השער של ישראל היום: כך תופס הליכוד את התקשורת ואת המדינה

מאת |

נתניהו הוא לא ארדואן. את המלחמה שלו בתקשורת הוא אורז במראית עין דמוקרטית, ובזה עוזר לו "ישראל היום". אבל המניע העיקרי שלו הוא תחושה שהשליטה במדינה היא משחק סכום אפס שבו צריך לחסל את כל היריבים

בשנה הראשונה בבתי ספר לעיתונות לומדים שהקו האידיאולוגי של העיתון בא לידי ביטוי בהיררכיה בעמודי החדשות: אלו סיפורים העיתון נוהג להבליט, ומה הזווית שממנה הוא מתאר אותם. בשיעורי הבית נדרשים סטודנטים לעבור על שערי עיתונים ולחלץ משמעות מהאופן שבו הכותרות מסודרות. לא תמיד התרגיל הזה מצליח – עיתונים הם מוצרים אידיאולוגיים, אבל לא כל כותרת נתונה משרתת את האג'נדה.

אם הייתי סטודנט לתקשורת, הייתי מדפיס ושומר לי את השער של "ישראל היום" הבוקר. אני לא זוכר מקרה שבו עיתון שם את כל הקלפים על השולחן בצורה מובהקת כל כך. ישראל היום לקח אירוע פוליטי שעניין בעיקר את הברנז'ה – הוויכוח בממשלה על מידת השליטה במינויים בתאגיד השידור הציבורי החדש – ונתן לו טיפול של מלחמה. המילה "מלחמה" היא לא דימוי כאן. הפקעת כל השער של העיתון, למעט הפניה אחת למדור הספורט, נהוגה במקרים של מגה-פיגוע או בחירות. זה לא משהו שעושים בשגרה.

> הבחירה המחודשת בהרצוג היא חדשות רעות לתקשורת

השער של ישראל היום, 2.8.16

השער של ישראל היום, 2.8.16

עוד עניין לא שגרתי: הכותרת הראשית והמשנה העצום אינן דיווח חדשותי. הן מאמר פרשנות, שמתחיל בדעה וממשיך בדף המסרים של ראש הממשלה: אין בישראל סתימת פיות. התאגיד שגה כשגייס בוגרי גל"צ לשורותיו. מירי רגב צודקת אבל האמירה שלה על השליטה בתקשורת הייתה מוגזמת. וכו' וכו'. פעם ישראל היום היה עוטף את המסרים של ביבי במראית עין חדשותית: כותרת אינפורמטיבית, ציטוט, תגובות. אבל כנראה שהגישה הזו מיצתה את עצמה מבחינתם.

לכן צריך גם לענות על הדברים באופן ברור. בתקשורת הישראלית אין סתימת פיות במובן הארדואני של המילה – כלומר סגירה בחוק של כלי תקשורת, אכיפה נוקשה של המסרים, ומאסר של עיתונאים שלא מתיישרים לפי הקו. הטכניקות האלו שמורות ליחסה של המדינה לעיתונות הפלסטינית (למשל כאן, כאן וכאן). המהלכים מול התקשורת העברית מתוחכמים יותר, מפני שהם נועדו לחסל את מתנגדיו של ראש הממשלה אבל לשמר את הלגיטימציה הדמוקרטית שלו. ואין מקום שהמטרות האלו בולטות יותר מאשר ב"ישראל היום".

התקשורת הישראלית אינה התקשורת האמריקאית, שבנויה כמעט לחלוטין במודל מסחרי. המדינה היא השחקן המרכזי בשוק בישראל. המדינה שולטת בחלק מאמצעי התקשורת באופן ישיר (רשות השידור וגלי צה"ל), על האחרים היא משפיעה מאוד באמצעות רגולציה – כלומר, קביעת כללי המשחק ובחירת הגופים שמותר להם להפעיל ערוצי טלוויזיה או רדיו מסחריים (ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 20, הרדיו האזורי וכו'); ואפילו על העיתונות המסחרית היא משפיעה באמצעות תקציבי הפרסום הממשלתיים, המוערכים ב-170 מיליון שקל בעברית, ו-300 מיליון בסך הכל. במצבו העגום של הפרינט, כשכל העיתונים מתנדנדים בין רווחיות להפסד, 10 מיליון שקל יכולים לעשות את כל ההבדל. התקציב הזה הועבר השבוע לרשות מירי רגב, שהסבירה השבוע שהיא מאמינה שכספי הציבור נועדו לקדם את "האנשים שלנו" בלבד.

בנימין נתניהו (יונתן סינדל / פלאש90)

בנימין נתניהו (יונתן סינדל / פלאש90)

קמפיין בחירות מתמיד

על יתר המהלכים לביסוס שליטתו של נתניהו בשוק הטלוויזיה והרדיו נכתב כבר כל מה שצריך השבוע. זה לא עניין של ימין ושמאל ובטח לא של תחרות אידיאולוגית או פלורליזם. את הליכוד מובילים כיום אנשים שמבינים את הפוליטיקה כמו תחרות ריצה, שבו המנצח מקבל לידיו את כל מוסדות המדינה וכן את הזכות לחסל את כל יריביו. לא לחסל אותם פיזית, כמו פוטין, ולא לכלוא אותם, כמו ארדואן, אלא לחסל את תפקידם ומעמדם. זו גם הסיבה שממשלות נתניהו יוצרות אווירה מתמדת של מלחמת הכל בכל.

ספציפית, ישראל היום, שמרבה להתלונן על התערבות זרה בישראל, הוא ככל הנראה תרומת הבחירות הגבוהה ביותר שניתנה אי פעם במדינת ישראל – קמפיין מתמיד, 365 ימים בשנה, למען איש אחד. בניגוד להארץ, מעריב או ידיעות אחרונות, ישראל היום מפסיד – הפסד נטו, אמיתי – מיליוני שקלים רבים בכל שנה. העיתון מתגאה בנתוני התפוצה שלו, אולם אם הוא היה נמכר בשקל אחד, המספרים הנהדרים שלו היו קורסים מיד. באותה מידה אפשר למדוד נתוני קריאה של פרסומות לפיצה בתיבות הדואר. אחרי הכל, גם הן מחולקות בחינם, יש בהן תמונות יפות וטקסט אינפורמטיבי והן מגיעות להרבה אנשים.

"ישראל היום" נוסד כדי להשמיד בשיטתיות את התקשורת הישראלית ולקדם את האינטרסים של נתניהו. הוא עושה את זאת במהלך משולש: א. הצפת השוק במוצר מתחרה במחיר הפסד; ב. הסטת תקציבי פרסום ממשלתי ופרטי מיתר השוק אל ישראל היום (כלומר – הליכוד מממן את ישראל היום בתמורה לסיקור האוהד); ו-ג. הפצת דף המסרים של ראש הממשלה במסווה של חדשות.

עם ג' אין שום בעיה כמובן. טוב שדעותיו של ביבי נשמעות, וטוב שדרור אידר, דן מרגלית ועמוס רגב הופכים בהן, מפרשים בהן ומשלימים פערים כמו תלמידי חכמים אל מול סיפור מקראי. הבעיה היא בצירוף של שלושת הגורמים, שמחסל מוסד ישראלי – העיתונות הכתובה – למען שימור שלטונו של נתניהו.

השער של ישראל היום הבוקר מדבר פלורליזם ותקשורת חופשית, אבל המציאות זועקת דברים אחרים לחלוטין. הדיון על השידור הציבורי בישראל והנסיונות להבריאו נמשכים כבר שני עשורים. הקמת התאגיד החדש נמשכת כבר שנים. מי שהחליט עליה הייתה ממשלת נתניהו. הרכבת יצאה לדרך מזמן, אבל ברגע האחרון, הכל מוכפף לאינטרס הפוליטי של ביבי. גם הפטריוטיות של אדלסון או רגב נגמרת כשפוגעים בראש הממשלה. מה הטעם אם אין שם אנשים שלנו, שאלה רגב. כך הליכוד תופס את המדינה כולה.

> המדינה לצלמים שהותקפו באבנים על ידי חיילים: סיכנתם חיי הכוחות

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

עיתונאי ("העיר", ynet, מעריב, טיים אאוט, ומדי פעם גם מקומות אחרים). גר בתל אביב. כאן אפשר לקרוא אותי באנגלית.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf