למה סולקתי מקבוצת הוואטאספ שמנהל דובר עיריית באר שבע

מאת |

אמנון יוסף, דובר העירייה, הסיר אותי מהקבוצה שלטענתו הוא מנהל באופן פרטי, בלי קשר לתפקידו כדובר. מצב התקשורת בעיר תחת רוביק דנילוביץ' משתנה לרעה, והעירייה מחליטה מי יקבל מידע והביקורת של מי מפריעה מדי

בערב יום העצמאות, כך נודע לי מאוחר יותר, נערכה הרמת כוסית לעיתונאי הנגב במעמד ראש עיריית באר שבע. בפגישה נכחו נציגי כלי תקשורת ארציים, כמה מן המקומונים (אבל לא כולם) וגם כאלה שעיסוקם אינו עיתונות. לאירוע כזה באים פחות בגלל הכיבוד ויותר בגלל האירוע החדשותי והמפגש, שלא מתקיים לעיתים קרובות, בין כלי התקשורת. על האירוע מופקדת מחלקת הדוברות של עיריית באר שבע.

את קבוצת הוואטסאפ של עיתונאי הנגב (המכונה "תא כתבי נגב", על אף שאין תא פעיל כזה) מפעיל דובר עיריית באר שבע, אמנון יוסף, שהוא גם יו"ר איגוד דוברי הרשויות המקומיות בישראל.  היא משרתת את העיתונאים בימי שגרה להעברת הודעות בדבר אירועים עירוניים ו/או שאלות בעניינים שונים. בימי חירום הקבוצה מעבירה מידע, בכפוף לחוקי הצנזורה הצבאית, בדבר אירועים בטחוניים. לדבריו של יוסף, הוא הקים את הקבוצה באופן אישי והיא אינה קשורה למלחקת הדוברות של עיריית באר שבע. חברים בה כמאה עיתונאים אשר צורפו על ידו. זהו בערך הפורום המשותף היחיד בו קיימת אינטראקציה בין כל כתבי הנגב.

ב-3 במאי החליט יוסף לחסום את כותב שורות אלה מהקבוצה. זאת לאחר שמזה חודשים רבים הודעות לעיתונות של עיריית באר שבע אינן מועברות לכותב שורות אלה. יכול להיות שראש עיריית באר שבע עושה דברים טובים למען עירו ומטפל בבעיות הרבות של בירת הנגב. משום מה, המידע נעצר בלשכת הדובר. [עדכון: יצויין שקצת לאחר פרסום פוסט זה, חזרתי לקבל עדכונים במייל מדוברות העירייה. לוואטסאפ טרם צורפתי מחדש]

ב-17 במאי העברתי ללשכת הדובר פניה באמצעות הדואר האלקטרוני, בה שאלתי לפשר הדברים. לשכת הדובר לא השיבה. מספר ימים לאחר מכן ניסיתי לברר מה קרה ואחת העובדות אמרה שקיבלה את הפנייה וכשתהיה תשובה, היא תענה. מדובר בפנייה שלא מצריכה מהדוברות לפנות למחלקה אחרת בעירייה, אלא לספק תשובה פשוטה בעצמה.

 > למה באר שבע לא מצטרפת למחאת ערי הנגב נגד האבטלה

קבוצת הוואטסאפ "תא כתבי נגב", שמנה אמנון יוסף, דובר עיריית באר שבע

קבוצת הוואטסאפ "תא כתבי נגב", שמנה אמנון יוסף, דובר עיריית באר שבע

"איש נחמד, כותב על עוני"

"אתה העלבת עיתונאים יקרים ומסורים העושים עבודתם נאמנה", הטיח בי יוסף בשיחה טלפונית עמו, שהתקיימה לאחר מספר ימים. “על כן, הסרתי אותך מקבוצת הוואטסאפ ולא אחזיר אותך. אתה לא נהגת דרך ארץ”. נכון: שאלתי בקבוצה המדוברת אם לאותו אירוע בערב יום העצמאות הוזמנו רק נושאי החן וכן, הייתה ויש לי ביקורת על מה שקורה בתקשורת הבאר שבעית. במדינה דמוקרטית לא מוציאים על זה אנשים להורג.

מאוחר יותר, לאחר אירוע הרמת הכוסית המדובר, צפצוף ההתראה של הוואטסאפ התחיל להיות טורדני. לאחד הכתבים היה יום הולדת והיו שעשו שימוש בפלטפורמה לשילוח ברכות. אחד העיתונאים כעס וביקש שמי שרוצה לברך יעשה זאת בפרטי, היות וזאת קבוצת עבודה. אני הוספתי: “כשאין עיתונות חופשית בנגב, ככל הנראה השיח הופך לשיח גמלאים". מעט לאחר מכן, בלי להודיע לי, יוסף הסיר אותי מהוואטסאפ של תא כתבי הנגב.

"לא אתן לך להעליב את ציבור הגמלאים", הטיח בי יוסף. “חוץ מזה, היה לי מבול של פניות של כתבים שהתלננו נגדך ועל כן הסרתי אותך. אתה לא תפגע לא בגמלאים ולא בעיתונאים. חוץ מזה, אני לא יודע באיזה כלי תקשורת אתה עובד. אני יודע שעבדת ב'כל בי' (המקומון של מעריב בנגב, לשעבר, בו עבדתי כשלושים שנה), אבל כל-בי נסגר. אני מקבל המון בקשות למידע ומי שרוצה ממני מידע, חייב לבוא אלי לפגישת היכרות. אחרי פגישה כזו, אשקול אם להעביר לך חומרים או לא".

"פגישת היכרות?! אתה לא מכיר אותי כמעט שלושים שנה? ולא להזמין אותי לאירוע מרכזי של קהיליית התקשורת זה בסדר?”, שאלתי.

“לא, אני מכה על חטא, אבל אני לא יודע היכן אתה כותב", השיב. "אני מכיר אותך, אתה איש נחמד, כותב על עוני, אבל מידע לא תקבל. יש דרך ארץ ובטח שלא ארשה לך להעליב חברים", סיכם הדובר את השיחה.

תרבות דיון 

הצעתי לדובר להתנצל בפני מי שחש נפגע, אם יש מישהו כזה, מעל גבי קבוצת הוואטסאפ. הוא סירב ואמר שלא אוחזר לשם, “אולי פעם".

מי שמכיר את עולם העיתונות, יודע שעיתונאים לא נעלבים כל כך מהר. בישיבות המערכת לפעמים הטונים עולים. זה עולם מלא אינטריגות, תחרותי וקשה. חוץ מזה, אני לא נעלבתי כשאנשים, שהיום נושאים במשרות רמות קראו לי, בין היתר, מזדיין, אוהב ערבים, נשמה של סוס, אפס, שמלאני מניאק, ייעצו לקולגות שלא להראות בחברתי ועוד כהנה וכהנה.

אני חושב שמי שקורא ללהטב"קים "מזדיינים" אינו יכול להיות איש תקשורת, פשוט כי עולמו דל עד כדי כך שמהותו האישית מסתכמת במין. אוהב ערבים? אני אוהב בני אדם ולא מסווג אותם לפי לאום. התרבות הערבית והפלסטינית עשירות ומעניינות, ולדעתי כל עיתונאי במרחב שלנו חייב להכיר אותן. לכבוד הוא לי שעם חבריי נמנים ערבים ובדואים, אנשם משכילים, מי מהאקדמיה ומי מבית הספר של החיים. נשמה של סוס? סוס בעיניי חיה אצילית. שמאלני? העדפה פוליטית אינה קללה. אני לא חבר מפלגה וכשאני מסקר ענייני רווחה וחברה, איני שואל ולא מעניין אותי מה הצביע המרואיין שלי.

בתקשורת המקומית יצא לי להתקל באנשים עם רטוריקה אלימה ודעות קדומות. חלקם פגעו בי מקצועית ואישית. אני לא נוטר להם טינה. אני מאחל להם בריאות ואריכות ימים. מעניין אם מי מהם היו בין המתלוננים בתלונות אנונימיות לדובר, שגם מפעיל את הוואטסאפ.

ביררתי עם קולגה שאינו ממוחרמי יוסף והוא לא הופתע מהסיפור. "גם אותי הוא החרים, ואני פשוט פניתי לממונים עליו". הוא הציע שכך אעשה. הייתה לי עם אחד מהם שיחה קורקטית, שלא הובילה לכלום. הוא החזיר אותי לדובר.

 > באר שבע, עיר גדולה ורעבה

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', מברך את הקהילה בערב חנוכת הבית הגאה בבאר שבע (צילום: באדיבות דני ווקס)

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', מברך את הקהילה בערב חנוכת הבית הגאה בבאר שבע (צילום: באדיבות דני ווקס)

אין בבאר שבע תא עיתונאים במובן המסורתי של המילה. כל כלי תקשורת לעצמו, ויש גם קליקות. גם כאן נכנסה עיריית באר שבע והחליטה למי היא מעבירה מידע ואת מי היא מדירה. רובה של התקשורת אינו מאורגן, מאוגד ו/או מוסדר.

תחת רוביק דנילוביץ', שהוא ראש העיר הראשון של בירת הנגב שהוא גם יליד העיר, מצב התקשורת בעיר השתנה לרעה. למרות שבסביבת ראש העיר מדברים על כך שאין לו בעיה עם ביקורת לגיטימית על מצבה העגום של באר שבע בנושאים כמו תעסוקה ותרבות, הרי שמבחינת סיקור, בהיעדר תא עיתונאים פעיל, ברצותו הוא מקרב כלי תקשורת וברצותו, הוא הופך את פעילותם לבלתי אפשרית.

להזכירכם, עירייה אינה גוף פרטי, כי אם מוסד שלטוני, ציבורי, שנועד לשרת הציבור. מצד שני, אנחנו נמצאים בישראל 2015, בה התקשורת כבר אינה חופשית, בה הפוליטיקאים מבקשים לנכס לעצמם עוד ועוד כוח והחברה האזרחית רואה בגזענות, באלימות מגדרית ופוליטית, דבר לגיטימי. על כן הדברים שמתוארים כאן ייתכן ולא יפתיעו איש, במיוחד לא באר שבעים.

 גאווה מקומית

נכון, אני "כתב לענייני עוני". אני תושב באר שבע מזה ארבעים שנה ועיתונאי מזה 33 שנה, ואני מאוד גאה להיות "כתב לענייני עוני": להציף סוגיות חברתיות, בהן מצוקת הדיור הציבורי, הפערים החברתיים הבלתי נסבלים בבאר שבע, מצבן של השכונות הישנות, המוזנחות חברתית ופיזית. ההדרה ממנה סובלים חלק גדול מתושבי העיר שאינם "אוכלוסיה חזקה ואיכותית" או "סטודנטים צעירים שעוד יקבעו בבאר שבע את ביתם".

אני גאה לכתוב על קהילת הלהט"ב בבירת הנגב, שעברה דרך ארוכה, מימים של קללות וגידופים של חברי מועצת העיר בבאר שבע, לימים של הכרה ושיוויון, וגם של הכרה מצד ראש העירייה, שנטל חלק באירוע פתיחת הבית הגאה.

אני גאה להציף את סוגיית התעסוקה בנגב ולא מהיום. “כתב לענייני עוני"? ספרו לי על זה. ספרו לי מה זה להיות מובטל. מה זה שהקולגות שלך טורקים לך את הדלת בפרצוף. עם חלק מהעיתונאים בבאר שבע הייתי מתחיל מזה שיגידו שלום כשמבטינו נתקלים באירועים. היהירות אינה מידה טובה.

דובר העירייה אמר לי שהוא לא מכיר את “שיחה מקומית”. הייתי מציע לו לראות את “לונדון וקרישנבאום”, או להאזין לתוכניתה של קרן נויבך או לצפות בתוכניות אקטואליה בערוץ 2, בכל אלה מתארחים מדי פעם עיתונאי “שיחה מקומית”. מעניין שרק בעיריית באר שבע, שמסוקרת באינטנסיביות בבלוג זה, לא שמעו על האתר.

אמנון יוסף טען שאין לי דרך ארץ כלפי הכתבים, אותם כתבים שנעזרו לא אחת בארכיון העשיר של "כל-בי" או בהיכרותי את באר שבע כתחום סיקור לאורך 33 שנה.

לדעתי, סולידריות היא חלק מדרך ארץ. במיוחד בעיר כמו באר שבע, בה העיתונאים חסרי הגנות והמערכת השלטונית נהנית ממשילות אבסולוטית. היום זה אני, מחר יכול להיות כל אחד מהאחרים. כתבים פוטרו בבאר שבע על שסיקרו דרמות אנושיות ומשרו על יושרה מקצועית.

יותר מכל מדאיגה אותי העובדה שמה שקורה בבאר שבע הוא קדימון למה שיקרה לתקשורת תחת ממשלת נתניהו הרביעית ושותפיו הטבעיים.

> ספסרי נדל"ן משתלטים על בתים בבאר שבע בציפייה לאנשי הקבע

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

עיתונאי משנת 1982 בכלי תקשורת מקומיים וזרים. בלוגר. בעליה של תחנת רדיו אינטרנטית. תושב באר שבע מזה ארבעה עשורים. יליד ארגנטינה, שמאוד לא רוצה לראות את ההסטוריה חוזרת על עצמה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf