הרשות הממשלתית עוסקת בפיקוח על הכלכלה הערבית, לא בפיתוח שלה

לאורך השנים הציגו ממשלות ישראל שורה של תוכניות שמטרתן לכאורה לשפר את מצבם הכלכלי של האזרחים הערבים. בפועל, הפערים העמוקים בין המגזר היהודי למגזר הערבי נשמרים בצורה עקבית, ולא במקרה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אמטאנס שחאדה

לפני כעשר שנים החליטה הממשלה על הקמת הרשות הממשלתית לפיתוח כלכלי ביישובים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים (החלטה מס' 1204 מיום 15.02.2007). מטרותיה העיקריות של הרשות לפי אתר המשרד לשוויון חברתי, שתחתיו פועלת הרשות כיום, הן "להביא למיצוי הפוטנציאל הכלכלי של האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, לעודד את הפעילות הכלכלית היצרנית והעסקית בתוך היישובים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים, ושילוב אוכלוסיות המיעוטים בחברה ובכלכלה הישראלית". המשרד מציין עוד ש"בימים אלו, מקדם המשרד תכניות ארוכות טווח לקידום ופיתוח של אוכלוסיית המיעוטים בישראל בתחומי החינוך, הדיור, החברה והכלכלה", מה שמכונה תכנית חומש לפיתוח הכלכלה הערבית.

זאת לא התוכנית הראשונה שמטרתה המוצהרת היא שיפור המצב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית, לכאורה, ואפשר להניח שלא תהיה האחרונה. כך לדוגמא, יזמה הממשלה בשנות השישים תכנית חומש לפיתוח היישובים הערבים, ובשנת 2002 החליטה ממשלת ברק להקצות 4 מיליארד שקל לפיתוח המגזר הערבי אחרי התנגשויות אוקטובר 2000. ברם, כמעט כל התוכניות כשלו לחולל שינוי מהותי בכלכלה הערבית. גם הקמת הרשות לפיתוח כלכלי לא חוללה עד כה שינוי כזה, כפי שאמחיש בהמשך, ואפשר להקיש שגם תכנית החומש לא תעשה זאת. בחינת המציאות הכלכלית של האוכלוסייה הערבית אחרי עשור מהקמת הרשות מחזקת את טענתי.

הפערים נשארים בעינם

לפי דוחות העוני והפערים החברתיים, תוחלת העוני בקרב משפחות ערביות לפי הכנסה נטו עלתה מ-51.4 אחוזים בשנת 2007 ל-53.3 אחוזים ב-2015. זאת בעוד תוחלת העוני בקרב האוכלוסייה היהודית הייתה במגמת ירידה משנת 2007 (כ-15 אחוז) ל- 13.8 אחוז בשנת 2015. גם רמת ההשתתפות בכוח העבודה אינה מתארת תמונה ורודה: בשנים 2007 – 2010 רמת ההשתתפות בקרב האוכלוסייה הערבית נעה סביב ה-41 אחוז ועלתה בשנת 2015 ל-45.5 אחוז, בעוד שרמת ההשתתפות בקרב האוכלוסייה היהודית עלתה מ-59 אחוזב 2007 ל-68 אחוזים ב-2015 (עליה של 15%). הפער ברמת ההשתתפות בין שתי האוכלוסיות התרחב בעשור האחרון מ-18 אחוזים ל-22.5 אחוז.

רמת האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית עמדה בשנת 2007 על כ-11 אחוז וירדה בשנת 2015 ל-6.8 אחוזים. בקרב האוכלוסייה היהדות שיעור האבטלה עמד על כשבעה אחוזים וירד ב-2015 ל-5.1 בלבד, שיעור הנחשב לאבטלה טבעית. הפער ברמת האבטלה נשמר לאורך התקופה. גם בהיבט רמת ההכנסה במשקי בית הסטטוס קוו נשמר: סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה שבשנת 2007 ההכנסה למשפחה ערבית נטו היתה כ-8,000 שקלים חדשים, לעומת 13,825 שקלים חדשים למשפחה יהודית, קרי 58% מהכנסה של משפחה יהודית. בשנת 2014 (הסקר האחרון שפורסם על ידי הלמ"ס), ההכנסה נטו למשפחה ערבית היתה 9,713 ₪ לעומת 16,188 למשפחה יהודית, קרי 60% ממשפחה יהודית. ההכנסה של משפחה ערבית עלתה בעשור האחרון (בין 2007 ל-2014) בכ-21 אחוזים, בעוד התמ"ג לנפש בישראל עלה בכמעט 40 אחוז באותה תקופה (מ 25,000$ לי כ 35,000$). מכאן קשה להסיק אם השינויים המזעריים בכלכלה הערבית הם תוצר הצמיחה הכלכלית הכללית בישראל או תוצר פעילות הרשות הממשלתית. אני נוטה לאמץ את האופציה הראשונה.

> ריקוד הדגלים והכלימה: אוי לו לעם שכל שמחתו היא שמחה לאיד

שינוי מעמדה הכלכלי של האוכלוסייה הערבית מחייב שינוי מעמדה הפוליטי והחוקי הקולקטיבי, ואיננו שאלת תקציבים בלבד. (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

שינוי מעמדה הכלכלי של האוכלוסייה הערבית מחייב שינוי מעמדה הפוליטי והחוקי הקולקטיבי, ואיננו שאלת תקציבים בלבד. (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

  לא רק שאלה של תקציבים

המדדים הכלכליים מבהירים שהחלטות הממשלות והתוכניות הכלכליות לא שינו מהותית את מצבה הכלכלי של האוכלוסייה הערבית. אם נוסיף לזה את הישגי החינוך הערבי ותוצאות מבחני הבגרות והמיצ"ב, ואת מדדי הבריאותי של האוכלוסייה הערבית, התמונה תהיה קודרת עוד יותר. כנראה שהמטרות העיקריות של הרשות והתוכניות הממשלתיות אינן לחולל שינויי מהותי בכלכלה הערבית, וצריך לחפש את המטרות הסמויות במישור הפוליטי והמקרו כלכלי.

את היעדים הפוליטיים אפשר למצוא בדו"ח ועדת אור שחקרה את ההתנגשויות אוקטובר 2000, והסיקה שהנחיתות הכלכלית והאפליה שיחקו חלק מרכזי בתסכול האוכלוסייה הערבית ותרמו לפרוץ ההתנגשויות. שיפור המצב הכלכלי, לדידה של הוועדה, עלול למנוע התנגשויות עתידיות. ועדת לפיד, שמותנה לבחון את יישום המלצות וועדת אור, אימצה חלק ממסקנות ועדת אור והמליצה על הקמת רשות ממשלתית לפיתוח "כלכלת המיעוט הערבי". ממשלת אולמרט יישמה המלצה זו ב-2007. מדינת ישראל הייתה מעוניינת גם להראות היענות פורמאלית הצהרתית לדרישות ארגון ה-OECD לצמצם את הפערים הכלכליים והחברתיים בין האוכלוסייה הערבית והיהודית.

חשובה לא פחות היא התפיסה הרווחת בקרב מקבלי החלטות שפיתוח כלכלת ישראל והעלאת התמ"ג מחייבים שיפור בכלכלה הערבית. כך עולה, לדוגמה, מדבריו של ראש הממשלה נתניהו בכנס ראש הממשלה לפיתוח הכלכלה הערבית "שותפים לצמיחה" שנערך ב 2011, שם תהה נתניהו למה לנו (לישראל) להסתפק בתמ"ג של 30 אלף דולר לנפש אם אפשר להגיע ליותר. נתניהו אמר שמימוש מטרה זו "תלוי ביכולתנו לשתף את אוכלוסיית החרדים והערבים בצמיחה הכלכלית". בכנס 2013 חזר נתניהו על עמדה דומה. גם קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, קראה בכנס 2013 לפתח את הכלכלה הערבית כפוטנציאל לצמיחה כלכלית בישראל. אפילו נפתלי בנט שהיה שר הכלכלה הביע עמדה דומה באותו כנס.

ניתן להסיק מכל זה שממשלות ישראל אינם רואים בפיתוח הכלכלה הערבית כמשחק סכום אפס. ניתן שהכלכלה הערבית תתפח, בתנאי שהכלכלה היהודית תרווח יותר ויושגו מטרות פוליטיות שממשלות ישראל חפצות בהן, בין היתר, אילוף האוכלוסייה הערבית. לכן צמיחת הכלכלה הערבית ופיתוחה היו חלקיים בלבד ולא הפרו את הסטטוס קוו עם הכלכלה היהודית, ונמצאים תחת פיקוחה של הרשות הממשלתית.

בניגוד לתוכניות הממשלתיות ופעילות הרשות הממשלתית לפיתוח כלכלי, שינוי אמיתי למציאות הכלכלית של האוכלוסייה הערבית מחייב התמודדות שונה. זה מחייב, בין היתר, חלוקת משאבים הוגנת, מעורבות של ההנהגה ואקדמאיים ערבים בעיצוב המדיניות הכלכלית ויישומה, כשותפים שווים; החזרת קרקעות שהופקעו והקמת אזורי תעשייה מודרניים; שינוי תכניות הלימוד וניהל מערכת החינוך באופן אוטונומי; חקיקה רצינית למניעת אפליה בשוק העבודה; הסרת חסמי התפתחות מבניים במדיניות הממשלתית. בקיצור, שינוי מעמדה הכלכלי של האוכלוסייה הערבית מחייב שינוי מעמדה הפוליטי והחוקי הקולקטיבי, ואיננו שאלת תקציבים בלבד. ברור שתנאים הללו לא יתמלאו בתקופה הקרובה, אך לפחות שהיה ברור מה ומי מכשיל וחוסם את פיתוחה של הכלכלה הערבית ומה התנאים ההכרחיים לפיתוחה. מה שברור הוא שהרשות לפיתוח כלכלי פועלת בפועל כרשות לפיקוח כלכלי והיא לא תביא מזור לכלכלה הערבית.

ד"ר אמטאנס שחאדה, מזכ"ל מפלגת בל"ד.

> המחיר הכלכלי הבלתי אפשרי שגובה מאיתנו הכיבוש

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, 9 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, 9 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נתניהו הימר על ציר הרשע העולמי. מה יקרה לישראל אחרי שיילך?

מה יהיה מעמדה הבינלאומי של ישראל אחרי שנתניהו יירד מהבמה? לא בטוח שיורשו יצליח לשקם את הקרע שנפער עם יהודי ארה"ב בשנים האחרונות. וגם ביחסים עם ציר הרשע של מנהיגי הימין החדש לא צפוי להשתנות הרבה, חוץ אולי מהסגנון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf