בזמן שהערבים מטיילים: הנשים הפלסטיניות עושות מהפכה

מאת |

החברה והמשפחה הפלסטינית משתנה לנגד עינינו: פחות ילדים, יותר השכלה, יותר נשים שמצטרפות לשוק העבודה. אפילו בעיד אל פיטר, במקום סיבוב אלולאיא בין נשות המשפחה, כולם נמצאים בחו"ל

ביום ראשון האחרון, חג עיד אל פיטר תפס אותי לא מוכן לקראת קיום המצווה הכי גדולה של החג: הביקור המסורתי של הגברים אצל כל אישה ואישה מבנות המשפחה. הביקור נערך אצל הנשים הקרובות בקרבת דם שלפיה הן נחשבות "מוחרמאת", כלומר לא ניתן להתחתן עמן, וזה כולל בנות, אחיות, אמא, דודות, אחייניות ונכדות – במילה אחת בערבית: וולאיא. "סיבוב אלולאיא" שלי הוא קצר מחד, ומובנה במסלולו ובסדרו מאידך, שכן התברכתי בארבע אחיות מקסימות, ארבע דודות וסבתא. האתגר החדש היה אחותי הקטנה שהתחתנה לא מזמן ושכרגע "התווספה לסיבוב" והיה צורך להתאים את המסלול לפי המיקום של הבית שלה.

לא לקח לי זמן רב עד שעליתי על הנוסחה ויצאתי לדרכי לבד כרגיל, תוך שאני משלים את המשימה לאט ובבטחה. אך במהלך השוטטות שלי בשבילי הכפר, חשתי שמשהו באווירת החג שגדלתי עליה בילדות דעך. בעיקר זה התבטא בדלדול של להקות הגברים שמסתובבים בכפר מבית לבית ומבקרים את ה-"וולאיא" שלהם. רחובות הכפר נראו שוממים ונשפו ריקנות מדכאת.

אולי זה רק אני שחשתי כך, אבל היה מאוד קשה להחמיץ את הכתובת שעל הקיר בפייסבוק: אנשים נסעו בהמוניהם לאירופה או לשארם א-שייח', ובחרו לבלות את החג באחד מאתרי הנופש בחו"ל או באיזו עיר אירופאית שתרחיק אותם קצת מהדכדוך שבארץ. זו אינה תופעה חולפת, שכן החברה הפלסטינית בישראל נמצאת עמוק בתוך תרבות אשראי וצריכה מסיבית במיוחד. אך לא רק זאת, ניכר כי בחברה זו ישנה נטייה להתרחק מחיבור למשפחה המורחבת והשקעה במשפחה הגרעינית.

את השינוי המשפחתי והתרבותי שאותו עוברת המשפחה הפלסטינית המודרנית הגדיר לי היטב אחד מחבריי שנשוי כבר כמה שנים ולו שני ילדים. לשאלתי אם הוא מתכנן ילד שלישי בקרוב, הוא ענה במילה אחת: "ח'לסנא". וזה לא מפתיע, בניגוד למודל של הורינו שהאמין בילודה מרובה, המשפחה הפלסטינית החדשה מסתפקת בילד אחד או שניים, מתוך חשיבה כלכלית-תועלתנית, כזו שיש בה גם הגיון: קשה מאוד כיום להחזיק משפחה גדולה, והמרכיב הכלכלי משפיע גם על המרכיב החינוכי ועל היכולת לגדל ילדים שיהיו למופת ולא לנטל על החברה.

> ביום שבו חרדיות תוכלנה ללמוד פשוט בשביל לדעת

מחוללות מהפכה. סטודנטיות ערביות באוניברסיטה העברית בירושלים (נתי שוחט/פלאש90)

מחוללות מהפכה. סטודנטיות ערביות באוניברסיטה העברית בירושלים (נתי שוחט/פלאש90)

תחזית אוכלוסין עדכנית שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת כי בשנת 2065, חלקה של האוכלוסייה הערבית שכיום עומד על כ-21 אחוז, צפוי לרדת ל-19 אחוז, עם זאת, צפוי גידול ניכר בחלקם של ערבים בגיל העבודה מ-19 אחוז כיום לכ-22 בשנת 2065. שני נתונים לצד העלייה המשמעותית בשיעור הנשים הערביות המשכילות, כמו גם ההצטרפות של יותר ויותר נשים לשוק העבודה עשויים לשפוך אור על השינוי התרבותי שעוברת החברה הפלסטינית.

על פי הדו"ח של הלמ"ס, לצד הירידה הצפויה בילודה בקרב החברה הפלסטינית, צפוי להישמר שיעורה בחברה היהודית בעיקר בשל המסורת ברוכת הילדים בחברה החרדית. נחבר את כל הנתונים האלו ונקבל לא פחות ממהפכה. נראה שאפשר להניח הצידה את השד הדמוגרפי שבו מנופפת מדינת ישראל, זאת בהנחה שתקום עד אז מדינה פלסטינית עצמאית ונפרדת בגבולות 1967.

הדו"ח שפרסמה הלשכה מלמד על תהליכים מרחיקי לכת בחברה הפלסטינית. על אף היחס של הממסד כלפי האזרחים הפלסטינים – ביד אחת מפזר פירורי זכויות וביד השנייה הוא חונק בחקיקה גזענית ובהידוק רצועת הדיכוי – בוחרת החברה הפלסטינית (על כל תחלואיה החברתיים בהווה) בחיים, בהשכלה ובהישרדות כנגד ההדרה והאפליה הממוסדת.

אינני יודע אם אזכה להגיע ליום שבו אביט אחורה בסטטיסטיקות של הלשכה ואוכל להשוות את התחזית למציאות שתהיה בעתיד, אך אני יודע שהחברה הפלסטינית בארץ עוד תרקיע לשחקים בהשכלתה ובתרבותה, ובעיקר דרך הנשים המשכילות, העובדות ופורצות הגבולות, ובגללן. תשאלו את הנשים הפלסטיניות שהתחילו לפני שנה ללמוד בטכניון, ושמהוות שליש מהסטודנטיות החדשות במוסד לשנת הלימודים שננעלת בימים אלה, ו-60 אחוזים מסך הסטודנטים הפלסטינים החדשים. ולנשים אלו אני יכול להגיד, אתן בדרך הנכונה, לי יש שלוש אחיות משכילות ואני הכי גאה בהן, וגם אם מישהו יפסח עליכן בסיבוב "אלולאיא", זה לא כזה נורא, כי איש לא יוכל לפסוח על המהפכה שלכן, על האינטליגנציה ועל העשייה שלכן.

> למה העצם שזרק ביבי נתקעה בגרונם של הנכים?

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נולדתי וגדלתי בכפר פרידיס, סטודנט לניהול ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ומורה לערבית מדוברת. בשנים האחרונות הייתי מעורב במספר ארגונים לשינוי חברתי, ביניהם רופאים לזכויות אדם וספריית גן לוינסקי.

מהזווית של בחור כפרי שנאבק בנסיונות ישראיליזציה, הבלוג עוסק בסיפורים שמגיעים מהשוליים ובעיקר הקשורים לאוכלוסיה הפלסטינית הילידית, תוך הדגשת שיח הזהות, הזכויות, הפערים וחוסר הצדק כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf