התשובה להסתה בתקשורת בישראל: תקשורת ערבית בעברית

לקוראים ולצופים דוברי העברית אין כמעט אלטרנטיבה לתקשורת הישראלית המפיצה הפחדה והסתה נגד הפלסטינים. כדי להבקיע את חומת הסגירות הזו, צריך להשקיע בתקשורת עברית שתדבר ותכתוב בעברית. זה יעד פוליטי ראשון במעלה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בהיעדר אמצעי תקשורת אלטרנטיביים זמינים בעברית שיציעו נרטיב סותר לנרטיב הישראלי הציוני ההגמוני, הציבור היהודי בישראל דבק במה שמציעה לו התקשורת העברית. עובדה זו הופכת את הישראלי לצופה שבוי, בן-ערובה של רטוריקת הפחדה מכל מה ומכל מי שנמצא מחוץ לכור ההיתוך הישראלי־ציוני. כך נוצר מצב שבו לא רק השידורים המשודרים בישראל לוקחים חלק בשטיפת המוח של אזרחי המדינה, אלא גם עצם השידורים בעברית מוגבלים לאמצעי התקשורת הישראליים בלבד.

השפה העברית אינה נפוצה בעולם. אפשר לומר כי היא השפה הראשונה של פחות מ־45% מכלל בני הדת היהודית בעולם, כלומר אלה החיים בישראל. אם נדקדק בפרטים נמצא ששיעור זה נמוך אף יותר, משום ששפתם הראשונה של רבים מהיהודים-הישראלים עודנה השפה של מדינות האם שלהם. הדבר נכון בעיקר אצל מי שהיגרו לישראל בשלושת העשורים האחרונים, רובם ממדינות ברית המועצות לשעבר, אך גם מאתיופיה וממדינות אחרות.

היהודים שהיגרו לישראל מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה מתעניינים באופן טבעי בנעשה בסביבתם, והם צופים בשידורים מארצות המקור שלהן. אולם אלה, באופן טבעי, אינם עוסקים בנעשה בישראל. ולכן, כדי להבטיח שהמהגרים יקבלו גם הם את המנה הראויה של תעמולה הגמונית ישראלית-ציונית, סיפקה להם ישראל ערוצי תקשורת בשפתם, כדוגמת ערוץ טלוויזיה ברוסית וערוצי רדיו בכמה שפות, במיוחד בשפה האמהרית.

שוק התקשורת הישראלית רחב, מגוון ומורכב מאוד, ויש בו גישות פוליטיות ואינטרסים עסקיים רבים, אולם בסופו של יום הוא כפוף לעמדה הרשמית הישראלית ולנרטיב הישראלי-הציוני. כך לדוגמה, כל אמצעי התקשורת הללו – להוציא, אולי, עיתון "הארץ" – עושים דמוניזציה למאבק הפלסטיני, להתנגדות הפלסטינית ולזכויות הפלסטיניות, ונוקטים הסתה וגזענות כלפי הפלסטינים.

התקשורת בישראל מגוונת, אבל רובה כפופה לעמדה הרשמית ולנרטיב הציוני. אולפני חברת יס (צילום: פלאש 90)

התקשורת בישראל מגוונת, אבל רובה כפופה לעמדה הרשמית ולנרטיב הציוני. אולפני חברת יס (צילום: פלאש 90)

עיתון "הארץ" הוא ייחודי בנוף התקשורת העברית, אולם גם הוא בסופו של דבר נוטה אל "השמאל הציוני". הוא אמנם מתבלט בכך שהוא מאפשר להשמיע קולות המבטאים את הנרטיב האחר, ויש בו כותבים התומכים בזכויות הפלסטינים, לרבות כותבים אמיצים כגון גדעון לוי, עמירה הס ואחרים, אולם גם הם נתונים למכבש אדיר של הסתה נגדם, מטעם הממסד וזרועותיו, דבר שהוביל לשחיקה רבה בלגיטימיות שלהם ושל עמדותיהם.

כיצד אם כן ניתן להתמודד עם הסגירוּת של התקשורת הישראלית? אחת הדרכים היא שידור ערבי בעברית. הטלוויזיה הירדנית הייתה כנראה הראשונה שניסתה להבקיע את חומת הישראליוּת, כששידרה בשעתה מהדורת חדשות בעברית. אליה הצטרפו הטלוויזיה הסורית והמצרית. אולם מהדורות אלו נעלמו כבר לפני שנים רבות, במיוחד על רקע ההתפתחות העצומה בעולם התקשורת ובעיקר ערוצי הלוויין והאינטרנט.

כיום במרחב הפלסטיני יש כמה יוזמות דומות, המשדרות מהדורות חדשות פלסטיניות בעברית, אך הן אינן מורגשות כלל ברחוב הישראלי ולכל היותר משמשות מקור מידע למי שמתמחה בתחומי התקשורת והפוליטיקה. במילים אחרות, אפשר לקבוע כי לא נעשה די בתחום זה.

לדעתי, כניסת התקשורת הערבית לרחוב הישראלי חייבת להפוך ליעד פוליטי ראשון במעלה. זהו כלי שיוכל לסייע במאבק נגד המדיניות הישראלית האנטי-פלסטינית. במסגרת זו, יש לנסות לערער את הקונצנזוס הציוני בישראל על מגמות ההקצנה וההפחדה וההסתה שבו. ומדוע שלא נעשה כן? הרי ישראל מתהדרת בכך שהיא מבקשת להגדיל את השפעתה בעולם התקשורת העולמית, ולשלוט באמצעי תקשורת. במילים אחרות, אם הכשרת הלבבות של דעת הקהל העולמית היא מטרה ציונית לעילא ולעילא, ואם יהודים-ציונים רבים מתהדרים בה, מדוע פעולת-נגד תקשורתית כפי שמוצעת כאן לא צריכה להיהפך למטרה ערבית לאומית?

מה שנדרש מאיתנו היום אינו דורש תקציב גבוה. עם התקדמותה של התקשורת באינטרנט אין עוד צורך בשימוש בתחנות טלוויזיה כדי לאתגר את השיח הציוני. אפשר וצריך לפעול דרך אתרי אינטרנט. צריך לעשות זאת, ולפעול בצורה חכמה ולא-מתפשרת: מצד אחד, לקחת בחשבון את אופיה של התקשורת הישראלית כדי למשוך לערוצים אלה קוראים ישראלים, ומצד שני לא לנהוג בטכניקות מעורפלות של "החדרת מסרים", אלא לאמץ שיח ברור ואמיץ, שיח שאינו מתחנף ואינו מתנצל, ונותן לציבור בישראל נרטיב פוליטי הסותר את זה שמאביסים אותו ערוצי התקשורת הישראליים.

ברהום ג'ראיסי הוא פובליציסט וחוקר פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם ביומון הירדני "אלע'ד" ("המחר"). גרסה זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרוייקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: עידן בריר.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ליברמן הבין שמה שיכול לעזור לו להתקבל על ידי שבט השמאל הוא השנאה לחרדים. ליברמן בעצרת בחירות (צילום: פלאש 90)

ליברמן הבין שמה שיכול לעזור לו להתקבל על ידי שבט השמאל הוא השנאה לחרדים. ליברמן בעצרת בחירות (צילום: פלאש 90)

איך ליברמן הפך למושיע של האליטות האשכנזיות הוותיקות

המזרחיות מסוגלת להכיל ערביות ויהדות, דת וחילון, מודרנה ומסורת. יש לה יכולת להכיל את כלל הישראלים. החיבור בין עמיר פרץ לאורלי מייצג את האלטרנטיבה הזו, ולכן הם הותקפו על ידי האליטות הישנות. ליברמן נחלץ לעזרתן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf