newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ואלג'ה: כמחצית מהבתים בחלק שסופח לי-ם בסכנת הריסה

השבוע עלולים להיהרס 14 בתים בכפר ואלג'ה, בחלק שסופח לירושלים, לאחר שבית המשפט דחה את העתירות שהגישו המשפחות. צווי הריסה הוצאו ל-38 בתים נוספים

מאת:

כותב אורח: אביב טטרסקי

בשבוע שעבר דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים עתירה שהגישו מספר משפחות מהכפר ואלג'ה נגד צווי הריסה שהוצאו לבתיהן. במקביל דחה בית המשפט המחוזי עתירות דומות של משפחות אחרות מהכפר. כתוצאה מכך 14 בתים בוואלג'ה עלולים להיהרס השבוע.

עורכי הדין שמייצגים את המשפחות יגישו ככל הנראה עררים לערכאות המשפטיות המתאימות מה שאולי יעכב את ביצוע ההריסות. אולם לתושבי הכפר ברור שההליכים המשפטיים לבדם לא יצליחו לבטל את ההריסות ושמדובר בלא יותר מדחייה של הקץ.

בנוסף על 14 הבתים שנמצאים בסכנת הריסה מיידית מתנהלות בבתי המשפט עתירות נגד צווי הריסה שהוצאו ל-38 בתים אחרים בכפר. בחישוב פשוט נגיע ל-52 משפחות, כמחצית מהמשפחות אשר חיות בשכונת עין ג'ואזה של ולאג'ה – כך נקרא אותו חלק של הכפר אשר סופח לירושלים ב-1967 – אשר מאוימות בהריסת ביתן.

צריך להתעכב על המלים "אותו חלק של הכפר אשר סופח לירושלים ב-1967" שמסתירות מאחוריהן את השרירותיות שבה ישראל יצרה את ירושלים המאוחדת. קו הסיפוח בחלק הדרומי של ירושלים המזרחית שורטט תוך שהוא חוצה את שטחו הבנוי של הכפר. באופן זה נכללו בירושלים אלפי דונם של אנשי ואלג'ה בעוד מרבית תושביו נותרו בגדה. דפוס זה מוכר ממקומות אחרים במזרח ירושלים שגבולה שורטט בידי ישראל בהתאם לעיקרון של מקסימום שטח ומינימום פלסטינים.

> שייח' ג'ראח: פלסטינים וישראלים הפגינו נגד חידוש הפינויים בשכונה

הריסות בכפר ואלג'ה, 12 באפריל 2016.

הריסות בכפר ואלג'ה, 12 באפריל 2016.

מאז 1967 נאלצת קהילת וואלג'ה להתמודד עם העובדה שהיא מחולקת בין שתי מערכות שלטון – עיריית ירושלים והצבא הישראלי – שפועלות על פי מערכות חוקים שונות ומציבות הזדמנויות ואילוצים שונים. למרות הסיפוח, עיריית ירושלים מעולם לא העניקה כל שירות לעין ג'ואיזה. רק רשות אזרחית אחת של ישראל פועלת שם: זו שהורסת את בתיהם.

תמצית מקוצרת זו של תולדות הכפר לא תהיה שלימה ללא ציון העובדה שתושבי ואלג'ה הם פליטים ממלחמת 1948ושישראל הרסה את ואלג'ה המקורית בתחילת שנות ה-50. אפשר עדיין להיתקל בשרידי הכפר (שהיה קיים לפחות מאז המאה ה-16) כשיורדים ממושב עמינדב אל כיוון פסי הרכבת. חלק – מיעוט שבמיעוט – מהפליטים הצליחו לבנות את ואלג'ה החדשה על אדמותיהם שנותרו בשליטה ירדנית.

מאז אפריל 2016, פועלת המדינה באופן מוגבר על מנת לבצע הריסות בכפר. כ-30 צווי הריסה חולקו ב-13 החודשים האחרונים ומתוכם בוצעו באופן מיידי שבע הריסות. הבתים בוואלג'ה נבנים ללא היתר משום שעיריית ירושלים מעולם לא הכינה תכנית מתאר לכפר. בהיעדר תכנית מתאר אין אפשרות לקבל היתרי בניה. לעומת זאת, בהתנחלות הר גילה שצמודה לכפר מדרום ובשכונת/התנחלות גילה שנמצאת מעבר לוואדי מזרחית לכפר, אישרה ישראל בניה של אלפי יחידות דיור על אדמות שחלק גדול מהן הופקע מהכפר.

לפני עשר שנים ואחרי שישראל הרסה בכפר עשרות בתים, יזמו התושבים הכנה של תכנית מתאר. את התכנית הכין בהתנדבות המתכנן קלוד רוזנקוביץ. התכנית נדחתה בועדות התכנון על חודו של קול ובכך הושם לאל הניסיון התמים לקבל צדק בתמורה להכרה בכללי המשחק הישראלים. קלוד נפטר השבוע – בסמיכות זמנים לדחיית העתירות נגד צווי ההריסה – אחרי שנים של התמודדות עם מחלה קשה שגם במהלכן המשיך לפעול בהתנדבות למען ירושלים ותושביה.

> התכנית להרחבת ירושלים: כך האינטרס הלאומי הורס את פני העיר

החלק החדש של הגדר בוואלג'ה

החלק החדש של הגדר בוואלג'ה

בשבועות האחרונים הושלמה גם הבניה של המקטע הלפני אחרון של גדר ההפרדה באזור ואלג'ה. הגדר מקיפה כעת את רובו של הכפר לאורך מספר קילומטרים ומנתקת אותו מירושלים. אם התושבים קיוו שיחד עם הפגיעה הקשה של בניית הגדר – עקירה של אלפי עצי זית ואבדן של רוב השטחים החקלאיים של הכפר שהגדר משאירה בצד הישראלי ושישראל הפכה לגן לאומי ואתר פיקניקים לישראלים – תיפסק לפחות הריסת הבתים הרי שתקווה זו התנפצה.

אחד מחברי המועצה בכפר מספר שהטלפון שלו אינו מפסיק לצלצל מאז התפרסמה החלטת בתי המשפט בשבוע שעבר. "כל הכפר מתקשר אלי. 'אתם חייבים לעשות משהו', הם דורשים ממני. אבל מה אנחנו יכולים לעשות. אנחנו בסך הכל מועצה מקומית, מה הם רוצים? שאקח את הטנקים שלי ואעלה על ישראל?". גם אל עורכי הדין שלהם המשפחות המאוימות אינן מפסיקות להתקשר, וגם הם אינם יכולים להבטיח דבר.

וטוב שכך. פעם אחר פעם מוכיח בית המשפט הישראלי שהוא אינו מקום של צדק עבור פלסטינים. לכן ההסתמכות הרבה של פלסטינים על הערוץ המשפטי משמעה ויתור מרצון על מאבק קהילתי והתנגדות שלא מכפיפה את עצמה לכללי המשחק הישראלים; כללים שמלכתחילה מכוונים נגדם.

ואלג'ה, כפר שנבנה אחרי 1948 בידי פליטים מוואלג'ה המקורית, הוא אולי לא המקום שבו תינתן תשובה לפער הכוחות האכזרי בין ישראל לפלסטינים. אבל כשמחצית מעין ג'ואיזה נמצאת בסכנת הריסה משהו יהיה חייב לקרות.

הכתבה פורסמה במקור באתר ידידי ולאג'ה.

> סרבנית מצפון בדרך לכלא: "מסרבת להיות כלי בידי השלטון"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf