התפטרות ליברמן חשפה את המלכוד של נתניהו

מימין מבקרים את "רפיסותו" ומשמאל משבחים את מתינותו, אבל דבר אחד כולם מפספסים: נתניהו לא ינסה להפיל את שלטון חמאס בעזה, פשוט כי הוא צריך אותו כדי ליישם את החזון המדיני שלו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"כניעה לטרור" ו"רפיסות", אלה המלים שהשתמש בהן אביגדור ליברמן כדי לתאר את ההתנהגות של הממשלה ובעצם של בנימין נתניהו ולנמק את ההתפטרות שלו מתפקיד שר הביטחון. אז נכון שסביר שההתפטרות של ליברמן קשורה קודם כל לשיקולים פוליטיים ולהבנה שלו שהבחירות מתקרבות בכל מקרה ועדיף לו להגיע אליהן כמי שלא נכנע לחמאס, אבל העובדה היא שזה ההסבר שהציג לציבור. ליברמן, חיה פוליטית משופשפת, מבין שלנתניהו יצא שם של פחדן, והוא רוצה לנצל את זה לתועלתו.

ליברמן לא לבד. בשדרות יצאו אתמול מאות מפגינים לכניסה לעיר, שרפו צמיגים בכניסה וקראו "ביבי הביתה". הם עשו את זה כי קיבלו את התיאור שלו נתניהו כראש ממשלה רופס ומפוחד. גם נפתלי בנט טרח להדגיש שהחלטת הקבינט לקבל את הפסקת האש לא התקבלה על דעתו. זה לא חדש. עוד מימי "צוק איתן" בנט מנסה להציג את נתניהו כראש ממשלה מהוסס שאין לו אומץ "לעשות את הדבר הנכון", כלומר למוטט את החמאס.

אבל לא רק בימין תיארו את נתניהו כמנהיג חלש. יאיר לפיד, אבי גבאי ואחרים התחרו ביניהם בביקורת על "הרפיסות" של נתניהו מול חמאס. "נתניהו פשט את הרגל ונכנע לחמאס תחת אש", הגיב אהוד ברק להחלטה על הפסקת האש. כל חמש דקות בערך מישהו מעלה בפייסבוק את הסרטון שבו נתניהו, כראש האופוזיציה ב-2009, מבטיח "למוטט את שלטון החמאס", עוד הוכחה לפער בין המלים הלוחמניות שלו ובין האופי ההססני והפחדני שלו.

גדעון לוי בחר לראות את הצד החיובי של ההססנות של נתניהו. "איש של שלום" הוא הגדיר אותו במאמר ב"הארץ". המאמר נכתב אמנם ימים ספורים לפני תחילת סבב האלימות הנוכחי, אבל אני מניח שהפסקת האש הזריזה עם חמאס רק חיזקה את הטיעונים המרכזיים שלו. לוי מזכיר, בצדק, שב-12 שנות שלטונו נתניהו הוביל רק מלחמה אחת, "צוק איתן", לעומת שתי מלחמות שהספיק אולמרט לחולל בשנתיים שעמד בראשות הממשלה. נתניהו, הסיק לוי, הוא אחד "מראשי הממשלה הכי אנטי מלחמתיים שהיו לנו כאן".

אבל נדמה שגם הביקורת על הפחדנות של נתניהו מצד אחד וגם דברי השבח על המתינות שלו מחמיצים את הנקודה המרכזית שמסבירה את ההתנהגות של נתניהו. בלי קשר לביקורת על ההתנהגות האישית שלו, על השחיתות שלו או לכל הפחות של האנשים סביבו, נתניהו הוא אידיאולוג. אידיאולוג של ארץ ישראל. מרגע שעלה לשלטון בפעם הראשונה ב-1996 ובוודאי מאז שחזר לשלטון ב-2009, נתניהו שם לו למטרה למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בין הירדן לים. הוא רואה בכך שליחות היסטורית, משימה שהעביר אליו אביו, שקיבל אותה בתורו מז'בוטינסקי. בארץ ישראל יכולה להתקיים רק ריבונות יהודית, ולא שום ריבונות אחרת. מניעת ריבונות זרה בארץ ישראל היא חיונית לקיומו של עם ישראל, ובעקיפין לציוויליזציה המערבית כולה. חוק הלאום הוא ביטוי של המהלך האידיאולוגי הזה.

העובדה שהיום פועלות בעזה ובגדה שתי ממשלות נפרדות היא מכרה זהב פוליטי בעיני כל מי שרוצה להכשיל מהלך שיוביל למדינה פלסטינית עצמאית. ונתניהו, כמו שראינו, הוא בדיוק האיש הזה

אבל נתניהו הוא לא פנאט. הוא מכיר במציאות. הוא מבין שהקהילה הבינלאומית לא תשלים עם ביטול הסכמי אוסלו, עם פירוק יזום של הרשות הפלסטינית ובעיקר עם סיפוח הגדה המערבית לישראל. אפילו תחת טראמפ, הנשיא האמריקאי הכי אוהד שהיה אי פעם – ואולי גם יהיה בעתיד – לפרויקט הזה, הכרה בינלאומית במהלכים שיביאו לחיסול הריבונות הפלסטינית היא כמעט בלתי אפשרית.

לכן, מה שנתניהו צריך לעשות זה להרוויח זמן. מצד אחד להכניס את התהליך המדיני, כל תהליך מדיני, להקפאה עמוקה, ומצד שני להמשיך בפרויקט ההתנחלות וקביעת העובדות בשטח בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מתוך תקווה שעוד עשר שנים, עשרים שנים, שלושים שנה, לא תהיה כל אפשרות אחרת מלבד מדינת ישראל כשליטה יחידה ובלעדית בארץ ישראל ההיסטורית. ובשביל להמשיך בסיפוח הזוחל אבל הבטוח הזה, נתניהו זקוק לשקט. סיפוח הוא רעש, ולכן הוא מתנגד לו, גם במחיר של מתקפות ארסיות מכיוון בנט ומכיוון מנהיגים בתוך הליכוד עצמו. מלחמה היא רעש, ולכן הוא ממעיט בה, גם במחיר שסמל במילואים כמו ליברמן יציג אותו כחלש אופי.

את היחס שלו לחמאס צריך לראות בהקשר הזה. נתניהו נסוג כמעט כל פעם מפני מלחמה כוללת למיטוט שלטון חמאס ברצועה, לא מפני שהוא נרתע מאלימות ומהפגנת כוח. להיפך. בעיניו הפגנת כוח חשובה יותר ממוסר. "העמים מכבדים מוסר עד גבול ידוע, ומכבדים עוצמה הרבה יותר", אמר רק לפני ימים ספורים בישיבת סיעת הליכוד. אבל נתניהו לא רוצה רעש. חיילים הרוגים בעזה זה רעש, אלפי אזרחים פלסטינים הרוגים זה רעש, כיבוש רצועת עזה זו רעידת אדמה, זו משיכת תשומת לבו של העולם כולו לעניין הפלסטיני, לכיבוש, לעובדה שהתהליך המדיני קפוא. זה הדבר האחרון שנתניהו רוצה.

אבל יש כאן עניין נוסף, עמוק יותר. נתניהו "ירש" את הקרע בין חמאס לפת"ח, בין הגדה המערבית לרצועת עזה, כשחזר לראשות הממשלה ב-2009. אבל בעיניו הקרע הזה הוא נכס מדיני עצום. מאז ראשית שנות ה-90, ישראל שאפה לנתק את עזה מהגדה באמצעות מניעת אישורי מעבר והטלת סגר ואחר כך מצור על הרצועה. המחשבה היתה שככל ששני החלקים של הישות הפוליטית הפלסטינית יהיו מופרדים זה מזה, היכולת של אש"ף ושל הפלסטינים בכלל לדרוש מדינה תפחת. העובדה שהיום פועלות בעזה ובגדה שתי ממשלות נפרדות היא מכרה זהב פוליטי בעיני כל מי שרוצה להכשיל מהלך שיוביל למדינה פלסטינית עצמאית. ונתניהו, כמו שראינו, הוא בדיוק האיש הזה.

לכן מבחינת נתניהו, שימור שלטון חמאס בעזה הוא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. לכן בעיניו כל מהלך שעשוי להוביל למיסודה של מדינה עצמאית בעזה, נפרדת מהגדה, הוא מבורך. אם עזה תהפוך ל"אמירוּת" עצמאית, כפי שאוהבים לומר בימין, זה ינחית מכת מוות על היומרה של מחמוד עבאס או על מי שיירש אותו לייצג את העם הפלסטיני במשא ומתן לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה עצמאית.

ירש את מכרה זהב מדיני לשיטתו -הקרע בין פת"ח לחמאס. בנימין נתניהו (צילום: מארק ישראל סאלם / פלאש90)

ירש את מכרה זהב מדיני לשיטתו -הקרע בין פת"ח לחמאס. בנימין נתניהו (צילום: מארק ישראל סאלם / פלאש90)

החשיבה הזו מסבירה את הדאגה הפתאומית של נתניהו ל"שיקום" עזה ומסבירה מדוע נתניהו הסכים להכניס מזוודות עם 15 מיליון דולר ששלחה קטאר, מול עיני המצלמות, שנועדו אך ורק לפקידי החמאס בעזה. זה גם ההסבר מדוע נתניהו נרתע שוב מכיבוש הרצועה. הרי גם אם המהלך הצבאי הזה יצליח ולא יעלה בחיים של מאות ישראלים ושל אלפי ואולי עשרות אלפי פלסטינים, וגם אם לא יהפוך לקטסטרופה תקשורתית עולמית, הרי בסופו של דבר ישראל תמצא את עצמה מעבירה את עזה לידי אבו מאזן והרשות הפלסטינית, ומחזקת בכך את המעמד הפוליטי שלהם בעולם. בדיוק מה שנתניהו מנסה למנוע.

זה לא אומר שחמאס הוא יציר כפיו של נתניהו או של ישראל, כפי שאנשי פת"ח נוהגים לומר בכל שיחה פרטית או אפילו פומבית. חמאס הוא קוץ בעכוזה של ישראל. בסיבוב האלימות האחרון הוא הוכיח שוב שבקלות די רבה הוא יכול לשתק את החיים בחלקים נרחבים של ישראל. הרושם הוא שהיכולות הצבאיות שלו רק משתפרות ובעתיד הוא יהיה אפילו חזק יותר. אולי לא כמו חיזבאללה, אבל לא מאוד רחוק מכך.

אבל נתניהו נמצא במלכוד. מצד אחד, מכל הסיבות שמנינו קודם, חשוב לו מאוד לשמור על שלטון חמאס בעזה. מצד שני, כל עוד חמאס שולט בעזה, נתניהו לא מצליח לתת תחושת ביטחון למאות אלפי ישראלים תושבי הדרום. ומצד שלישי, משום שהוא מתנגד עקרונית לכל משא ומתן מדיני עם הפלסטינים, לנתניהו אין שום דרך להגיע להסכם ארוך טווח שירגיע את המצב. אין לו ברירה אלא להשלים את החמאס.

חמאס מבין היטב את המלכוד של נתניהו. הוא יודע שלנתניהו אין כוונה למוטט אותו. לכן הוא הרשה לעצמו לשגר מאות רקטות לישראל בתור "תג מחיר" על פגיעה בקצין בכיר שלו, באמצע תהליך של "הסדרה", כי הוא ידע שנתניהו בסופו של דבר יסכים להפסקת אש ברגע שחמאס, בתיווך המצרים, יציע אותה. חמאס ניצל את המלכוד הזה כדי להשיג ניצחון מדיני ברור בסבב האלימות האחרון וחשף בכך את חולשתו של נתניהו.

ייתכן שגם נתניהו עצמו מודע למלכוד הזה. אבל בחשבון הכולל, בחשבון של מה שהוא רואה כתפקידו ההיסטורי למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, הוא מוכן לשלם מחיר פוליטי על מה שנתפס בעיני הציבור כהססנות במקרה הטוב ופחדנות במקרה הרע. המחיר הפוליטי הפעם היה גבוה במיוחד. סביר מאוד שההתפטרות של ליברמן תביא לבחירות חדשות ולקץ הממשלה הרביעית של נתניהו, שנראתה עד לפני זמן קצר יציבה כל כך. זה יהיה בהחלט אירוני אם דווקא החמאס, שנתניהו כל כך התאמץ לשמור בחיים ולהגן עליו מפני האיומים של מחמוד עבאס, יביא לסוף שלטונו.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

צפו: שוטר תופס באלימות במפשעה של מפגין חרדי

בתיעוד מהפגנת "הפלג הירושלמי" נגד מעצר עריק, נראה שוטר תופס בכוונה במפשעה של מפגין שהוא מנסה לעצור. בסרטון נוסף נראית חבורת שוטרים רכובים על אופנועים נוסעת לעבר המפגינים במהירות כדי לפזר אותם מהכביש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf