למה מנהיגי הציונות הדתית כל כך להוטים אחר תיק החינוך?

דרישת איחוד מפלגות הימין לקבל את תיק החינוך נטועה עמוק בתורתו של הרב קוק, לפיה הציונות החילונית משמשת בתפקיד פועלי הבניין, שסיימו את עבודתם. כעת תור הציונות הדתית לצקת בבניין תוכן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כמדינה רב תרבותית היה ראוי שיהיה לנו משרד חינוך אחד, עם תכנית ליבה מצומצמת ומשותפת לכולם. אלא שזה לא המצב, ולקבוצות זהות בעלות כוח פוליטי, הוסדרה במהלך השנים אוטונומיה חינוכית. במצב זה, בו השר ממונה בעיקר על חינוך הציבור החילוני, עולה השאלה מדוע כמהים נבחרי הציבור הדתי לאומי בתפקיד? מדוע אינם מסתפקים בכך שהשיגו לילדיהם מערכת מרופדת בתקציבים ומוקפת חומות הגנה מפנינו? דברי מנהיגיהם, כפי שאציג, מלמדים שכוונתם אינה תמימה. הם מהדהדים את חזון הרב קוק מלפני מאה שנים, שקצב תפקיד זמני לחילונים בהקמת הבית, אבל לא במגורים בו.

מערכת חינוך משל עצמם

לציבור הדתי לאומי יש מערכת חינוך עצמאית. הם נהנים מתקציבים עודפים: 24 אלף שקלים בשנה לתלמיד ממלכתי דתי בשנת 2017, ארבעת אלפים יותר מתלמיד חילוני, ששת אלפים יותר מתלמיד ערבי ותשעת אלפים יותר מתלמיד חרדי. איש לא מתערב להם בתכנים ובדרכי ההוראה. האם זכור לכם אי פעם דיון ציבורי בתכנים הנלמדים במוסדות הממלכתי דתי? מישהו שייעץ להם מה עליהם ללמד יותר או פחות, או מה ראוי שיהיה או שלא יהיה כתוב בספרי הלימוד שלהם?

בחינוך הממלכתי דתי מותר לגבות תשלומי הורים גבוהים במיוחד. מצב זה (ולא רק זה) מאפשר להם למיין, להפריד ולהפלות תלמידים על רקע כלכלי ועדתי, שלא לדבר על הפרדה מגדרית. מותר, ואף מבורך, בחינוך הממלכתי דתי לדבר אידאולוגיה ופוליטיקה בכיתות. שמעתם פעם דיון ציבורי על זהותו של המפקח על הוראת האזרחות בממלכתי דתי? או על שימוע למורה שהזכיר בכיתה את עמדתו בעניין הפלסטינים?

אלא שכל הפריבילגיות האלה אינן מספקות את הדתיים הלאומיים. הם רוצים לא רק אוטונומיה לחינוך ילדיהם, אלא גם שליטה מלאה בחינוך הילדים של המגזר החילוני. למה להם? התשובה שאציג להלן, טמונה במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלראשונה בשנת 1901 קישר בין אמונה, לאומיות וארץ ישראל. בשונה מהרב ריינס (מייסד המזרחי) שהותיר לציונות תפקיד אינסטרומנטלי בלבד, טען הרב קוק שהציונות היא יותר מאשר "תקווה לחיים חומריים ולהטבת מצב של פרנסה ומעמד חיים". ולכן קרא לציונים החילונים "לשנות סדרי חייכם", כלומר לחזור בתשובה. (מקור הציטוטים למטה).

מסע בכיוון אחד. שר החינוך נפתלי בנט בטקס חניכת בית ספר בהתנחלות נוה דניאל (גרשון אלינסון / פלאש 90)

לחילונים תפקיד רק בשלב בניין הארץ

בשנת 1905, שנה לאחר שהיגר הרב קוק ליפו, נוסדה בה הגימנסיה העברית הרצליה. לרב קוק לא היה קושי עם לימודי החול, שכן לא ראה סתירה בין דת למדע. לימודי התורה הם המסר החינוכי, ולימודי החול מאפשרים להתמודד עם אתגרי הקיום. אולם הוא התנגד לערוב בין בנים לבנות ושלל לימוד תנ"ך בדרך ביקורת המקרא ולא כנהוג בישיבות. הוא ביקר את הגימנסיה לנוכח "הריקנות והזוהמה של הנוכריות, הקוראת את עצמה עבריות", אולם את עיקר הביקורת הפנה לקהל שלו: "אלוהים חשבה לטובה, כדי שנהיה מוכרחים להתחרות עם הסדרים היותר יפים ומודרניים, לעטר בהם את אור קודש ה' על אדמת הקודש". כלומר, החינוך החילוני הוא זמני ונועד לאתגר אותנו הדתיים להתחרות בו, ולהציע לציבור מוסדות חינוך ראויים.

בשנת 1913 יצא עם רבנים נוספים למסע במושבות הצפון, שמטרתו המוצהרת הייתה: "לפקח על ענייני הדת והיהדות […] ולהציל את הרבים". במפגש עם פועלים בחוות פוריה, הוא אמר: "אחים יקרים! התקרבו אלינו, הגיע שעת קירוב הלבבות". הקירוב הזה הוא לכאורה הדדי, אבל יש לו רק כיוון מעשי אחד: שהחילונים יקשיבו "לברכה הנאדרה בקודש ואמרו אחריה אמן".

כאשר אחד הפועלים ברחביה התריס כנגדו: "השארתי מאחור את כל המנהגים הגלותיים של מצוות ואיסורים", השיב לו הרב: "אני מאמין שאפילו אצל פושעי ישראל בוערת אש האמונה". לכאורה יש בכך תגובה סבלנית ואוהדת. אולם לדעתי זה לא כך: הרב לא יכול היה לקבל את הקיום של החילוני כדבר מה בעל מהות, ולכן הוא ראה בתוכו ניצוץ קדוש שעתיד להתגלות, אפילו אם החילוני לא מכיר בכך.

משל הבניין של הרב קוק מייצג את חזונו לגבי תפקידם של החילונים: "הלֵבנים אל הבניין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק סוד הישרים אשר ישבו בו. ולא רק הלבנים, כי אם רשאים הם להיות המנצחים על המלאכה. אבל בבוא סוד הישרים להתגלות אז יבורר הדבר: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע". במשל זה, החילונים הם פועלי הבניין שסוחבים את הלבנים לבניין הארץ, ואף מותר להם להיות מנהלי העבודה, כלומר מנהיגי היישוב. החילונים מניעים את הגאולה, ומשמשים מכשיר בידי האל לממש את תכניתו. אבל, ברגע שתושלם הבנייה, רק לישרים (הדתיים) יהיה מקום בבניין, והחילונים הרשעים יסיימו את תפקידם.

המסע לחינוך הציבור לדעת ה'

מורשת הרב קוק קיבלה עוצמה מחודשת בשנים האחרונות. על דעת הלל בן ששון, שמתוך מאמרו אני מצטט להלן, הדברים התרחשו לנוכח ההתקרבות לפלסטינים בהסכמי אוסלו בראשית שנות התשעים, ופינוי ההתנחלויות מרצועת עזה. בציטוטים להלן תמצאו הד לדברי הרב קוק שהוזכרו.

הרב אריה שטרן, מבוגרי מרכז הרב וכיום רב העיר ירושלים, כתב בשנת 1994: "הציונות החילונית סיימה את תפקידה". וחגי בן ארצי הוסיף: "נחשפה עקרותה של הציונית החילונית, שללא שורשים יהודיים שבקה חיים". מה אם כן צריך לעשות? הרב ישראל רוזן כתב אז: "את הדמוקרטיה הישראלית נכבוש מבפנים".

וכיצד יעשו זאת? בשנת 2005 כתב אביחי בוארון, מראשי המתנחלים בעמונה, מנכ"ל תנועת החזרה בתשובה 'מעייני הישועה': "הגיעה השעה להתחיל במסע החינוכי הארוך והמפרך בתולדות עמנו. מסע לחינוך כל הציבור, מנער ועד זקן, טף ונשים – לדעת ה' ולקבלת עול מלכותו […] רק מסע חינוכי זה יחולל את המפנה הלאומי שעליו אנחנו חולמים".

במסע הזה יש כאמור רק כיוון אחד. הטיב לבטא זאת נפתלי בנט בשנת 2014, לפני שהתמנה כשר חינוך. הוא תאר את הכשל הערכי של החינוך הממלכתי, לנוכח פרשיית מין בקריית גת, וסיכם: "אני שולח את ילדיי לחינוך ממלכתי דתי, ואני ממליץ לכל הורה חילוני לשקול זאת ברצינות". כביכול שם אין פרשיות מין.

ההערכה העצמית המופרזת והיהירה מסבירה גם מדוע אין לדתיים הלאומיים בעיה עם תקצוב עודף למגזר שלהם. הסביר דוידי בן ציון, חבר הבית היהודי, בשנת 2014: "כאשר הבית היהודי פועלת להעברת תקציבים עבור מוסדות חינוך של הציונות הדתית היא אינה עושה זאת כדאגה למקורביה, אלא מתוך הבנה שחיזוק מערכת החינוך הזו יתרום למדינת ישראל כולה".

איך יתרום? בשנת 2014 הסביר בצלאל סמוטריץ: "תפיסת העולם הציונית דתית היא מה שעם ישראל זקוק לו היום יותר מכל […] זאת לא שחצנות. זו התנשאות חיובית ובונה שהכרחית כל כך לבניינו של עם ישראל".

ואת ההתנשאות החיובית הזאת סיכם הרב אביחי רונצקי, ראש מנהלת הזהות היהודית: "המנהלת פעילה רק בליבת הציבור הלא דתי, כלומר בקרב קבוצות העילית של החברה הישראלית החילונית […] צריך להבין, יכולה להיווצר מהפכה אדירה בחברה הישראלית. הכול יראה אחרת".

וכדי שיראה אחרת, רוצים באיחוד מפלגות הימין את תפקיד שר החינוך.

***

ציטוטי הרב קוק מתוך הספר: אבינועם רוזנק, הרב קוק, הוצאת מרכז שזר, 2006. זמין ברשת למנויי כותר.

ציטוטים אחרים מתוך המאמר: הלל בן ששון, סדר היום החדש של הנהגת הציונות הדתית, מולד המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, 2015.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
המחנה הליברלי לבדו לא יוכל להגן על בג"ץ. מבט מבחוץ על אולם דיונים בבית המשפט העליון (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

המחנה הליברלי לבדו לא יוכל להגן על בג"ץ. מבט מבחוץ על אולם דיונים בבית המשפט העליון (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

בג"ץ לא הגן על החלשים, עכשיו החלשים לא מגנים עליו

אחרי שנים ארוכות של ניכור מצד קבוצות רבות בחברה, אין זה מקרי שהמחנה הליברלי מוצא את עצמו בודד בשמירה על מערכת המשפט. זה לא אומר שלא צריך להיאבק למען על בג"ץ, אבל המאבק הזה חייב להיות עממי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf