התמיכה בתנועות המקדש עברה מהשוליים ללב מפלגות הימין

ההצטלבות בין תשעה באב לחג הקורבן, יחד עם הקרבה לבחירות, הפכו את סוגיית העלייה להר הבית לנושא פוליטי חם. התמיכה של איילת שקד בתנועות המקדש רומזת על מה יקרה בממשלת הימין הבאה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לוח השנה העברי והמוסלמי משפיעים לא פעם על הסכסוך הפוליטי סביב הר הבית/מתחם אל-אקצא. שני לוחות השנה מבוססים על מחזור הירח ולכן כוללים 354 ימים בשנה. בלוח העברי מוסיפים חודש נוסף כל ארבע שנים כדי שיהיה תואם למחזור השמש, ולכן השנה העברית ארוכה יותר.

העובדה שאין חפיפה בין הלוחות וששניהם לא מבוססים על מחזור השמש, המדויק יותר, גורמת בשנה האחרונה לאתגרים פוליטיים לא פשוטים. האתגר הראשון היה בתחילת חודש יוני, אז חל יום ירושלים בסוף ימי חודש הרמדאן. פעילי המקדש ניצלו את האירוע כדי ללחוץ על הממשלה לאפשר להם לעלות להר ביום שישראל מציינת את איחוד העיר. העלייה להר הבית הובילה לעימותים ואלימות, אבל נראה שהפוליטיקאים לא מצאו עניין מיוחד באירוע.

ב-52 שנות השלטון הישראלי, מתפללים יהודים מעולם לא עלו להר הבית ביום הראשון של חג הקורבן המוסלמי. נשים מוסלמיות מול מתפללים יהודים בכניסה להר הבית / חראם א-שריף (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

ב-52 שנות השלטון הישראלי, מתפללים יהודים מעולם לא עלו להר הבית ביום הראשון של חג הקורבן המוסלמי. נשים מוסלמיות מול מתפללים יהודים בכניסה להר הבית / חראם א-שריף (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

לעומת זאת, תשעה באב, שחל השנה ביום הראשון של עיד אל אדח'א (חג הקורבן), הוביל לאירוע פוליטי בקנה מידה גדול הרבה יותר. בעיני ציבור היהודי הדתי תשעה באב, היום המציין את חורבן המקדש הראשון והשני, הוא אחד האירועים החשובים בשנה, ובוודאי שיש לו רלוונטיות גדולה בנוגע להר הבית. לעובדה שהוא התנגש השנה עם חג הקורבן היה פוטנציאל נפיץ. מעולם, בכל 52 שנות השלטון הישראלי במזרח ירושלים, לא הייתה נוכחות לא-מוסלמית על ההר בימי חג הקורבן. לכן מבחינת החוגגים המוסלמים, שמירה על הסטטוס קוו ביום החג הראשון היתה בעלת משמעות גדולה ביותר.

לצד ההתנגשות בין לוח השנה העברי ללוח השנה המוסלמי, הפעם שיחק לטובתן של תנועות המקדש גם לוח הזמנים הפוליטי, כלומר הקרבה לבחירות לכנסת ב-17 בספטמבר. כך קרה שסוגיית עליית יהודים להר הבית בתשעה באב ריתקה את התקשורת הישראלית והובילה להתנצחות בין הליכוד למפלגת ימינה/הימין המאוחד של איילת שקד והבית היהודי. הלחץ הפוליטי מהצד הימני של המפה עשה את שלו, והמשטרה אפשרה עליית יהודים להר. מבחינת הליכוד בכלל ובנימין נתניהו בפרט, מניעה מיהודים לעלות להר הבית הייתה משחקת לידי מפלגת הימין המאוחד/ימינה. נתניהו מתמקד כרגע בחיזור אחרי מצביעי ימין כך שיצביעו לליכוד.

כך קרה, שסמיכות אירועים מקרית – חפיפה בין תשעה באב לעיד אל אדחא, אירוע שקרה בפעם ראשונה במהלך 52 שנות השלטון הישראלי בירושלים ובהר הבית, והקרבה לבחירות – אפשרה לתנועות המקדש להגיע להישג פוליטי גדול.

תגובות הפוליטיקאים בישראל לאירועים בהר הבית השבוע הראו שתנועות המקדש הצליחו לקבל לא רק תשומת לב תקשורתית, אלא גם תמיכה חדשה מימין. תמיכתו של בצלאל סמוטריץ' בתנועות המקדש אינה חדשה. כבר בראשית כהונתו כח"כ בשנת 2015, הגיש סמוטריץ' הצעת חוק שתאפשר תפילת יהודים בהר הבית. גם דבריו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, על זכותם של היהודים לעלות להר הבית והצורך בשינוי הסטטוס קוו – אינם חדשים.

המצטרפת החדשה לתמיכה בתנועות המקדש היא איילת שקד, שלכאורה תומכת בכל מאבקי הימין, אולם לא הייתה מעולם בין חברי הכנסת המזוהים עם המאבק לעליית יהודים להר הבית (כדוגמת שולי מועלם, מירי רגב ואחרים). בשנת 2015 שקד אפילו אמרה שיש להימנע מעליית יהודים להר הבית בעת הנוכחית. שקד, בעיצומה של מערכת בחירות גורלית לעתידה הפוליטי, החליטה לפנות לאלקטורט מימין התומך בעליית יהודים להר הבית, בפרט בתשע באב. התבטאויותיה נגד מדיניותו של נתניהו מעידות שהבינה כי רצוי לה פוליטית לתמוך בתנועות המקדש. תמיכתה היא חיזוק משמעותי להפיכת סוגיית עליית יהודים להר הבית ללגיטימית לחלוטין בקרב הימין הדתי, זה שנמצא ימינה מהליכוד.

סוגיות של דת ומדינה עומדות במרכז הבחירות הקרובות. העיסוק בעליית יהודים להר הבית משתלב בשאיפות הימין לחזק את האלמנטים הדתיים בחברה הישראלית, החל ממערכת החינוך, דרך מערכת המשפט וכלה בסוגיית הר הבית. אירוע חד פעמי זה של עליית יהודים להר הבית/מתחם אל-אקצא בעיד אל אדח'א הוא לא רק שינוי הסטטוס קוו בין ישראל לווקף המוסלמי וירדן, אלא גם שינוי ביחס של מצביעי הימין לתנועות המקדש, שעד לפני כמה שנים היו שוליות יחסית, גם בקרב מתנחלים עצמם. אם הימין יצליח להישאר בשלטון אחרי הבחירות, אין ספק שהדבר יורגש גם בסוגיית עליית יהודים להר הבית.

יונתן מזרחי הוא מנכ"ל ארגון עמק שווה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מר אראקאווה באחת מחממות פרחי היפעה שלו (צילום: טל טארו)

מר אראקאווה באחת מחממות פרחי היפעה שלו (צילום: טל טארו)

בחזרה לפוקושימה: כך נראים החיים אחרי אסון גרעיני

שמונה שנים אחרי התאונה הגרעינית שהובילה למותם של עשרות אלפים, אנחנו כמעט לא שומעים על התושבים שפעם התגוררו בעיירות מלאות החיים שננטשו ברגע – כמו מר יושיזאווה, שסירב לנטוש את פרותיו; או מגדל הפרחים אראקאווה, שהחלטתו לחזור עלתה לו בנישואיו – אך אינו מתחרט עליה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf