השימוש הציני בהומופוביה ככלי לניגוח הרשימה המשותפת

העמדה ביחס למצעד הגאווה הפכה לסוג של נייר לקמוס הבוחן את מידת הנאורות של המועמדים. אך ההיאחזות במצעד מסוכנת משום שהיא מנתקת אותו מההקשר הממשי שלו - מאבק על חיים של להט"בים כבני אדם שווים בחברה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשעשועון הבחירות "הארץ המובטחת" של עיתון "הארץ" שאלה מירה עווד את ג'מאל זחאלקה על מצעד הגאווה, כבר בשאלה השנייה. ניכר שעורכי התוכנית התאפקו כדי לא לשאול על המצעד כבר על ההתחלה. כמה רגעים אחר כך גם הגיעה השאלה על פוליגמיה.

פוליגמיה זו בעיה אמיתית. כמו גם אלימות ודיכוי נשים ואנשים בעלי זהות מגדר ונטייה מינית שחורגות מהנורמה. בדיוק משום כך אני מתנגדת לשימוש בפוליגמיה והומופוביה כנשק לניגוח של החברה הערבית בכלל, והרשימה המשותפת בפרט. הניגוח הזה לא מקדם את המהפיכה הפמיניסטית והקווירית – להפך.

היחס למצעד הגאווה הפך להיות נייר לקמוס למדידת נאורות כללית. לכן כשמירה עווד שואלת ג'מאל זחאלקה על המצעד, היא לא שואלת אותו על המצעד. היא בעצם אומרת: תחליט ג'מאל. האם אתה חלק מהעולם הנאור, או האם אתה חלק מהעולם הפרימיטיבי? בוא תבחר. האם אתה איש תרבות מתקדם, או שאתה תקוע עמוק בפונדמנטליזם?

חשוב ולגיטימי לשאול נציגי מפלגות על האג'נדה והמצע שלהם על סוגיות חברתיות. ואכן, אפשר היה לשאול מיליון שאלות יותר ענייניות, יותר דחופות ויותר חשובות –מה לדעתך אפשר לעשות כדי למנוע ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער על רקע זהות מגדר ונטייה מינית? מה עמדתך כלפי הומופוביה בחברה? איך תצביע על זכויות אימוץ לזוגות חד מיניים? כיצד לדעתך אפשר לצמצם אפליה בתעסוקה לאנשים טרנסג'נדרים/יות? מה אתה חושב על שחרור מיני לנשים באופן כללי? מה דעתך על המגבלות שקיימות בישראל על הפלות? כיצד תפעלו להבטיח עצמאות כלכלית ויותר אפשרויות תעסוקה לנשים בפריפריה ובכפרים? בסוגיית הפונדקאות, כיצד אתה תופס את המתח בין הזכות להורות למצבן של נשים בעולם השלישי?

> דב חנין: "רשימה ערבית או התחלה של מחנה דמוקרטי? זו השאלה"

ג'מאל זחאלקה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ג'מאל זחאלקה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ההיאחזות במצעד מסוכנת משום שהיא מנתקת את מצעד הגאווה מההקשר הממשי שלו – מאבק על חיים של להט"בים כבני אדם שווים בחברה. במקום זאת, היא הופכת אותו לכלי של הוכחת נאורות וסמל של מערביות. זה מסוכן משום שחברות ומדינות רבות ששות לשתף עם זה פעולה, לנתק הומופוביה וזכויות להט"ב מלהט"בים, ולהפוך את זה לסימון של זהות מערבית. זה בדיוק מה שהשלטון ברוסיה עושה: כאשר הוא רוצה להתנגד למערב, הוא מתנגד ללהט"בים. זו מגמה מסוכנת בשבילנו.

זו שאלה מגוחכת עוד יותר לאור זה שמצעד הגאווה בשנים האחרונות הוא חגיגה צרכנית שהקשר שלה למאבק על שוויון זכויות הוא בגדר סוד ליודעי דבר. בעצם, מירה עווד שואלת את ח"כ זחאלקה: מה דעתך על משאיות של אורנג' וסלקום באבן-גבירול, עם בחורים כמעט ערומים שרוקדים לצלילי מוזיקת מועדונים מעצבנת, מלווים בכמה עשרות אלפי אנשים שחם להם?

אז כן, רבים מאיתנו ממשיכים ללכת למצעד בגלל הנוסטלגיה לימים יותר פוליטיים. יכול להיות נהדר לראות הרבה מאד להט"בים ברחוב. להרבה להט"בים זו חוויה מרגשת ומשחררת, בוודאי המצעד הראשון. אדם מן החוץ בדרך כלל צריך הסבר ורקע היסטורי, על מנת להבין את המצעד. גם אם הוא לא הומופוב חסר תקווה, אלא סתם אדם מן השורה. בפרט אם הוא לא גדל לתוך תרבות שהמצעד הוא חלק ממנה.

> הסטנדאפ הכי טוב בעיר: אירוע יום האישה עם נשות הליכוד

מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Nina Jean, פליקר CC BY-ND 2.0)

מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Nina Jean, פליקר CC BY-ND 2.0)

אני לא מתכוונת להיות אפולוגטית בענייני סקסיזם, הומופוביה וטרנספוביה. חשוב להציג שאלות ענייניות בנושא לחברי כנסת, ערבים כיהודים, חילוניים כחרדים. חבל שאף אחד לא שואל. עד כה, כל השאלות בהן נתקלתי לא נשאלו בתום לב. ניכר כי הן מנוסחות בקפידה על מנת להכשיל ולדחוק לפינה. פתאום, גם אמצעי תקשורת שמעולם לא התעניינו בסקסיזם והומופוביה, שמחים לשאול על כך בכל הזדמנות. בל נטעה – הזכויות והחיים שלנו לא מעניינים אותם לרגע. להשתמש בנו על מנת להביך חברי כנסת ערבים ולעשות להם דה-לגיטימציה – דווקא כן.

לח"כים הערבים מציעים מלכוד בו הם יוצאים הומופובים מחד גיסא, או מסתכנים באיבוד תמיכה של הציבור השמרני והמסורתי אותו הם מייצגים מאידך גיסא. אפשר היה לומר שכנבחרי ציבור יש להם אחריות להציג עמדות שיכולות להיות אוונגרדיות ומאתגרות לציבור שלהם, שיש להם כוח להשפיע על השיח. זו אמירה צינית במיוחד, לאור המאמץ העיקש של החברה היהודית ישראלית לחסל כל כוח ציבורי שיכול להיות לח"כים הערבים (אם לא לחסל אותם בעצמם באופן פיזי). ודי להיזכר בציד המכשפות כנגד חנין זועבי, אשה פמיניסטית. היכן היו כל המודאגים כיום מפוליגמיה וממצעד הגאווה?

לא חסרות לנו מפלגות שתומכות במצעד הגאווה ושולחות אליו נציגים. מפלגות שתומכות גם במתקפות על עזה. בואו נעשה חישוב פשוט: במתקפה האחרונה נהרגו למעלה מאלפיים בני אדם. נניח שכעשרה אחוז מהאוכלוסיה להט"בים. אם כך, הרי שנהרגו מאתיים להט"בים, בתמיכה מלאה של אותם פוליטיקאים אשר פיזזו במצעדי הגאווה האחרונים. מאות אחרים נותרו פצועים, איבדו את המשפחות שלהם, את האהובים והאהובות שלהם. אני לא יודעת את השמות שלהם ואת סיפורי חייהם. אבל אני יודעת שהם קיימים, או היו קיימים ואינם עוד. אני חושבת עליהם ועליהן.

אחד הדברים הנפלאים בלהיות לסבית, הוא היותה זהות חוצת גבולות לאומיים ואתניים. בכל מקום בעולם, אני יכולה למצוא קהילה. כאילו אני שייכת לשבט שנמצא בכל מקום. השייכות הזו גם תורמת לתחושת סולידריות חוצת גבולות. כמובן לא חסרים להט"בים שמזדהים בראש ובראשונה עם הזהות הלאומית שלהם. הסולידריות שלהם מתחילה ומסתיימת בגבולות הלאום, קוראים לזה הומו-לאומיות. למרבה המזל, לא כולנו כאלה. הזהות וחוויית החיים שלי כאשה פמיניסטית ולסבית מרכזיות בגיבוש תפיסת עולמי ובמחוייבות שלי לסיום הכיבוש, לשוויון אזרחי וצדק חברתי. מתוך תפיסת עולם זו אני תומכת ברשימה המשותפת.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מדוע הרשימה המשותפת היא עדיין הבחירה שלי

מירי רגב וציונה פטריוט באירוע של התא הגאה של הליכוב באוויטה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מירי רגב וציונה פטריוט באירוע של התא הגאה של הליכוד באוויטה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
גרטה, הצעירה השבדית שהחלה את מחאת האקלים, הפכה מודל לחיקוי גם לצעירים בישראל. ההפגנה היול מול הכנסת (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

גרטה, הצעירה השבדית שהחלה את מחאת האקלים, הפכה מודל לחיקוי גם לצעירים בישראל. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

כדאי שתפנימו: הממשלה הבאה תקבע איך נשרוד את משבר האקלים

עד סוף 2020 תתקיים שורה של ועידות בינלאומיות שיקבעו את האופן שבו העולם מתייחס למשבר האקלים – או שהמדינות ישנו את משק האנרגיה שלהן מהיסוד, או שיסבלו מהשלכותיו החמורות. מה שיעשו הכנסת והממשלה הבאות יכריע איפה תהיה ישראל בשעת החירום הזאת וכיצד תתמודד עמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf