newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חוק הלאום: במקום לכבד תרבות יהודית עתיקה, יצא לח"כים ח'שומה

אצל שרות, שרים וח"כים רבים בקואליציה, המזרחיוּת הפכה להון בקלפי. אבל כשזה מגיע ליישום בכנסת, הם משתיקים את התרבות וההיסטוריה היהודית-ערבית המפוארת. חוק הלאום כהזדמנות מוחמצת לתיקון

מאת:

שלוש שרות היו לנו בממשלה הזו וכולן נשים מזרחיות המזדהות ככאלו. איילת שקד קובלת שאף אחד לא כותב שהיא אשה מזרחית גאה, מירי רגב דואגת לייצוג מזרחים בפרס ישראל. גילה גמליאל קוראת לחון את הבן של הרב עוזי משולם על רקע האפליה של יוצאי תימן, מזרח ובלקן. גם שרים מזרחים היו לנו. למרות שכחלון לא מתבטא בנושא, במעריב פורסם כי אביו, שעלה מצפון אפריקה, יזם את ההקרנה של הסרט "צאלח פה זה ארץ ישראל" בצמרת הניהולית של משרד האוצר. אריה מכלוף דרעי שהוא מזרחי גאה עדיין מברך על "החזרת עטרה ליושנה". אפילו הבחירה של אבי גבאי ליו"ר המחנה הציוני הביאה רבים להביע תקווה לייצוג מודל המזרחיות החדשה של מעמד הביניים.

מזרחיות, לכאורה, היתה השוס החדש לא רק בממשלה, זה היה הבון-טון החדש בכנסת, ובקואליציה בעיקר. שקד ובנט פרשו כדי להקים מפלגה חדשה, כדי להגיע לקהלים חדשים, ואולי הפעם יצליח עם אלי אוחנה או רפי פרץ, העיקר שהם ילידי הארץ יוצאי מרוקו. אולי תהיה נהירת מזרחים מבסיס האם הליכודניקי לצעירים אוהבי-עצמם חסרי-המנוח, שמצליחים לשווק בהצלחה במציאות של אין-בושה והייל-יהודי את ההפרדה המוסדית בין אנשים ששווים יותר ושווים פחות.

אלא מאי, בעוד השרות וחברי הכנסת המזרחים מכל הקשת הפוליטית לא מפסיקים לדבר על הקשר שלהם לעברם המשפחתי המפואר תחת כל עץ רענן, רובם ככולם מבינים, שעם המזרחיות הולכים לקלפי אבל לא למכולת. כדי להתקדם בחיים הציבוריים וגם לזכות בנתח מהעוגה התקציבית, רובם הגיעו לתובנה, כי הם צריכים לדבר את "השפה הנכונה" ולהשתיק את הנושא אחרי הבחירות, לאזכר את זה באמירת אגב, להבדיל כשמים לארץ בין הערביות היהודית לזו הערבית או (הכי שווה) לשנוא את הערבים (מחק את המיותר).

מאיילת שקד עד דרעי, שרים מתזדהים כמזרחים גאים. מירי רגב בקבר הרשב"י במרון (צילום: דוד כהן / פלאש 90)

מאיילת שקד עד דרעי, שרים מתזדהים כמזרחים גאים. מירי רגב בקבר הרשב"י במרון (צילום: דוד כהן / פלאש 90)

מדינת ישראל על פי חוק יסוד: ישראל-מדינת הלאום של העם היהודי היא לא רק מדינה שזנחה את המחויבות הדמוקרטית הבסיסית שלה לשוויון אזרחי וזכויות מיעוט – משהו קטן שפעם היינו לומדים בשיעורי אזרחות כי היתה לנו שואה. חוק היסוד הזה מעגן את שורש כל הרע בהתנהגות אנושית, המוכרת לכל יהודיה ויהודי – הגזענות. זו הנובעת אך ורק מבורות, משנאת האחר, מהרצון להיות רק עם עצמנו, ולשכוח מ"הם". זו המובילה כדרך ללא מוצא לתחושה של "פצצה מתקתקת", ומצדיקה צעדים שפרדוכסלית מחישים את התממשותה.

חוק הלאום מעגן בחוקה הישראלית המתהווה את המדינה כאנטי-ערבית לא רק כי הערבים – "הטובים" וה"רעים" כאחד – נעדרים ממנה. מנקודת מבט מזרחית, החוק מחזק את מדיניות "כור ההיתוך" הידועה לשימצה שחרתה על דגלה להפריד בין היהדות לערביות במסגרת "הבדל עצמך מהאויב" וקח כרטיס כניסה לתרבות הישראלית "הנכונה".

מה המשמעות של 1400 שנה של היסטוריה יהודית-ערבית מפוארת, של תרבות פופולרית עשירה של יהודים יוצרים בארצות ערב, של קשרים טובים רבים בשולי החברה שמקיימים מזרחים עם ערבים, של החזרת "עטרה ליושנה" אם כל מה שנשאר לנו זה רק לרקוד לבשל ולהתפלל בנוסח בית אבא ואמא? מה המשקל הסגולי, ולא רק הסימבולי, שמביאים מזרחים נבחרי ציבור בכנסת ובממשלה לזהותה של המדינה ולמדיניות הממשלה?

חוק הלאום היה הזדמנות למחוקקים המזרחים בכנסת לעצב את זהות המדינה אחרת באופן שמתנגד לקיצוניות, שנותן לכל התרבויות ולשני הלאומים – גם אם רוב ומיעוט – מקום שווה של כבוד. במקום זה יצא ח'שומה, עייב, בושה אחת גדולה. בשתיקה ובהשקטה עצמית נבחרי הציבור יוצאי ארצות ערב והאסלאם חוקקו חוק יסוד, שאין להיסטוריה, לסוציולוגיה ולתרבות שלהם כל מקום וכל משמעות חוץ מהריק. הזכות להגדרה עצמית מבחינה היסטורית, תרבותית ודתית של העם היהודי כפי שנכתב בחוק היסוד מתבטאת ביהודיות מזוקקת תרבותית, כזו שאף פעם לא התקיימה באמת במציאות. עמדה כזו של טוהר, של אחדות המאפשרת יצירה יהודית רק כאשר היא נקיה מערביות וערבים ועליונה עליה מנוגדת לעצם קיומו של העם היהודי בכלל, ושל מזרחים בפרט. ביום 1.1.19 הוגשה עתירה מזרחית נגד חוק היסוד כי השוויון והערבית הם גם הערכים וגם השפה שלנו, היהודים, כל היהודים. מי שמוותר על הערכים היהודים של פלורליזם, כבוד ורב-תרבותיות, מי שלא מכיר את עברו, סופו שיוותר גם על הערכים הדמוקרטיים ולא ידע לאן הוא הולך.

עו"ד נטע עמר-שיף הגישה עתירה לבג"צ לבטל את חוק הלאום בשם עשרות פעילים מזרחים בולטים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf