newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ליהודים אסור לשחק באש עלילות הדם

אין אפילו בדל הוכחה לכך שהשריפות פרצו כתוצאה מהצתה מכוונת, אבל זה לא מפריע לראש הממשלה, לשרים ולתקשורת להפיץ עלילות דם שאמורות להעביר צמרמורת בגופו של כל יהודי. את האורנים שמשמשים עכשיו דלק לאש המשתוללת, הביאו לכאן מי שרצו להרגיש שהם באירופה

מאת:

הסיפור מוכר. ילד נעלם, אולי חוזר אחרי כמה ימים ואולי לא, התקשורת והחברה האנטישמית ממהרים להפיץ האשמות נגד יהודים, אנשים מעונים ונאלצים להודות ששתו את דמו, ואורגיית השנאה והטירוף באה על פורקנה ברצח המוני יותר או פחות של יהודי העיר. זה היה גורלם של בני עמי היהודים מאז ימי הביניים.

לכן הייתי מצפה, שבמדינה שקמה מתוך התיימרות להיות התשובה לאנטישמיות, עלילות דם חסרות בסיס הזורעות שנאה והסתה גזענית ולבסוף מתבררות כשקריות הרבה לאחר שהנזק כבר נעשה, יהיו בגדר טאבו מוחלט. כי האשמות גורפות, משוללות בסיס וחסרות אחריות, נגד קבוצות מיעוט שלמות, צריכות להעביר צמרמורת בגופו של כל יהודי.

והרי כבר היינו בעלילה הזאת. בזמן השריפה הגדולה האחרונה בכרמל, כולם ידעו להגיד שמדובר ללא ספק בהצתה מכוונת על רקע לאומני. מעצרם של כמה נערים מעספיא הובא כהוכחה מוחצת שאכן היה זה אקט מכוון של טרור לאומני. אבל זה לא מה שקרה. זו היתה רשלנות, ולכן לא היו כתבי אישום ולא היו מאסרים. גם התנצלות על עלילת הדם ההיא לא שמענו מאף אחד.

והנה אנחנו היום, מול אותן השריפות, מול אותה ממשלת מסיתים ומול אותה התקשורת הלאומנית שחוזרת אחרי דבריהם ללא שמץ של ביקורת, בושה או אחריות. שוב בוצעו מספר מעצרים של צעירים ערבים בקול תרועות רמות. שוב תיקי האישום מתפרקים עוד לפני שהתחילו (עד כה בית המשפט אפילו לא אישר הארכות מעצר מרוב שהאישומים קלושים), שוב לא מוצגת לנו אפילו בדל ראיה שתתמוך בטענה שמדובר בהצתות מכוונות, ושוב זה לא מפריע לראש הממשלה, לשרים בנט וארדן, לידיעות אחרונות ולתקשורת בכלל להפיץ בשמחה את עלילת הדם הגזענית הזאת, ולהכפיש את את שמו של המיעוט הלאומי הפלסטיני כולו. ושוב, גם במקרה הזה, כנראה שתהיה רק הודאה חרישית ומאוחרת מדי, שלא היו דברים מעולם, ושוב לא תהיה שום התנצלות ושום תיקון של הנזק שנעשה.

> עיתונאי מרהט נעצר לאחר שכתב פוסטים ציניים נגד החוגגים את השריפות

מדליק שריפות של שנאה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר במקום השריפה בבית מאיר. בתחילה טענו גורמי הבטחון בנחרצות כי מדובר בהצתה מכוונת על רקע לאומני וכי שני המציתים נעצרו, אולם מאוחר יותר פורסם ברשת ב' כי ככל הנראה מדובר היה בשני גנבים, וכי האש פרצה בעקבות פעולות של כוחות הבטחון עצמם נגד הגנבים. (צילום: קובי גדעון/לעמ)

מבעיר שנאה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר במקום השריפה בבית מאיר. בתחילה טענו גורמי הבטחון בנחרצות כי מדובר בהצתה מכוונת על רקע לאומני וכי שני המציתים נעצרו, אולם מאוחר יותר פורסם ברשת ב' כי ככל הנראה מדובר היה בשני גנבים, וכי האש פרצה בעקבות פעולות של כוחות הבטחון עצמם נגד הגנבים. (צילום: קובי גדעון/לעמ)

וחשוב להזכיר, שזה הרי לא שאף יהודי מעולם לא רצח ילד נוצרי. בוודאי שזה קרה לפחות פעם בהיסטוריה. וכך, ייתכן שגם היו נערים רשלניים שגרמו לשריפות. זה בכלל לא משנה. אם אל-פחם, חיפא, נצרת, נחף, סאג’ור, כאבול, טמרה, שעב, כעביה ועוד יישובים ערבים רבים נפגעו גם הם בשריפות, שלמיטב הערכתי לא היו בגדר הצתות-התאבדות. ואפילו אם היה מקרה אחד של אדם שהחליט להצית שריפות בכוונה (ועד כה, כאמור, לא סופק אפילו בדל ראיה לכך), עדיין מוטלת עלינו כיהודים החובה המוסרית וההיסטורית להיות נושאי הדגל של ההתנגדות לעלילות הדם הגזעניות, המכפישות קבוצות מיעוט שלמות.

חומר בעירה מאירופה

ההסבר ההגיוני היחיד לגל השריפות הנוכחי, הסבר שכמעט ונעדר לחלוטין מהתקשורת הישראלית בגלל העיסוק האובססיבי בעלילת הדם של "אינתפאדת ההצתות", הוא שהיחס היהיר והדורסני של בני האדם בכלל ושל התנועה הציונית בפרט, כלפי האדמה וסביבת החיים שלנו, הוא שהביא עלינו את השריפות חסרות התקדים האלה, ומכאן המצב רק ילך וידרדר.

השריפות מתאפשרות בגלל שילוב מיוחד של תנאי אקלים, הכוללים יובש קיצוני, רוחות חזקות, קיץ נוסף ששבר את כל שיאי החום ושנה יבשה שבה עד סוף נובמבר לא ירדו כמעט שום ממטרים. תנאים אלה הם תוצאה ישירה של מגוון שינויי האקלים שנקראים בפשטות ההתחממות הגלובלית. אלה שינויים שנגרמו כתוצאה ממעשים ומטמטום של בני אדם.

לכך יש להוסיף את העובדה שהשריפות הקשות ביותר הן אלה שניצתות ביערות האורנים שהתנועה הציונית נטעה בכמויות אדירות באדמות שהיא שדדה בכרמל ובהרי ירושלים. האורנים האלה, שמשמשים חומר מעולה לבערה, אמנם היו קיימים בכמויות מזעריות באזורים ספציפיים של הארץ, אבל היו אלה הציונים שהחליטו שהם כל כך מתגעגעים לאירופה שכדי להרגיש בבית במזרח התיכון הם פשוט חייבים לייבא מיליוני טונות מחומר הבערה המשובח הזה, ולפזר אותם סביב ריכוזי האוכלוסיה, בלי שום התחשבות בתנאי האקלים ובמערכת האקולוגית הספציפית של הארץ הזאת.

ועכשיו, במקום לדבר על הסכנה העצומה של ההתחממות הגלובלית, שבגללה עוד נראה בעתיד אסונות טבע גרועים בהרבה מהשריפות האלה, ובמקום לדבר על החובה להגן על המערכות האקולוגיות שמאפשרות לנו ולדורות שיבואו אחרינו לחיות, במקום לפקוח את העיניים ולראות שהטמטום והיוהרה שלנו הביאו עלינו את האסון הזה ועוד יביאו עלינו אסונות גרועים יותר ויותר,במקום כל אלה אנחנו נאחזים בעלילת דם מסוכנת ומופרכת, וממשיכים לדהור בשיא המהירות לעבר התהום.

ומילה אחרונה על האירוניה הגדולה של שרים אנגלו-סכסים מסויימים שצווחים יום ולילה שהארץ הזאת שלהם ורק שלהם: התנועה הציונית האשכנזית מעולם לא קיבלה על עצמה את מקומה במזרח התיכון, וכבר שבעים שנה היא נלחמת כדי לשמר עצמה כווילה בג’ונגל. אבל זה לא המזרח התיכון או ילידיו שהביאו עלינו את האסון הזה. אלה עצי האורן המטופשים שלכם שבוערים עכשיו, כי הם שייכים לאדמה הזאת – למזרח התיכון – בדיוק כמוכם.

> לציונות אין יותר מה להציע לאנשים הגונים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf