ולגבורה: נכדים מספרים על הלוחמים היהודים בצבא האדום נגד הנאצים

טייסת יהודיה שהפילה 12 מטוסים גרמניים וילד שהצטרף לפרטיזנים בגיל עשר. אלה חלק מהסיפורים שמציפים בימים אלה פעילי "מבצע וטרן", צעירים דוברי רוסית שעושים כבוד לקשישים עם המדליות על דש הבגד

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הפוסט נכתב במשותף עם בוריס (ברי) רוזנברג

רבים מאיתנו מסתכלים עליהם במבט שואל: מי הם הקשישים האלה, דוברי הרוסית? מה הם עונדים על החזה? למי מגיעות כל כך הרבה מדליות? רבים תוהים האם זו איזו אופנה מוזרה מהניינטיז שהביאו אתם העולים משם, ושאותה הם מסרבים לזנוח. אחרים מתקשים להגות את השם "וטרנים" (veteran) ואף מתבלבלים וקוראים להם (באופן שפוגע בהם עמוקות) – וטרינרים.

אבל האמת היא שחלק מהקשישים השקטים דוברי הרוסית, שאנחנו מרבים לראות בתור לסופר או בקופת החולים, היו למעשה לוחמים בדיוויזיות טנקים, בחיל הרגלים ובחיל האוויר של הצבא האדום נגד הצבא הנאצי. חלקם עמדו בגבורה ב"בלוקדה", המצור האכזרי שהטיל הצבא הגרמני על העיר לנינגרד (סנט פטרבורג היום), נדרשו לעזוב את בתיהם לעומק ברה"מ באחד ממבצעי פינוי האוכלוסייה הגדולים בהיסטוריה, "האבוקאציה", הצטרפו לפרטיזנים או שרדו את המלחמה בשטחים שנכבשו על ידי הנאצים בברית המועצות. כ-90 אחוז מהיהודים באזורים אלה הושמדו על ידי הנאצים. אותם וטרנים איבדו את כל רכושם, את חבריהם ואת בני משפחתם בדרך לניצחון בעלות הברית ב-1945.

> צנזור ההיסטוריה: סופרת איראנית מבקרת באושוויץ

וטרנית עם מדליות (Tatjana Aleksandrovna Veselova CC BY-NC-ND 2.0)

364 ימים בשנה וטרנים שותקים. וטרנית עם מדליות (Tatjana Aleksandrovna Veselova CC BY-NC-ND 2.0)

עשרות אלפים מהם ומבניהם עלו לארץ לאורך השנים והשתקעו בה, נטמעו בתוכנו בשקט, בלי שנשים לב. רובם חיו או עדיין חיים בעוני ובבדידות. חלקם חיים עמנו עד היום, שקופים, בלתי נראים. הם אינם חלק מהשיח הישראלי, סיפורי הגבורה והגאווה שהם נושאים עמם אינם חלק מהנרטיב של מדינת ישראל, למרות הרלוונטיות שלהם לסיום מלחמת העולם השניה ולהישרדותו של העם היהודי.

יום אחד בשנה, ה-9.5, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, זה יום החג שלהם. היום בו הם יוצאים מהבדידות והאנונימיות ומרגישים גאווה היסטורית, בין הם היו חובשים בצבא האדום, או היו אלה שפלשו לברלין, אין זה משנה. זהו היום בו הם לובשים את המדליות הרבות מתקופת המלחמה ויוצאים החוצה, למצעדים החגיגיים בלב הערים, לספר את סיפורם. הם צועדים לאט, מלווים בקרובי משפחה, נעזרים במקל הליכה או יושבים על כסא גלגלים. בשקט הכל כך אופייני להם הם מספרים את סיפורם לפני שיחזרו לבדידות ולהישרדות היומיומית, מאפשרים לנו להיזכר בגבורתם ובחוב שיש לנו כלפיהם, כעם וכמדינה.

בריגדות הזיכרון

השנה לראשונה, לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, החלטנו להוציא את הסיפורים שלהם לציבור הרחב, בעברית מדוברת ובגובה העיניים. "מבצע וטרן", שבו פתחנו לאחרונה, הינו פרויקט ארצי ששם לעצמו למטרה להפיץ את הסיפורים האלה, בין היתר דרך עידוד נכדיהם של הלוחמים להפיץ את סיפוריהם בפייסבוק.

במסגרת הפרויקט נעשה תיעוד של סיפורי וטרנים ושל מה שעבר עליהם בדרך לניצחון על גרמניה הנאצית ב-1945. היום ומחר (ערב ויום הזיכרון לשואה) עשרות וטרנים יגיעו לחלוק עדויות ברחבי הארץ במסגרת שיתוף פעולה שלנו עם ארגון "זכרון בסלון", בתרגום לעברית באמצעות צעירי דור 1.5. כנסו לדף הפייסבוק של ה"בריגדה התרבותית" ובחרו אחד מעשרות האירועים להתארח בהם. בנוסף, ביום הניצחון (יום שני הקרוב) עשרות צעירים יצטרפו לצעדות ברחבי הארץ ויחלקו פרח לכל וטרן.

נסו לקרוא את סיפורו של ירחמיאל פלזנשטיין, גיבור ברית המועצות (אות הגבורה הגבוה ביותר), חסיד חב"ד שבעת הלחימה על האי קרים חיסל לבדו 50 חיילים נאצים, נפצע בראשו, שרד וחזר להילחם. מעבר לכך, ירחמיאל היה מוכן להחזיר את המדליה רק עבור הזכות לעלות למדינת ישראל.

או לדמיין את משק כנפי מטוסה של לידיה ליטבק, אלופת הפלות בקרבות אוויר עם 12 הפלות ודאיות שרשומות על שמה, הטייסת האישה הראשונה אי פעם שהפילה מטוס אויב בקרב אווירי, ואחת משתי נשים-טייסות בלבד שזכו בתואר אלוף ההפלות – "אס".

או להתרגש מסיפורו של מקס פריבלר, שהיה רק בן 9 בזמן שהנאצים הגיעו לביתו וניסו להוציאו להורג בירייה שלוש פעמים במהלך המלחמה! הוא שרד כל פעם. בגיל 10 כבר הצטרף לפרטיזנים ובגיל 13 כבר היה שותף לכיבוש ברלין כמקלען.

> למה יוצאי ברה"מ מגיעים לביטוח לאומי עם מדליות על הג'קט?

וטרן צועד במוסקבה, אחד במאי 2015 (חגי מטר)

וטרן צועד במוסקבה, אחד במאי 2015 (חגי מטר)

האנשים מאחורי הסיפורים האלה ממשיכים לחיות סביבנו: הם במרכזי הקליטה, בביטוח הלאומי, באוטובוס לשוק, בתור לסופר, על הספסל בפארק. לרוב הם אנשים ששקופים עבורנו. אבל מאחורי כל מדליה ומדליה מסתתר סיפור של חיילים, של גיבורים שהסתכלו לנאצים בלבן של העיניים, ניצחו ומוכנים לספר לנו על זה. לצערנו, מספרם של אותם קשישים הולך ופוחת.

נודה שגם אנחנו, בני דור 1.5 לעליה מברה"מ, אולי הבנו רק מאוחר כמה חשוב לספר את הסיפור של הסבים והסבתות שלנו, אבל למזלנו לא מאוחר מדי.

בוריס (ברי) רוזנברג, בן 33 מירושלים, חבר בתנועת דור 1.5, מיוזמי "מבצע וטרן" וממקימי הברגידה התרבותית. "הבריגדה התרבותית" היא קבוצת צעירים דוברי רוסית מבית דור 1.5, שנולדו בבריה"מ אך את חייהם העבירו בישראל, הפועלת במטרה לחשוף את התרבות הברה"מית-ישראלית לציבור הרחב, בעברית מדוברת ובגובה העיניים. 

> סבא שלי העביר את המלחמה במדי הצבא הגרמני

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

גם בעידן טראמפ ונתניהו, עבודת שטח מביאה ניצחונות לשמאל

ההישגים של מועמדי שמאל בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל הוכיחו שאפשר לשנות את המציאות הפוליטית ולנצח את הימין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf