השרים עושים פרובוקציות והתקשורת מאתרגת אותם מימין

כשהתקשורת איתרגה את אריאל שרון, אמרו שזה משום שהיא שמאלנית ורוצה שיבצע את תוכנית ההתנתקות. האמת שהתקשורת פשוט נופלת בפח ונגררת. התוצאה היא שהתקשורת נותנת חיזוק לחוק הלאום מימין

א א א

הטור הזה (כמעט) לא ידבר על חוק הלאום, חוק מקומם ככל שיהיה. הטור גם (כמעט) לא יזכיר את הפרובוקציות היומיומיות של מירי רגב או את דברי החנופה של בנימין נתניהו לימין הקיצוני. הטור הזה יבקש מקוראיו להפסיק לעשות זאת גם.

כאשר אריאל שרון קידם את תכנית ההתנתקות בשנת 2005, התקשורת התגייסה לטובתו במהלך שזכה לכינוי 'אִתרוג'. אמנון אברמוביץ' טען כי "שרון הוא היחיד שיכול לעשות את ההתנתקות, לכן אני חושב שצריך לשמור עליו כמו על אתרוג, גם עם קופסה אטומה, גם עם ספוגית וגם עם צמר גפן". התחושה היתה שהתקשורת נותנת לשרון לקבוע את סדר היום ואינה מעוניינת להפריע לו להשלים את התכנית, גם אם התכנית הזו היתה ספין שנועד להשכיח מהציבור את החשדות הפליליים נגד ראש הממשלה.

ההסבר הרווח היה פוליטי: התקשורת שמאלנית ומעוניינת להגן על מנהיג שמקדם פינוי התנחלויות. הסבר אחר היה דווקא מסחרי: בהתייחסה לעניין זה, טענה אילנה דיין כי "התקשורת היא כמו קייטרינג: העם עייף, רוצה שקט, גם אנחנו, ואנחנו נותנים לו את מבוקשו, בדיוק כמו שהתקשורת נותנת לצופים תוכניות מציאות ודוגמניות להירדם מולן בלילה. לא כי היא שמאלנית".

מירי רגב נואמת. במקום להתעלם, התקשורת משחקת את המשחק שלה (צילום: יוסי זלינגר / פלאש90)

מירי רגב נואמת. במקום להתעלם, התקשורת משחקת את המשחק שלה (צילום: יוסי זלינגר / פלאש90)

סערת חוק הלאום של קיץ 2018 מוכיחה שההסבר של דיין היה הנכון. מה שאנו עדים לו בשנים האחרונות, ובקיץ האחרון ביתר שאת, הוא תקשורת מרכזית שמאתרגת את ההנהגה – אלא שהפעם האתרוג הוא מימין, ולא משמאל. הרי אין דבר שממשלת הימין הזו, שלא עשתה ולו צעד מדיני אחד מאז כינונה, יכלה לייחל לו יותר מאשר דיון מחודש – ולמעשה נעדר כל משמעות פרקטית – בשאלת יהדותה של המדינה (שגם איננה באמת מוטלת בספק). בכך שהיא מאמצת בחום את ה'סערה' הדרמטית הזו, כמו 'סערות' רבות אחרות, התקשורת מאפשרת לימין לקבוע את סדר היום התקשורתי, ובכך היא מועלת בתפקידה בדיוק כשם שמעלה בו בשנת 2005. כאשר היא נותנת במה מרכזית לפרובוקציות מכוונות, היא מסייעת לימין לא רק להסית כלפי אוכלוסיות שלמות בישראל, אלא גם להסיט את השיח הציבורי למקומות שנוחים לימין בכלל ולפוליטיקאים מסוימים בפרט.

ברור לחלוטין כי חקיקתו של חוק יסוד שנוי במחלוקת הוא אירוע שיש לסקר בהרחבה. ועדיין, מדי יום התקשורת נגררת, וכולנו אחריה. היא נגררת אחרי מירי רגב כאשר היא ממהרת לתת כותרת ראשית לאמירתה האווילית כי "זה שהשמאל חבר לערבים זה אבסורד. אני בטוחה שרבין (ראש הממשלה אשר הוביל קואיליציה אשר נשענה על תמיכת המפלגות הערביות – א.כ.) מתהפך בקברו"; בדיוק כשם שהיא נגררת כאשר היא מעניקה לרגב כותרות ראשיות ללא הרף, אף על פי שידוע כי כל איומיה לשלול תקציבים ממוסדות תרבות מסיבות שקשורות לתכנים אמנותיים הם איומי סרק חסרי תוקף חוקי. רגב רוצה לדבר? שתדבר. התקשורת אינה חייבת לסקר אותה כל עוד היא אינה מובילה מהלך בעל ערך חדשותי. וכאשר היא מסקרת את הפרובוקציות שלה, עליה להכיר בכך כי יותר מאשר היא מספקת מידע, היא למעשה משתפת פעולה עם קמפיין הבחירות הפנימיות של רגב לרשימת הליכוד לכנסת הבאה.

כי האמת היא שחברי כנסת ושרים מימין החלו להתנהג כמו חבורת ילדים שמציקים כדי למשוך תשומת לב. הם יוצאים באמירות חסרות כל בסיס ונטולות כל הבנה – וממש לא בהכרח מתוך טיפשות – על מהי דמוקרטיה, מהו תפקידו של בית המשפט העליון, או מהו תפקידה של מדינה. ואילו אנחנו משחקים לידיהם כשאנחנו עונים להם, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו עושים את זה בלעג או בביקורת שמסבים לנו רגע של נחת. אמנם, כפי שטענתי בטור קודם, עם טעויות והטעיות חשוב להתמודד על ידי בדיקת עובדות והעמדת דברים על דיוקם. אבל כמו עם ילדים, לפעמים עדיף פשוט להתעלם.

כל זה נכון במיוחד כאשר התקשורת עצמה נתונה להתקפות פוליטיות חסרות תקדים. ערכים של איזון, אובייקטיביות וסיקור הוגן הם הכרחיים לדמוקרטיה, בדיוק כמו חופש ביטוי לכולם, ימנים ושמאלנים כאחד. אבל בעידן שבו נדמה כי יש כאלו שהפסיקו לשחק לפי הכללים הישנים, גם כלב השמירה צריך להתחיל לנשוך בחזרה.

ד"ר אלעד כרמל הוא פוסט-דוקטורנט החוקר תיאוריה פוליטית והיסטוריה של רעיונות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

יש צורך משווע בהתארגנות עממית שתפעל ברחובות ותנער מעלינו את אווירת הייאוש. שביתה בעזה (עבד רחים חטיב/פלאש90)

השביתה הכללית הגדולה של העם הפלסטיני ואופקיה

בתגובה לחוק הלאום ול"עסקת המאה", ועדת המעקב הכריזה על שביתה גורפת שתכלול את הפלסטינים בישראל, בגדה, בעזה ובתפוצות. למרות הביקורת המוצדקת על הזרמים הפוליטיים הפלסטינים, חשוב להירתם להצלחת השביתה שיכולה לסמן את לידתה של תנועת מחאה רחבה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf