newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ה-11 בספטמבר של דרום אמריקה

בהיסטוריה של היבשת האמריקאית, ה-11 בספטמבר סומן בדמים עשרות שנים קודם לאסון התאומים. על הנשיא המרקסיסט הראשון של צ'ילה, ומעורבות ארה"ב בהפלתו, במותו ובעליית משטר הרצח של פינושה

מאת:

בספטמבר 70' נבחר סלבדור איינדה לנשיא צ'ילה, הנשיא המרקסיסט הראשון באמריקה הלטינית שהחל בתהליך של מעבר לא-אלים לסוציאליזם. תהליך זה כלל העלאה של 39 אחוזים בשכר המינימום, שרשרת הלאמות בין השאר של מכרות ובנקים, וחלוקת אדמות לאיכרים שעיבדו אותן.

באותו זמן בצפון היבשת ריצ'רד ניקסון ושותפו לטרור הפוליטי הנרי קיסיג'ר, שמאז ומתמיד החשיבו את דרום היבשת לחצר האחורית שלהם, החלו בתוכנית שתוביל שלוש שנים אחר-כך להפיכה צבאית. קיסניג'ר הודיע אז "אני לא מבין למה אנחנו צריכים לתת לארץ להפוך לקומוניסטית רק בגלל חוסר האחריות של אזרחיה". מסמכי מודיעין אמריקאים שנחשפו עשרות שנים אחרי האירועים הללו מגלים כי ניקסון פקד על סוכנות הביון המרכזית שלו "לגרום לכלכלה לדמם", ואלו ארגנו סדרה של שביתות, בנוסף ללחץ כלכלי גלוי שהפעילה ארה"ב. אך מאמצים אלו לא נשאו פרי. על כן הוחלט לעבור לאמצעים אלימים יותר. מצ'ילה הם יביאו להפלתן של ממשלות דמוקרטיות ויאפשרו את עלייתם של משטרי-רצח צבאיים ברחבי דרום ומרכז היבשת.

בבוקר ה-11 בספטמבר 1973, כוחות הארמדה הצ'יליאנית כבשו את עיר הנמל ולפראיסו, בדרכם חזרה מתמרון משותף עם חיל הים האמריקאי. בשעה 8:42 בבוקר שידר "רדיו הכורים והחקלאים" הודעה מטעמו של מפקד הצבא פינושה, שתבע מאיינדה להתפטר מיידית מתפקידו ולפנות את ארמון הנשיאות.

איינדה החליט להישאר בארמון לה מונדה, מסר את הודעתו האחרונה בה הבטיח לשלם בחייו בעבור נאמנותו של העם. הוא אמר שיש לו אמון בצ'ילה וכי בני העם ישובו לחוש חופש ולבנות חברה טובה יותר בעתיד. מטוסים של חיל האוויר הצ'יליאני הפציצו את ארמון הנשיאות בעזרת פצצות אמריקאיות, אולם איינדה, שנלחם בעזרת הקלצ'ניקוב שלו, ונאמניו סירבו לצאת ולהיכנע, עד שהופלו דלתות הארמון וכוחות הצבא פרצו פנימה. אז ככל הנראה התאבד איינדה.

למחרת החל טיהור של כל מי שנחשד בשמאלנות, במדינה בכלל ובאוניברסיטאות ובבתי ספר בפרט, שנמשך עד 1990. ב-17 השנים של שלטון הימין הנאו-ליברלי של הגנרל אוגוסטו פינושה, נרצחו והועלמו יותר משלושת אלפים בני אדם, ומעל לשלושים אלף עונו.

צ'ילה הפכה למגרש המשחקים הפרטי של "נערי" אסכולת שיקגו ולמדינה הלא-שוויונית ביותר בדרום אמריקה. העוני במדינה עלה משיעור של 20 אחוז ב-1970 ל-37 אחוז ב89', שיעור העוני הקיצוני הוכפל לרמה של 17 אחוז, והחוב החיצוני הוכפל פי ארבעה.

העלייה הדרסטית בחוב החיצוני היתה האמצעי העיקרי של ארה"ב לביסוס שליטתה הכלכלית. כך הופנו כספים עצומים לחברות אמריקאיות, ובוזבזו על התעצמות צבאית שלא תרמה לכלכלה והובילה להגדלת האי שוויון, תוך כדי הטלת החוב על כל אזרחי המדינה. עד היום החובות הללו רודפים את דרום היבשת. מול אלו, חלקו של העשירון העליון בהכנסות המדינה גדל מ-36.5 אחוז ב-1980 עד ל-46.5 אחוז ב-1989.

לאחר שפינושה הופל במשאל עם נעשו ניסיונות רבים להביא אותו למשפט, כולל ניסיונות להעמידו לדין מחוץ לצ'ילה, אשר לא נשאו פרי עד מותו. באופן לא מפתיע יש אנשים שמתגעגעים אליו. בשנה שעברה כתב אליעזר פלמור, מי שהיה אז מנהל המחלקה לדרום אמריקה במשרד החוץ:

עם דב שילנסקי, יו"ר הכנסת בסוף שנות ה–80, ייצגנו את ממשלת ישראל בטקס ההכתרה של נשיא צ'ילה. לפי הפרוטוקול הנהוג בצ'ילה, התייצבנו יום לפני טקס ההכתרה במשרד של הנשיא פינושה למה שהוגדר כביקור פרידה. ברצוני להציע כעדות משפטים ספורים שאמר בשיחתנו, המגלים פן לא מוכר של האיש…

חיוך 'ממזרי' היה נסוך על פניו, ואז הוא הוסיף פתאום: אתם יודעים מה, אני מבטיח לכם שעוד תתגעגעו אלי. והאמת? כמי שהיה מנהל המחלקה לדרום אמריקה במשרד החוץ, אני מאשר שבזמן נשיאותו של איילווין, הצבעות צ'ילה בנושאים הנוגעים לנו במוסדות האו"ם השתנו בהדרגה לרעה.

זו נוסטלגיה רחוקה לימים שהמשטרים של צ'ילה וישראל חלקו עניין משתוף בדיכוי. נוסטלגיה כזו נשקפת גם מדבריו של שר התקשורת דאז מטעם הליכוד, מרדכי ציפורי, שהצהיר ברדיו:

אם הייתי מבסס את דעתי על המצב בצ'ילה על התמונות שמראים בטלוויזיה, לא הייתי מגיע לצ'ילה, כי הייתי חושב שכל הזמן יורים באנשים ברחוב. אותו דבר קורה עם מדינת ישראל. כשמסתכלים בתקשורת נראה שהטרוריסטים הפלסטינים כאילו משרתים מטרה צודקת ונרדפים על ידי ישראל. אבל המצב בצ'ילה, כמו גם בישראל, שונה.

ישראל הייתה לפינושה ידידת אמת ואחת מספקיות הנשק ואמצעי הדיכוי הראשיות לצבאו, כמו לכל משטרי-הרצח בדרום אמריקה. קשר זה התחזק עם עליית הימין הישראלי. פרט סימבולי מעניין הוא כי ב-21 ביוני 1977, יום אחרי כינון ממשלת בגין הראשונה, נכנסה ה"אסמרלדה", ספינת הדרכה של הצי הצ'יליאני אשר שימשה כמרכז עינויים, לנמל חיפה, לאחר שהוזמנה לביקור רשמי בישראל. הקשר התרחב להיקף של מאות מיליוני דולרים מהם נהנו התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית ורפא"ל. הקשר החם נמשך עד היום, וישראל היא ספקית הנשק הגדולה ביותר של צ'ילה כיום.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf