newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חוק איסור הכניסה לתומכי החרם: עונש קודם כל לפלסטינים

החוק החדש, שאושר אמש בקריאה שלישית בכנסת, הוא הוכחה לכך שהפלסטינים הם האסירים שלנו. את מחיר שחרורם, אנחנו פשוט לא מוכנים לשלם

מאת:

החוק האוסר על כניסת מי שתומכים בחרם על ישראל או ההתנחלויות, שעבר בכנסת אתמול (ב׳), הוא בעיקר דוגמה נוספת לאופן שבו ישראל מחזיקה את הפלסטינים כאסיריה. החוק לא ישפיע מאוד על הכניסה לתחומי הקו הירוק, אלא בעיקר על הכניסה לשטחים, שכן רוב מי שמגיע לרשות תומך – יש לשער – בהתנגדות להתנחלויות או בחרם.

מכיוון שישראל שולטת בכל מעברי הכניסה לרשות הפלסטינית בגדה, מדובר בהבט נוסף שבו הפלסטינים הם פשוט האסירים של מדינת ישראל, בלי יכולת לעזוב (בלי אישור), לחזור (בלי אישור) וכעת גם לקבל מבקרים. וכמובן שיש עוד מגבלות רבות ונוספות, שהצבעה וייצוג פוליטי הן רק הקצה שלהן.

> למה בחרתי להצטרף לתנועת החרם על ישראל

ממשיך לכלוא פלסטינים. בצלאל סמוטריץ', ממשיך החוק אותו יזם ינון מגל (מרים אלסטר / פלאש90)

ממשיך לכלוא פלסטינים. בצלאל סמוטריץ', ממשיך החוק אותו יזם ינון מגל (מרים אלסטר/פלאש90)

כמו בכלא, ישראל מאפשרת למרבית האסירים לנהל את ענייניהם – ההסדר הקרוי הרשות הפלסטינית – כל עוד הם מתנהגים יפה. קצת כמו הקנטינה. התנאי הוא שיתוף הפעולה הבטחוני – לרשות הפלסטינית אין שום קשר לזכויות (כי היא לא מעניקה לפלסטינים זכויות, וגם לא היתה יכולה אם היתה רוצה). היא צ'ופר קטן שמוריד את הלחץ מהאוכלוסיה בתמורה לקבלה בהכנעה של מעמדה כאסירים.

ובינתיים, ישראל מייצאת את הידע והכישרון והטכנולוגיה שהיא פיתחה לשליטה על בני אדם נגד רצונם – סחורה מאוד מבוקשת לכל מנהיג, במיוחד בכיוון שאליו העולם הולך כרגע.

זה המצב. לא תהליך שלום ולא ויכוח בין שתי מדינות או אחת. אפילו הדיון על האפרטהייד הוא בעיקר שעשוע אינטלקטואלי ליהודים ולשמאלנים. המציאות היא כלא, והאסירים ימשיכו להיות מוחזקים בכח כל עוד אפשר, מפני לשלחרורם יהיה מחיר, ואותו אנחנו לא מוכנים לשלם.

לשמאל אין שום משמעות בסיפור הזה. ההצעות של מרבית המערכת הפוליטית, כמו תוכנית 10 הנקודות של הרצוג, הן וריאציה אחרת על הכלא. יותר בנוסח עזה מאשר הגדה. אף פלסטיני שפוי לא יקנה את זה, ולכן שום תוכנית כזו לא תצא אל הפועל. ואולי טוב שכך. הפיתרון האמיתי היחיד כרוך בחיסול הכלא והענקת חירות מלאה לפלסטינים, בכל מסגרת שזו לא תהיה (מדינה אחת, שתיים, קונפדרציה). ולזה כרגע מעט מאוד ישראלים-יהודים מוכנים.

> חדר עם נוף לבטון מדכא: בנקסי פותח מלון ומיצג חדש בבית לחם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf