ביום השנה לנפילת חומת ברלין נולדו בארה"ב חומות חדשות

מאת |

עברו עשרות שנים עד שנפלה חומת ברלין, היום לפני 27 שנים, והעם הגרמני זכה להתאחד מחדש. אבל בפלסטין החומות עדיין עומדות על תילן, ותוכניות ההסתה וההפרדה של טראמפ מראות שבמערב אין כל חדש

ביום הזה הייתי מייחל לעצמי להיות בברלין הקרה, לשבת על גדת נהר השפרי החוצה את ברלין ולקפוא בכפור. גופי יקפא אמנם, עם זאת אני בטוח שאחוש חום בלב, חום שעולה לקול נקישת צעדיהם של תושבי מזרח ברלין, כשהם דורכים על שאריות הדיכוי וחוצים את החומה ממזרח למערב, חום שלא התפוגג מאז אותו לילה ב-9 בנובמבר 1989, ליל נפילת חומת ברלין.

כמה מקרי שדווקא היום, כשבעולם מציינים את נפילת החומה הארורה שביתרה את גרמניה, אזרחי ארצות הברית בחרו באדם שחלק ניכר מקמפיין הבחירות שלו נשען על בניית חומות הפרדה, חומות של הסתה בין האזרחים וחומות פיזיות של ממש. כך הנשיא (יש להתרגל מעכשיו) דונלד טראמפ מעוניין שתעמוד חוצץ חומה בין מקסיקו לבין גבולה הדרומי של ארצות הברית.

> שתי סיבות שבגללן דונלד טראמפ מסכן את עתיד האנושות

שער ברנדנבורג ולידו חומת ברלין, שבשלבי פירוק. דצמבר 1989 (משרד ההגנה האמריקאי)

שער ברנדנבורג ולידו חומת ברלין, שבשלבי פירוק. דצמבר 1989 (משרד ההגנה האמריקאי)

פתיחה ללא דיחוי

סיפור עלייתה ונפילתה של החומה, אשר בודדה את מערב ברלין וחצתה את גרמניה של היום במשך כשלושה עשורים, הוא אחד הסיפורים שיש להם פינה מיוחדת אצלי בלב. המחאה, סיפורי ההפרדה, חציית הבתים, שטחי המוות, הבריחות הנועזות ולבסוף פריצת החומה – הם מאורעות שתמיד עוררו בי סקרנות ואהדה לעיר ברלין.

באוגוסט האחרון ביקרתי בעיר, ועל אף שאינני חובב מונומנטים ואבנים, העברתי שעות רבות בקרבת החומה, שהיא לא רק בטון; מביט בה, בגיאומטריה שלה, מדמיין אותה בזמנים עברו בשחור-לבן, ומתרשם כיצד היום היא מעוטרת בגרפיטי ובאיורים, כאשר ברקע אנשים חוצים אותה בין שאריות ההריסות כאילו כלום לא קרה. לא קשה להבין שחומת החרפה הזו מעוררת בי, ובכל בר דעת, אסוציאציות לגבי חומת חרפה אחרת שחיה ובועטת במחוזותינו כיום, חומה שמבודדת, או למעשה כולאת בתחומיה מיליוני פלסטינים.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וחלוקת גרמניה בין הגושים, המתח בגבול הגרמני בין המעצמות לא פסק, ובצל מתח זה רבבות של גרמנים מהמזרח "זלגו" למערב, בעיקר למערב העיר ברלין שהיה דה-פקטו חלק ממערב גרמניה על אף שהייתה מובלעת של ממש בלב שטחה של הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית (מזרח גרמניה – DDR).

נושא הגבולות וההימלטות של אזרחים ממזרח למערב הדיר שינה מעיניהם של אנשי רשויות מזרח גרמניה במשך יותר מעשור, עד שבשנת 1961 החלה בניית החומה שבודדה את מערב ברלין ממזרחה, ולמעשה ניתקה כל גישה יבשתית אליה. בעלות הברית המשיכו לספק סיוע הומניטרי אווירי למערב ברלין וכוחות צבאיים אמריקאיים, בריטים וצרפתיים נכחו במערב העיר. מבחינת רשויות המזרח, נאטמו לחלוטין כל דרכי הבריחה.

בשולי שנות ה-80 של המאה הקודמת, וערב תחילת הקריסה של הגוש הסובייטי, גברה המחאה במזרח גרמניה בצל מצוקה כלכלית חמורה. המחאה הלא אלימה, שידעה דיכוי אלים ורדיפת פעילים, הגיעה לקצה ב-9 בנובמבר 1989 בערב. מזכיר המפלגה הסוציאליסטית במזרח גרמניה, גונטר שבובסקי, אשר נהג לקיים מסיבות עיתונאים כמעט על בסיס יומי באותה תקופה, הודיע בשידור שהועבר בטלוויזיה כי רשויות מזרח גרמניה החליטו על סדרת הקלות משמעותיות בנושא מעברי גבול ופתיחת הגבולות למערב, וכשנשאל על ידי אחד העיתונאים מתי זה יקרה, הוא היסס לרגע, ולא מתוך הפרוטוקול הוא הודיע "למיטב ידיעתי, מיד, ללא דיחוי".

> בואו נדבר על הבחירה בטראמפ והמסר לנשים

יושבי הארץ לא מוותרים

דבריו של שבובסקי הועברו בשידור חי לכל הגרמנים דרך ערוץ ZDF, ותוך זמן קצר יצאו המוני גרמנים מכיוון מזרח והצביעו ברגליים בעד הפלת החומה. הם חצו את מעברי הגבול הידועים לשמצה, שגבו מחיר דמים כבד מבני עמם, ודרכו על אדמת מערב ברלין במפגן אנושי ומחזה שייחקק בסלע זיכרון ההיסטוריה. עם גרמניה שוב מאוחד, דמוקרטי וחופשי.

בגדה המערבית ובעזה, נאנקים מיליוני פלסטינים תחת עול החומה, הסגר, המחסומים הצבאיים והכיבוש על בסיס יומיומי זה יותר מעשור מאז בניית החומה. כמעט חצי מאה מאז מלחמת ששת הימים משפחות הופרדו, אדמות הופקעו ומקורות פרנסה נרמסו במחי יד על ידי החומה הזאת.

ביום השנה לנפילת חומת ברלין, זו הזדמנות שמקבלי ההחלטות ייזכרו ושאנו, יושבי הארץ, ניאחז בתקווה, שחומות בטון לא פותרות סכסוכים, אדרבא, הן מעמיקות את השסע ומרחיקות אותנו מנקודות שבהן נוכל להיפגש. ביום זה יש לנו הזדמנות להסתכל להיסטוריה בלבן של העיניים ולהשכיל: שהפרדת בני אדם, ולא בהכרח על ידי חומות, על ידי כל כלי של הפרדה, היא רק זרז שבסוף יגרום לאחדות על בסיס אנושי, ותו לא.

> "עד שיסתיים הכיבוש אין לנו שום עניין להיות חלק מהקונצנזוס"

חומת ההפרדה בבית לחם (אקטיבסטילס)

יותר מפי שניים מגובהה של חומת ברלין. חומת ההפרדה בבית לחם (אקטיבסטילס)

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נולדתי וגדלתי בכפר פרידיס, סטודנט לניהול ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ומורה לערבית מדוברת. בשנים האחרונות הייתי מעורב במספר ארגונים לשינוי חברתי, ביניהם רופאים לזכויות אדם וספריית גן לוינסקי.

מהזווית של בחור כפרי שנאבק בנסיונות ישראיליזציה, הבלוג עוסק בסיפורים שמגיעים מהשוליים ובעיקר הקשורים לאוכלוסיה הפלסטינית הילידית, תוך הדגשת שיח הזהות, הזכויות, הפערים וחוסר הצדק כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf