנשי הצבא האלה עצמם לאחר הפיכת 1997. השאלה כעת היא מתי גל המעצרים הזה יתרחב גם לעיתונאים (אתמול דווח כי צו מעצר כזה כבר הוצא נגד עיתונאי אחד) ואקדמאים.

כן, תורכיה השתנתה. ואנחנו יכולים לצפות שבעתיד הקרוב היא אף תשתנה באופן דרמטי יותר. העתיד לא נראה מזהיר. אבל אם אפשר ללמוד משהו מניסיון ההפיכה הכושל הזה ומהמהירות שבה ארדואן וממשלתו סילקו את אלה שנתפסו כאויבים הרי זה שתורכיה נמצאת בעיצומה של תמורה מסוכנת שאיש לא יכול לחזות את תוצאותיה. אישית, אני מתכוון לשמור מרחק לעת עתה מאזור טקסים בו מתקיימת מדי ערב הפגנות המוניות בתמיכה בממשלה, הפגנות שכמותן נערכות בכל רחבי המדינה בתמיכה בדמוקרטיה. נכון שבקרב הקהל הזה יש לא מעט קולות שפויים, אבל אפשר לשמוע שם גם לא מעט קולות קיצוניים שעבורם המשמעות היחידה של דמוקרטיה היא מתן כוח מוחלט בידי הרוב והשתקה מוחלטת של המיעוטים והמתנגדים.

כל עוד חוסר הסובלנות מושל בכיפה, מוטב פשוט להישאר בבית ולקוות שהימים החשוכים האלה יפנו איכשהו את מקומם לימים מוארים יותר של תקווה, ימים ללא ניסיונות הפיכה שבהם הממשלה מכבדת את האופוזיציה כמו את בוחריה שלה. אך כאשר ימים כאלה כלל לא נראים באופק, אין תמה שכה רבים מחברי התורכיים והבינלאומיים אורזים לאחרונה את מטלטליהם ועוזבים, כי הקיץ הזה הפך לחורף קשה מנשוא.

לואי פישמן הוא מרצה בברוקלין קולג' באוניברסיטת העיר ניו יורק. הוא עוסק בתקופה המאוחרת של פלסטין העותמנית ובימים אלה מסיים את כתיבתו של ספר בנושא. בנסף הוא עוסק ביחסי תורכיה והמזרח התיכון. פישמו כותב באופן קבוע ב"הארץ" באנגלית ובכלי תקשורת בתורכיה ובארה"ב.

> לך תוכיח שהפייסבוק שלך נפרץ: דיון במשפט המשוררת המואשמת בהסתה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

הבוחרים הפלסטינים הוכיחו שהפחדת הימין לא עובדת

ממשלת נתניהו ניסתה לכרסם באזרחות של הפלסטינים בישראל. התשובה של הבוחרים הערבים בקלפי היתה שדווקא דרך האזרחות שלהם הם ישמרו על זהותם הלאומית. שלוש נקודות שהבחירות אתמול העלו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf