הריצה המשותפת של עיסאווי פריג' ומוסי רז מאתגרת את השמאל

פריג' ורז החליטו לעשות את מה שכל השמאל מדבר עליו - להוציא את "השותפות היהודית-ערבית" מעולם הססמאות לעולם הפוליטיקה המעשית. המהלך של שני הגברים לא חף מבעיות, אבל הוא צעד חשוב בכיוון הנכון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יש לא מעט בעיות עם ההכרזה של עיסאווי פריג' ומוסי רז שהם יתמודדו במשותף על ראשות מרצ. אמנה אותן בהמשך. אבל אי אפשר לקחת מההכרזה את המימד החדשני, הכמעט מהפכני, של מהלך כזה בשמאל הישראלי. לא עוד דיבורים מופשטים על "שותפות יהודית-ערבית", אלא הצגת מודל פוליטי ממשי של שותפות מתוך שוויון מלא. רז ופריג' העלו את הרף, ומעכשיו אי אפשר יהיה להתעלם מהאתגר שהם הציבו.

אתחיל מהבעיות. דבר ראשון, אני לא משוכנע שהתמודדות מחודשת על ראשות מרצ היא הדבר הנכון ברגע זה. תמר זנדברג נבחרה לפני קצת יותר משנה בסך הכול לראשות המפלגה. מרצ אמנם לא הצליחה בבחירות באפריל, אבל גם קשה להגדיר את התוצאות ככישלון מוחץ. בנסיבות שנוצרו, מול שיטפון בוחרי המרכז-שמאל הלהוטים להפיל את את נתניהו בכל מחיר שנהרו לכיוון כחול-לבן, ירידה מחמישה לארבעה מנדטים היא תוצאה סבירה. מפלגת העבודה, עם הרשימה "המצוינת" שלה – תואר שחזר שוב ושוב בתקשורת – איבדה 75 אחוז מכוחה. מרצ איבדה עשרים אחוז. אני חושב שראוי היה לתת לזנדברג הזדמנות להשלים קדנציה, בין אם מרצ תרוץ לבדה בבחירות הקרובות ובין אם תלך במערך משותף עם מפלגת העבודה.

עניין שני הוא עצם השותפות בין שני גברים. גם רז וגם פריג' הזכירו בראיונות אתם את מפלגת הירוקים או מפלגת השמאל בגרמניה, שם התקנון קובע שני יושבי ראש משותפים. אלא שבדוגמאות האלה, יו"ר אחד הוא גבר והשנייה – אישה. אם כבר משנים את התקנון, היה ראוי לדרוש שוויון מגדרי, בוודאי במפלגה שבראשה כבר עמדו שלוש נשים – שולמית אלוני, זהבה גלאון וזנדברג עצמה.

האם הם יצליחו לקבל תמיכה למהלך? מוסי רז ועיסאווי פריג' (תומר ניוברג / פלאש 90)

האם הם יצליחו לקבל תמיכה למהלך? מוסי רז ועיסאווי פריג' (תומר ניוברג / פלאש 90)

עניין שלישי נוגע לעצם השותפות היהודית-ערבית שפריג' ורז מציעים. דווקא משום שמדובר במהלך משמעותי, נדמה ששותפות כזו צריכה להיבנות באופן יותר אורגני. כדי שהשותפות לא תישאר בגדר הצהרה, צריך שיהיה לה בסיס ציבורי איתן, שהיא תהיה תוצאה של תהליך שבו ברור איך השוויון הפורמלי הזה בהנהגה של מפלגה, שעד היום הרוב המוחלט של מצביעיה היו יהודים, "יפצה" על חוסר השוויון המהותי בין יהודים וערבים בכל תחום במרחב החיים הישראלי. וזה עוד לפני שנגענו בחומר הנפץ של הזהות וההגדרה עצמית – ציונות מול לא-ציונות ואנטי-ציונות, ישראל כמדינה יהודית או כמדינת כל אזרחיה, וכל השאלות שצריכות לפחות להיות בדיון – לא בהכרח להיפתר – לפני שניגשים לשותפות כזו. במקרה של פריג' ורז נראה שהשותפות היא מאוד אד-הוקית, תוצאה קונסטלציה פוליטית ולא של תהליך.

ואף על פי כן, כפי שכתבתי בתחילה, מדובר במהלך שמאתגר את כל השמאל הישראלי – היהודי והערבי. מאז חקיקת חוק הלאום, ועוד יותר מאז הבחירות באפריל והמתקפה המשולבת של הימין על המוסדות הדמוקרטיים, הביטוי "שותפות יהודית-ערבית" הפך למלת היום במחנה שמשמאל לימין. זה בלט בעצרת בכיכר המוזיאון בתל אביב שהעמידה על הבמה את בני גנץ לצדו של איימן עודה, זה היה נוכח מאוד בכנס שארגנה לפני כעשרה ימים קרן ברל כצנלסון, שהיא חלק ממפלגת העבודה, תחת הכותרת של "בונים מחנה", מחנה השמאל כמובן. רז ופריג' דורשים מאתנו עכשיו להוציא את הביטוי הזה מעולם הססמאות לעולם הפוליטיקה המעשית.

זהו במידה רבה עולם חדש. נכון, חד"ש – או ליתר דיוק מק"י – היא באופן עקבי ומוצהר מפלגה יהודית-ערבית, והיא הצליחה לשמור באומץ על הקו הזה למרות קשיים ואתגרים עצומים (גילוי נאות: אני מצביע חד"ש גאה ואפילו חבר בה). אבל אי אפשר להתעלם מכך שהשותפות שמציעה חד"ש היא בין ערבים-פלסטינים ובין יהודים אנטי-ציונים או לכל הפחות לא-ציונים במובהק. זהו מיעוט זעיר מקרב היהודים, וזה לא הולך להשתנות בזמן הקרוב. המהלך המבורך של הקמתה המחודשת של הרשימה המשותפת הופך את השותפות היהודית-ערבית בתוך המסגרת הזו לאקט שהוא בעיקר סימבולי, לפחות בינתיים. צדק מוסי רז כשאמר הבוקר בראיון ברשת ב' שהרשימה המשותפת היא שותפות ערבית (שהוא בעדה, כמובן), בעוד שהמהלך שהוא מנסה להוביל הוא רשימה משותפת יהודית-ערבית, וזה דבר אחר.

להבדיל מרשימה ערבית עם נציגים יהודים (כמו חד"ש היום והמשותפת אם תקום מחדש) או ממפלגה יהודית עם נציגים ערבים (כמו שהיתה מרצ עד היום וכפי שהיתה בעבר מפלגת העבודה),כדי שלמפלגה יהודית-ערבית, בהובלה שוויונית, יהיה משקל פוליטי, היא חייבת לקבל תמיכה משמעותית בכל אחד מהציבורים – הציבור היהודי והציבור הערבי-פלסטיני. וכדי להגיע לשם, נדרשת עבודת חריש עמוקה. החלק היהודי בשותפות כזו חייב להבין שזה לא ריאלי לדרוש מהשותפים הערבים-פלסטינים לקבל על עצמם את הציונות או את הרעיון של מדינה "יהודית ודמוקרטית", שהוא עדיין רעיון-העל של המרכז-שמאל היהודי. החלק הערבי-פלסטיני בשותפות חייב להבין שזה לא ריאלי לדרוש מהיהודים להתכחש לציונות או להשליך לפח את רעיון המדינה "היהודית והדמוקרטית". מפלגה כזו חייבת להכיר בפערים ולמצוא את הדרך להכיל אותם, בלי למחוק את הזהות של אף אחד מהצדדים. אוהבים להשתמש בהקשר הזה בדימוי של "אוהל רחב". אבל אם נישאר בעולם הדימויים הזה, לאוהל הזה צריכים להיות שני צ'יפים, שני שיח'ים, שכל אחד דואג לשבט שלו ושניהם יחד דואגים ל"טוב המשותף" של שני השבטים.

לא מדובר בעניינים תיאורטיים או אידיאולוגיים מופשטים. לפערים האלה יש השלכות על כל בחירה פוליטית שתעשה מפלגה כזו: משאלת הקרקעות עד עצמאות בענייני חינוך, משאלות של הקצאת משאבים עד שאלות של שפה, מחוק השבות עד שאלת הפליטים, הפנימיים והחיצוניים. וכמובן שיש לה השפעה מכרעת על היחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולדיבור עליו. המרכז-שמאל היהודי התרגל להציג את הנסיגה מהגדה המערבית ומעזה ואת הסכם השלום עם הפלסטינים כדרך להציל את ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". זו לא יכולה להיות השפה של הערבים-הפלסטינים בישראל, בוודאי בתוך מפלגה שטוענת לשותפות שוויונית.

מוקדם לדעת מה יעלה בגורלו של המהלך הפוליטי של פריג' ורז. ייתכן שבסיטואציה הפוליטית הנוכחית, מבחינה אלקטורלית עדיפה "שותפות" ערבית במסגרת הרשימה המשותפת, ו"שותפות" יהודית במסגרת של מרצ והעבודה. אבל כיוון ששותפות ערבית-יהודית היא הכרחית, בין אם במסגרת מפלגה אחת ובין אם במסגרת קואליציה של מפלגות, צריך כבר היום להתחיל לחשוב על המשמעויות המעשיות-פוליטיות שלה. רז ופריג' עושים צעד חשוב בכיוון הזה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf