סאמיר בן השלוש כבר לא יחזור לבית ההרוס

מאת |

הבוקר הרסה ישראל בית נוסף בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. הסתכלתי על הבית שלי במערב העיר, רגע לפני שיצאתי לזירת ההרס במזרחה, בה גדע הבולדוזר בית שוקק חיים, חלומות ותקווה

כותבת אורחת: סהר ורדי

שני ילדים בתלבושת אחידה ירדו מהקומה השנייה להגיד לנו שלום לפני שיצאו להסעה לגן. עם הערבית השבורה שלי שאלתי את הגדול יותר, כולו שופע חיוכים, איך קוראים לו ובן כמה הוא. הוא בן ארבע, ואחיו הקטן בן שלוש.

ניסיתי לשאול גם את הקטן איך קוראים לו, והוא רק בהה בי. אמא שלו ניסתה לשכנע אותו לענות לי, התחילה את השיחה בשבילו, ואז הוא אמר "אני רק רוצה את הבית". וזהו. זה כל מה שהיה לילד בן שלוש להגיד. הוא רוצה את הבית שלו.

> שייח ג'ראח קוראת לנו

שלוש שעות קודם לכן, בארבע וחצי בבוקר, התעוררתי בביתי במערב ירושלים. באיזשהו שלב תפסתי את עצמי בוהה במטבח בעודי מנסה להילחם ברצון לחזור למיטה ולהשלים שעות שינה.

פתאום ראיתי כמה דברים יש שם: לא רק ריהוט אלא הכוסות התלויות והמגנטים על המקרר, הזיכרונות, הריחות, מיליון צבעים וצורות שהם מה שמרכיב את התחושה שאני מחכה לה כל פעם שאני חוזרת מנסיעה או משהו – בית. לרגע ניסיתי לדמיין את זה, איך זה נראה כשכל זה נהרס? ניסיתי לדמיין לרגע את הזרוע הארוכה של הבולדוזר מרסקת בליל של שיש וכוסות צבעוניות שמתנפצות מסביב.

שעה אחר כך כבר הייתי בבית של שני האחים, 15 נפשות סך הכל, בשכונת ראס אל עמוד בירושלים. ישבנו על ספות מסביב לשולחן אוכל בבית בלי כלום – בלי ריהוט, בלי חלונות, בלי דלתות. הם פינו הכל, כל מה שאפשר היה להציל מהבית, הם פינו מבעוד מועד.

כשהמשטרה התחילה להתאסף בצומת הקרוב סביב בולדוזר, כמה מהצעירים בשכונה עזרו לבעלי הבית לעקור ממקומם גם את שער הכניסה ושער החנייה ולהניח אותם בסמטה ליד. ככה נראה בית ערום, בית שקילפו ממנו כל מה שאפשר בציפייה למה שעומד לבוא. אך הוא עדיין בית.

> ההזנחה הקשה של ירושלים המזרחית לא קשורה לתקציבים אלא לפוליטיקה

הריסות הבית הבוקר בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

הריסות הבית הבוקר בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

לשמחתי, כשמשטרה הגיעה סאמיר, הילד בן השלוש, כבר לא היה בבית. קבוצת שוטרי יס"מ חמושים מכף רגל ועד ראש עלו לקומה השנייה, שם נותרו שני האחים שגרו בבית, כמה חברים שלהם ואנחנו, ופקדו עליהם לצאת.

אחד האחים סקר את הבית עוד פעם אחת אחרונה, וכולנו יצאנו בלי להגיד מילה. השוטרים סגרו מרחב "סטרילי" מסביב לבית, פקח עירייה הגיע לצלם, בעוד טכנאי חשמל עולה על הגג לנתק את כבל החשמל של הדירה בזמן שהבולדוזר הזדחל לו במעלה הגבעה ועצר מחוץ לבית.

שני ילדים בגיל חטיבה, ושני זוגות הורים יחד עם כל משפחותיהם עמדו שם והסתכלו, בזמן שהבולדוזר הרים את זרועו ומיקם אותה ממש ליד חלון הסלון בקומה השנייה. בשביל המשפחה היה ברור שזה לא קיר, זה הסלון, עם כל המשתמע מכך.

הזעקה שבאה ברגע שהבולדוזר התחיל לחצוב אל תוך הקיר הייתה קורעת לב. וככה זה נמשך. קצת למעלה משעה שבה הבולדוזר עובר חדר חדר, והמשפחה, חברים ודיירי השכונה מסתכלים בחוסר אונים. מדי פעם מישהו צועק איזו קללה עסיסית, מדי פעם מישהי פורצת בבכי, מדי פעם מישהו מנסה להרגיע את השוטרים שלא ימשיכו לדחוף אנשים אחורה, וההריסה ממשיכה.

> עדויות: שוטרים פרצו למסגד באל-אקצא, היכו והשפילו מעל למאה מתפללים

הקיר האחרון קרס, הבולדוזר נסוג לאחור, פקח העירייה צילם כמה תמונות. קו המשטרה צעד אחורה חזרה אל הרכבים שלהם ונעלם. תוך עשרים שניות צעירי השכונה התחילו לנקות את הכביש, לזרוק חתיכות מהבית שזלגו לכביש את ערימת ההרס שעד לפני שעה הייתה בית, לטאטא ולגרוף את שברי האספלט שהבולדוזר השאיר אחריו על הכביש ההרוס… וזהו, עולם כמנהגו נוהג, הכביש נפתח מחדש לתנועה, והקהל התפזר. כל אחד לביתו. מלבד אלו שנותרו בלי בית.

לא נשארתי לראות את סאמיר חוזר מהגן. לא נשארתי לראות איך אמא שלו שהייתה מלאה חיוכים וניסיונות דיבוב בבוקר, תנסה להסביר לו בצהריים מה קרה. ואולי לא יהיה צריך להסביר לו בכלל, הוא כנראה מבין יותר טוב מכולנו.

סהר ורדי היא אקטיביסטית ירושלמית וחלק מקבוצת הפעילות "פרי ג'רוזלם".

> צפו בתיעוד ממזרח ירושלים: הריסות בתים בעיסאוויה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf