שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

למה הצטרפתי לתא החרדי במפלגת העבודה?

מאת |

השבוע התקיים הכינוס הראשון של התא החרדי במפלגת העבודה. גברים עבדקנים ונשים חרדיות דיברו על צדק חברתי, סיוע לחלשים בחברה וקואליציות מיעוטים. ואני הבנתי שהצלחתי לסלוח לעמיר פרץ

כותב אורח: שלמה ליבר

אני רוצה לחזור 11 שנים (בדיוק) לאחור ולספר את הסיפור שלי עם מפלגת העבודה, שהוא אולי הסיפור של החרדי (החסידי) הראשון במפלגה הסוציאליסטית.

נובמבר 2005:

הימים הם ימי הבחירות של 2006. עמיר פרץ, המשופם עם המגפון, מביס את הגוליבר שמעון פרס וכובש את מפלגת העבודה. כאברך צעיר המחפש את דרכו ומציץ בין החרכים, לא התחברתי למחנה הימין, ולאו דווקא בגלל הדעות הניציות. התחושה התת-קרקעית שלי אז, נכונה או לא, הייתה שאם הפוליטיקאים החרדים מעדיפים שיתוף פעולה עם מחנה הימין זה בגלל שהם מזהים שאיתם אפשר לעשות יותר "עסקים", כלומר חבר'ה עם פחות ערכים.

נשמתי נשבתה אז בקסמי הסוציאליזם, כמו גם בכיסופים לשלום עם שכנינו. בד בבד, סיפור סינדרלה של ה"פועל" המזרחי שכבש את המפלגה הלבנה נגע אף הוא ללבי. כך מצאתי את עצמי משתתף בעצרות שונות של מפלגת העבודה, נסחף בהתלהבות ובתחושות של רגעים היסטוריים, וזאת למרות הצל הענק של אריאל שרון, שהיה אז בשיא כוחו כשהקים את מפלגת קדימה.

> הבכי הראשון במקרא הוא בכיה של הגר

עמיר פרץ בגבול הצפון אחרי מלחמה לבנון השנייה (חיים אזולאי / פלא90)

תפסנו את זה כבגידה. שר הביטחון עמיר פרץ בגבול הצפון אחרי מלחמה לבנון השנייה (חיים אזולאי / פלא90)

הייתי תופס לי פינה צנועה ככל שניתן באולמות הרועשים והמלאים בפעילים נלהבים, בעודי משקיף על המתרחש בסקרנות. רציתי לגעת במציאות הזאת. אז הייתי לבוש במיטב הבגדים החסידיים, ופאות נאות עיטרו את לחיי, שכוסו בקושי בפלומה של זקנקן דליל. פה ושם ניגשו אלי פעילות חביבות עם גופיות, מכנסיים ולהט פוליטי בעיניים וניסו לקשור עמי שיחה, אולי בניסיון להבין מה לי ולאירוע. אני הסמקתי וגמגמתי כמה מילים במבוכה. בחיי שלא ידעתי כיצד להתמודד עם סיטואציה זרה שכזו.

בסופה של אותה מערכת בחירות הצבעתי לראשונה בחיי – ולא למפלגה חרדית. עד היום אני זוכר את ידי הרועדת בקלפי. שם מאחורי הפרגוד, עיניהם של אבותיי ורבותיי ננעצו בי ללא רחמים, אבל הם איחרו את המועד.

כעבור זמן, בצעד שנתפס כבגידה בתומכיו וכהפניית עורף לערכים ולנושאים שהיו לכאורה קרובים ללבו, עמיר פרץ השתקע בכורסת שר הביטחון. אני, כמו רבים אחרים, נעלבתי ונפגעתי. האמון שלי בפוליטיקה ובפוליטיקאים נפגע קשות. כך מצאתי את עצמי מתרחק מהמפלגה שהייתה קרובה ללבי.

נובמבר 2016: 

הימים הם ימי המהפכה השקטה, אך עמוקה וחודרת, במגזר החרדי. יותר ויותר חרדים חושבים, ולא מסתפקים בהשקפות עולם ארוזות ואטומות. אני מקבל הזמנה במייל לכנס ייסוד התא החרדי במפלגת העבודה והנה אני מרגיש את פעימות לבי מאיצות. "וואו! חרדים במפלגת העבודה!", הרגשתי. עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל.

> רשימת משימות לשמאל האמריקאי ביום שאחרי צוברת מאות אלפי תומכים

עמיר פרץ בכינוס הראשון של התא החרדי במפלגת העבודה (קובי הר צבי, בחדרי חרדים)

עמיר פרץ ולצדו מיכל צ'רנוביצקי ופנינה פויפר, מקימות התא החרדי במפלגת העבודה, בכינוס הראשון של התא, ביום שני האחרון (קובי הר צבי, בחדרי חרדים)

מאז 2005 זרמו מים רבים בירדן: התמימות שלי התחלפה בציניות מפויסת, הדעות הפוליטיות התעמעמו לטובת השקפת עולם פטליסטית שמאמינה יותר באנושות חלשה, כוחנית ומגוחכת, ופחות מאמינה בשינוי המציאות, פחות מאמינה שבאמת ניתן ליצור חברה מתוקנת ופחות מאמינה בשלום עם שכנינו. ובכל זאת התייצבתי שם ביום שני האחרון.

ומה אומר, העיניים התרחבו. לא יכולתי לדמיין מראה כזה לפני עשור. לא צריך היה להאמין בהשקפות השמאל כדי להבחין ולהכיר בכך שהחבר'ה העבדקנים שם נראו רציניים יותר מאחיהם המתפקדים למפלגה המתחרה (תמורת מה…?). התפקדות למפלגה במצוקה כמו מפלגת העבודה בימינו אינה מבטיחה תופינים וכיבודים, אולי ההיפך. וגם אצל אנשי שמאל מהמוטציה החרדית, המבט בעיניים תמיד רציני יותר ונינוח פחות, כמו סמולנים טובים.

עמיר פרץ, שהשתתף באירוע, נראה לי הפעם בוגר יותר, מנוסה יותר, יסודי יותר ואולי גם אמין יותר. נראה לי שסלחתי לו.

על מה דיברו שם? על אחווה וחסד, על צדק חברתי, על סיוע לחלשים בחברה, על ברית בין אנשים שונים ועל קואליציות מיעוטים. מילים גדולות, ומכל מקום שכר שיחה נאה ודאי יש כאן. אה, וגם נשים חרדיות נראו באירוע. כבוד!

גם אם הייתי מנסה לגייס את מלוא הציניות שבי – לא הייתי מצליח להתעלם מהתחושה שמשהו חדש ורענן קורה פה.

שלמה ליבר הוא איש פרסום במגזר החרדי

> בית ברל הפך ממעוז העבודה המאורגנת למעסיק קבלני ונצלני

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf