הרב שאיתגר את הלאומיות הציונית כבר לפני 100 שנה

ליהודים ישראלים, שצמאים לרבנים ורבניות המאתגרים את התפישות הדתיות הכוחניות שונאות הזרים המקובלות כיום, מצפה מלאכה לא פשוטה. רב אחד כזה הוא אהרון שמואל תמרת, שסבר כי הרוע הפוליטי, שמשמש תירוץ לרדיפת עמים חלשים, הוא המשחית היותר גדול בעולם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ליהודי ישראלי בן ימינו, החש את עצמו בן בית במסורת היהודית ומזדהה עם ערכים כמו שלום, וצדק ושוויון, וצמא להגות תורנית ולרבנים ורבניות שדרכי תורתם נועם ונתיבותיהם שלום – מצפה מלאכה לא פשוטה. יש כאלה, אבל הם מהווים מיעוט קטן וכמעט בלתי נשמע בתוך הרעש הגדול של התורה הכוחנית, שונאת הזרים והמוחלשים.

אם מחפשים גם רבנים ורבניות שמאתגרים את התפישות הדתיות המקובלות כיום – לא רק בקרב הציבור הדתי – המלאכה נעשית קשה אף יותר. ולפעמים צריך ללכת לא מעט שנים אחורה.

אחד הרבנים המעניינים ביותר – שמציע הגות תורנית ייחודית המאתגרת את התפישות הלאומיות והדתיות המקובלות היום בישראל – הוא הרב האורתודוקסי אהרן שמואל תמרת, שנפטר היום (רביעי) לפני 88 שנה, בכ"ז באב.

הרב תמרת נולד בליטא ב-1868. הוא למד בישיבת וולוז'ין, שם הצטרף לאגודה ציונית חצי מחתרתית וגם התוודע לחוגי ההשכלה. בגיל צעיר יחסית הוא מונה לרבה של העיירה מיילציץ (היום בפולין), ולאחר מכן החל לכתוב בעיתונים היהודיים של התקופה תחת הפסבדונים "אחד הרבנים המרגישים".

הרב אהרן שמואל תמרת (מקור: הספריה הלאומית, צלם פולני לא ידוע)

הרב אהרן שמואל תמרת (מקור: הספריה הלאומית, צלם פולני לא ידוע)

בשלב מסוים הוא הפנה עורף לציונות בשל אכזבתו מהפוליטיקה הקטנונית (לטענתו) של נושאי שמה, ומפני סגידתם ללאומיות וללאומנות – שלהן בז. בכתביו הרבה להתפלמס עם הציונים, עם האותודוקסים הציוניים (ציוניים דתיים), עם האורתודוקסים הלא ציונים, עם אנשי תנועת המוסר – ולמעשה כמעט עם כל תנועה פופולרית בציבור היהודי בזמנו. הוא גם נטה לסוציאליזם וכתב בשבחו, אך בשלב מסוים התאכזב מהחומרנות של המפלגות שייצגו אותו וכתב בגנות מייצגיו.

החלק המעניין והמקורי ביותר בכתביו הוא כתיבתו החדה והחריפה, המשולבת בפרשנות ייחודית, נגד הלאומיות והכוחנות – שמובאת בכמה ספרים שכתב (וזמינים לכל באתר Hebrew Books), ובהם "מוסר התורה והיהדות", "היהדות והחירות" ו"כנסת ישראל ומלחמות הגויים".

בדרשתו לפסח, כותב הרב תמרת על שני סוגי הרוע הקיימים בעולם. הראשון הוא הרשע הרגיל הנובע מהגוף, כלומר מהתאווה, הכעס וכיוצא בזאת, שמביא את האדם לעשות מעשים רעים לאדם אחר. אבל השני והחמור יותר לדבריו הוא הרוע המגיע מהשכל – הרוע הפוליטי.

בספרו "מוסר התורה והיהדות" הוא כותב: "במלה אחת, הרע השכלי, הרע השקרי, הרוע הפוליטי כלומר הרע הבא בלווית 'תירוץ' בצדו, הוא המשחית היותר גדול בעולם, ממנו מקור כל האסונות והחורבנות. שמעת החל האדם להשתלם קצת כשלמות השכל כביכול, שמאז תתמעטנה ותלכנה אמנם הרציחות הפרטיות, הרציחות הטבעיות של הנפלות אחד על אחד; אך תחת זה מתרבות והולכות הרציחות השקריות: מה שהשקר מאגד 'גוים', 'חברות' שלמות באגודה אחת על מנת לרדוף ולצרור את העמים החלשים מהם".

לפי תמרת, ההצדקה העצמית – ההפיכה של הרוע הפוליטי-לאומי לדבר מותר ונכון – גורמת לנזק גדול עוד יותר מהרוע היצרי הפשוט. היא זאת שמביאה עמים חזקים לרדוף עמים חלשים מהם בתירוצים שונים ומשונים, שמסווים את הרוע הבסיסי שעומד בבסיס המעשים שלהם.

חומת ההפרדה ותור למחסום בבית לחם (אן פאק / אקטיבסטילס)

לפי תמרת, הפיכת הרוע הפוליטי-לאומי לדבר מותר ונכון גורמת נזק גדול. חומת ההפרדה ותור למחסום בבית לחם (אן פאק / אקטיבסטילס)

רלוונטי היום יותר מאי-פעם

תמרת כותב עוד כי הרוע השכלי-פוליטי לא מסתפק בהפיכת רע לטוב, אלא גם משתמש בכל הדברים הטובים שהמציא האדם כדי להקל את חייו ולעשותם טובים יותר, כדי לפגוע באנשים אחרים וכדי להרוג ולפצוע.

"הן כך דרכו של המחבל השכלי תמיד להפך את כל פרי ההשכלה והחכמה, שנועדו להביא חיים בעולם, לכלי שרת בעד מלאך המוות. למשל, המצאת מסילת הברזל שתעודתם להוביל את תנובת הארץ מחלק תבל אחד למשנהו, לחלק את ברכת הטבע לכל יושבי התבל ולפדות ממות בשנות רעבון כי תפרוצנה בגליל אחד, הנה מצח נחושה למשחיתים הדיפלומטים מבית מדרשו של ביסמארק ונגשים אל מסע הקטור בלי שום בושה בפני קדושת המדעים וממלאים מרכבות המשא, אנשי חיל כבני בקר ומשלחים אותם אל מערכות שדה הקטל להרוג וליהרג; נגשים בלי שום מוסר כליות להפך את 'ברכת החונן לאדם דעת' לקללה ולזועה. או למשל המצאת 'אור החשמל', הנועד להאיר לבריות את חשכת הלילה להצילם ממוקשים ופחתים, ישתמשו בה המחבלים בעת מלחמת להשקיף לאורה אל המחנה שכנגד לכונן לעומתם את פיות התותחים", הוא כותב.

הרב תמרת לא מסתפק בביקורת כללית, ובמקום אחר מבקר באופן ספציפי את הציונים, ששמחים על עליית הלאומיות.

"מה מגוחך ומה מר הגיחוך לראות את המצהלות והרקודים הפרועים, אשר ה'חברה קונדסים' שלנו מרקדים היום על בימת ספרותנו לקראת המצאת 'הלאומיות', ואת הלעג הפרוע אשר פיהם מלא כל היום על השאיפות לצדק, שוויון וזכויות האדם, ששררו בתוך חלל העולם לפני זה. מה מוזר, מה איום לשמוע את רעם הצחוק הפרוע, אשר ירעימו צאצאי העם הממושך והממורט הללו על מפלת השאיפה לצדק עולמי, שנקטפה בעטיה של 'הלאומיות' האחרונה ואת האבנים שהמה מסקלים כל היום מעל עמודי הספרות הציונית על ארונותיהם של חולמי חלומות הצדק והשוויון, ואינם רוצים לסלוח להם בשום אופן", הוא כותב בספרו "היהדות והחירות".

תורתו של הרב יהודי שחי בעיירה קטנה בפולין בתחילת המאה ה-20 מאתגרת ורלוונטית גם עבור מי שלא מקבל את כל פרטי השקפתו הפוליטית וקריאת המציאות שלו. משנתו, שמותחת ביקורת על הלאומיות והציונות ושרואה בתורה שאיפה לשלום, צדק ושוויון ודחייה של הכוחנות והאלימות – נחוצה עד מאוד בישראל של שנת 2019, יותר מאי פעם.

קריאה ולמידה שלה מזכירה לנו כי היהדות יכולה להיות מוקד כוח והגות שמאתגר את המדינה, את הכוחנות שלה ואת דרכה הפוליטית ודורש ממנה צדק, שלום ושוויון – במקום לאשר ולהצדיק את  מעשיה באופן אוטומטי ולגרור אותה ואותנו מטה מטה.

אביעד הומינר-רוזנבלום הוא חבר ועד מנהל בתנועת עוז ושלום, תנועת שלום יהודית-דתית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

"המצב יותר טוב מאפריל, אבל זה לא מספיק"

בקלפיות בחברה הערבית המצב מעורב. בכפר טורעאן, הצביע מדד קיוסק הפלאפל על שיפור בשיעור ההצבעה. בכפר כנא המצב היה הפוך. בנצרת שיעורי ההצבעה היו טובים לעומת אפריל, אך לא לעומת 2015. ובמטה הרשימה המשותפת חוששים כי היהודים מצביעים בשיעור של 2:1 לעומת הערבים, והמצב מסוכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf