התרגיל הנבזי של המדינה למחיקת המצביעים הבדואים

הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב הם ביטוי מזוקק של מהלך המחיקה השיטתי של המדינה כלפי הציבור הפלסטיני. על הרקע הזה, ההחלטה לא לאפשר ל"זזים" להסיע מצביעים מהכפרים האלה לקלפי נראית הכי טבעית בעולם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מדינת ישראל באה על התושבים הערבים כאן כמו סופת טורנדו: מפזרת אותם לכל עבר באבחה, באלימות, ממיטה חורבן. יותר מ-700 אלף איש, יותר ממחצית האוכלוסייה הפלסטינית בשעתה, הפכו לפליטים שישראל סגרה בפניהם את שעריה, את השערים לביתם.

כך מתחיל תהליך המחיקה. אחרי ששקע האבק, הצליחו חלקם להישאר על אדמתם, אבל תהליך המחיקה המשיך: מהעקורים הפנימיים דרך תת-הפיתוח של הישובים הערביים ששרדו את הנכבה והפקעת הרוב המוחלט של אדמותיהם, המדינה מבהירה להם בכל יום שאינם רצויים פה. שהם בבחינת נסבלים.

השיטה של המדינה פשוטה: לא להכיר בישובים הבדואים שהיו קיימים לפני שנוסדה, ואז להתעלם מהם. ילד רוכב על אופניים בישוב הבדואי הלא מוכר ביר-הדאג' (צילום: אקטיבסטילס)

השיטה של המדינה פשוטה: לא להכיר בישובים הבדואים שהיו קיימים לפני שנוסדה, ואז להתעלם מהם. ילד רוכב על אופניים בישוב הבדואי הלא מוכר ביר-הדאג' (צילום: אקטיבסטילס)

אחת הנבזיות שבדרכי המחיקה היא סוגיית הכפרים הלא מוכרים בנגב. פשוטה כשם שהיא נבזית: המדינה פשוט מסרבת להכיר בעשרות ישובים, שהיו קיימים לפני שהיא כפתה את עצמה עליהם. לא מכירה. לא מכירה בילדים שלהם שצריכים גישה לבתי ספר, לא מכירה במבוגרים שלהם שצריכים מים זורמים, חשמל וכביש. היא לא מכירה גם בזכות האזרחית שלהם להצביע בבחירות.

אם הכפר לא מוכר, ברור שהמדינה גם לא רואה לעצמה חובה להציב בו קלפי. אם התושבים לא מוכרים, גם הקול הפוליטי שלהם לא מוכר. לא רלוונטי. לא מאוד מתוחכם, אבל מאוד אפקטיבי. בכפרים האלה יש עשרות אלפי מצביעים פוטנציאליים שאין להם גישה לקלפיות. הערבים האלה לא נוהרים לקלפיות, כי אין להם קלפי לנהור אליה. וכשארגון זזים רוצה לקחת על עצמו את מה שהמדינה היתה אמורה לעשות, כלומר להנגיש להם את אפשרות ההגעה לקלפיות המרוחקות לעתים עשרות קילומטרים מביתם, מפלגת השלטון עותרת לוועדת הבחירות, ו-ועדת הבחירות מקבלת את העתירה.

הנה כמה דוגמאות מתוך תשובת ארגון זזים לעתירת הליכוד:

מהיישוב ביר הדאג' עד לקלפי בשגב שלום: הליכה של 2 ק"מ, שלאחריה יש להחליף 2 אוטובוסים לכל כיוון. כולל המתנה לאוטובוסים, מדובר בזמן הגעה משוער של שעתיים לקלפי ועוד שעתיים חזרה.

מהיישוב סוואווין עד לקלפי בשגב שלום: הליכה של 6 ק"מ, ולחלופין נסיעה בשני אוטובוסים והליכה רגלית. זמן הגעה משוער של שעה וחצי לכל כיוון. מאותו יישוב לקלפי בחורה: הליכה של כ-2 ק"מ, ולאחר מכן נסיעה בשני אוטובוסים. כולל המתנה, זמן הגעה משוער של שעתיים לכל כיוון.

מהיישוב רכמה עד לקלפי בשגב שלום: הליכה של כ-2 ק"מ ולאחר מכן נסיעה של שעה בשני אוטובוסים.

מהיישוב חרבת אלוטאן לקלפי בחורה: הליכה של 3 ק"מ עד לתחנת האוטובוס (כביש 31), ולאחר מכן נסיעה בשני אוטובוסים והליכה רגלית מהתחנה. זמן הגעה משוער של  כשעה וחצי לכל כיוון.

מאותו יישוב לקלפי באבו תלול: הליכה של כ-3 ק"מ לכביש 31 ולאחר מכן נסיעה של שעה בשני אוטובוסים, סך הכל כשעתיים לכל כיוון.

מאלזרנוק לקלפי באבו תלול: הליכה של כ-3 ק"מ.

הליכה של שלושה ק"מ, שני אוטובוסים וזמן הגעה של שעה וחצי לכל כיוון. נשים בדואיות בדרכן לקלפי בבחירות באפריל 2019 (צילום באדיבות זזים)

הליכה של שלושה ק"מ, שני אוטובוסים וזמן הגעה של שעה וחצי לכל כיוון. נשים בדואיות בדרכן לקלפי בבחירות באפריל 2019 (צילום באדיבות זזים)

זאת כמובן איננה הפעם הראשונה שבה הממסד מתגייס למנוע את אפשרות ההצבעה של תושבי הכפרים הלא מוכרים: בבחירות 2015 השופט אליהו ביתן, יו"ר ועדת בחירות האזורית בבאר שבע, דחה את בקשת ארגון עדאלה להנגיש קלפיות לתושבי הדרום הבדואים המתגוררים בכפרים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב בטענה המדהימה לפיה על פי "נתונים לא רשמיים" שקיבל, נשים ממשפחה אחת לא ייסעו באותה הסעה עם גברים ממשפחות אחרות, ולכן אין תועלת בהסעות מרוכזות מהכפרים הבלתי מוכרים. עד כדי כך מגיעה הציניות.

הנה מהלך המחיקה בתעלול טאוטולוגי פשוט ולפיו אתה לא מוכר כי אני לא מכיר בך, ואם אתה לא קיים, אז איך נשים לך קלפיות. מפלגת השלטון. הרשות השופטת. לשון משפטית. הכל מגויס למחיקה הנבזית הזו.

איך נלחמים במחיקה? על ידי מאבק להכרה. הכרה. זה מה שדורשת הרשימה המשותפת במובן העמוק ביותר. הכרה באנשים הקונקרטיים שהמדינה מוחקת, הכרה בזהות הקולקטיבית שהיא דורסת. יש למחיקה הזו נגיעה גם לציבורים יהודיים, כי בשם אותה בריונות של הנדסת המרחב המדינה התעמרה וממשיכה להתעמר גם בקבוצות יהודיות לא מעטות, אבל שורש המחיקה הוא ביחס לאזרחים הערבים. ובזה יש לנו חובה מוסרית להילחם.

פתק לרשימה המשותפת הוא קול למלחמה במחיקה. קול להכרה. את החוב המוסרי שיש לנו כלפי אלה שהמדינה היהודית מוחקת ייקח שנים רבות לפרוע, אם בכלל. אבל הוא קיים ותופח. לא נוכל להמשיך להתעלם ממנו לעד.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ישראל מציגה שוד אדמות פלסטיניות כגן לאומי ומקום בילוי. צעיר מתרחץ במעיין עין חניה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

עין חניה: מעיין של כפר פלסטיני הפך לפינת נופש לתושבי ירושלים

אתמול זה קרה: מעיין עין חניה, ששימש במשך דורות את הכפר ולאג'ה, הופקע אתמול סופית מתושביו והפך לפארק לרווחת תושבי ירושלים. התושבים הפלסטינים יצטרכו להביט עליו מרחוק

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf