מותה של אשליית הכיבוש הנאור

החלת חוק המל"ג בשטחים היא צעד משמעותי בדרך להפסקת העמדת הפנים של ניהול הכיבוש בהתאם למשפט הבינלאומי

א א א

כותבת אורחת: מיכל לופט

לאורך שנים טיפחה מדינת ישראל בנחישות את תדמית הכובש הנאור בשטחים. לא רק שהיא התעקשה, כלפי חוץ בעיקר, שהיא מחזיקה בשטחים ככוח כובש ומנהלת אותם לפי דיני הכיבוש (או, בשמם המכובס והיפה, "דיני התפיסה הלוחמתית"), היא התגאתה באופן הניהול של השטחים. על הניהול הופקד מפקד צבאי שהוצג כמי שפועל תחת מציאות מורכבת ומצליח לדאוג בהצלחה לקידום  זכויותיהם ורווחתם של הפלסטינים, לצד אלו של המתנחלים. את סמכותו הוא יונק אך ורק מאותם דיני הכיבוש, ולא מהחוק הישראלי. החוק הישראלי, כך על פי הגרסה הרשמית, כלל אינו חל בשטחים במלואו, שכן על פי החוק הבינלאומי לא ניתן להחיל אותו על שטחים כבושים.

הפסאדה הזו של ניהול שטח כבוש לפי כללי המשפט הבינלאומי הוצגה על ידי ישראל הן ביחסיה המדיניים עם מדינות אירופה, למשל, והן בפני בג"ץ, שנדרש שוב ושוב להכריע בסוגיות הנוגעות לחקיקה בשטחים הכבושים. בג"ץ אימץ את העמדה המשפטית בפה מלא, הגם שבינה לבין המציאות המרחק הוא רב, וקבע כי השטח כבוש, המפקד הצבאי הוא ריבון זמני בשטח, ולכן הוא המחוקק, הן למען הפלסטינים והן למען המתנחלים.

עד לאחרונה, העמדת הפנים הזו נשמרה גם ביחס למועצה להשכלה גבוהה. כאשר הוחלט להקים אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים למען המתנחלים בשטחים, הוחלט שלא להחיל את חוק המל"ג הישראלי לו כפופות האוניברסיטאות בתוך תחומי הקו הירוק במישרין על השטח, שכן הדבר יסתור את הניסיון להציג את הכיבוש כעומד בכללי המשפט הבינלאומי. לכן, בשנות ה-90 היה זה המפקד הצבאי שהקים את המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש). המועצה הוקמה באמצעות צו צבאי שמכיל נספח המכונה "תקנון המועצות המקומיות". כביכול, לא הממשלה או הכנסת הן שהחליטו על הקמת מועצה להשכלה גבהה בשטחים, אלא מדובר ביוזמתו של המפקד הצבאי. ההצגה נמשכת. עם זאת, מל"ג יו"ש הוקמה אך ורק למען המועצות המקומיות של המתנחלים בשטחים, ולא למען הפלסטינים המתגוררים באותו השטח בדיוק.

> צפו: אם יש ספק – אין ספק. כך נעצרים ילדים פלסטינים בחברון

הנחת אבן פינה לפקולטה למדעים באוניברסיטת אריאל, 2013 (צילום: גדעון מרקוביץ' / פלאש90)

הנחת אבן פינה לפקולטה למדעים באוניברסיטת אריאל, 2013 (צילום: גדעון מרקוביץ' / פלאש90)

בתחילת שנות האלפיים, כאשר מל"ג יו"ש ביקשה להכיר במוסד האקדמי אריאל כאוניברסיטה (בכפוף לאישורו של המפקד הצבאי), התנגדו לכך אוניברסיטאות מתוך ישראל כמו גם המועצה להשכלה גבוהה בישראל, בטענה לחריגה מסמכות ולהתנהלות החורגת מכללי המועצה הישראלית. בשנת 2012 גופים אלו עתרו לבג"ץ כנגד ההכרה באוניברסיטת אריאל כאשר עיקר טענותיהם נגעו ליחסי הגומלין הראויים בין מל"ג יו"ש לבין מל"ג ישראל והוועדות הפועלות מכוחה.

שנה אחר כך נדחתה העתירה לאחר שנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט גרוניס, קבע שמל"ג יו"ש הייתה מוסמכת להכיר באוניברסיטה חרף עמדת המל"ג הישראלית. גרוניס לא דן בעצם חוקיות הקמת מל"ג יו"ש אך ורק לטובת המתנחלים החיים בשטחים, בתפקידיה או בנחיצותה. הוא גם לא דן בשאלה אם הקמת מל"ג יו"ש היא אחת ממשימותיו של מפקד צבאי המנהל באופן "זמני" שטח כבוש.

גרוניס הודה שישנה כפילות מסוימת בקיומן המקביל של מל"ג יו"ש ומל"ג ישראל אך במקום לנצל את ההזדמנות ולקרוא להחלת חוק המל"ג במישרין בשטחים, הוא טען שכפילות זו היא "תוצאה של ההסדרים החוקיים המיוחדים החלים באיזור יהודה ושומרון". השופטת ארבל יצאה גם היא בפסק דינה מנקודת הנחה כי "העובדה שקיימים שני מוסדות מקבילים, או "כפולים", כמל"ג ומל"ג איו"ש" נובעת "מסיבות מובנות".

השאלות הפרוצדוראליות שהתעוררו בעניין אוניברסיטת אריאל לא היו צצות לו מדינת ישראל הייתה פועלת באופן רשמי וגלוי ומחילה את חוק המל"ג בשטחים כבר לפני שני עשורים. כך לא היה צורך להקים מועצה נפרדת באמצעות המפקד הצבאי ולא הייתה נוצרת כפילות מוסדית שהובילה לחיכוכים ולבעיות. אך, ההיאחזות הישראלית בשמירה על תדמית הכיבוש החוקי גברה על כל שיקול אחר. לישראל היה חשוב להראות לעולם שישנה הפרדה ברורה בין מה שקורה בישראל לבין מה שקורה בשטחים.

הפסאדה הזו הולכת ומתקלפת בשנים האחרונות, עם הצעות החוק להחלת כלל החקיקה הישראלית על השטחים (מה שמכונה "סיפוח"), ועם העדפה ברורה של המפקד הצבאי בשטחים לקדם את האינטרסים של המתנחלים על חשבון אלו של הפלסטינים. החלטת הכנסת להחיל מעתה והלאה את חוק המועצה להשכלה גבוהה על השטחים, ולפרק בהתאם את מל"ג יו"ש, מהווה צעד נוסף בכיוון זה.

יש לשמוח שישראל חושפת את מטרותיה האמיתיות ביחס לשטחים ומקלפת מעל פניה את המסכה. לא רק שאין שום יישום אמיתי של דיני הכיבוש בשטחים, הכיבוש הישראלי אינו זמני וודאי שאינו נאור. המפקד הצבאי אולי פורמאלית שואב את סמכותו מהמשפט הבינלאומי אך בפועל הוא מתמקד בקידום זכויותיהם ורווחתם של המתנחלים, ונוהג בהתאם להנחיות הממשלה על מנת להעמיק את אחיזתה בשטח.

במובן זה,החלת חוק המל"ג בשטחים היא צעד נוסף בדרך לחשיפת פניו האמיתיים של המשטר הצבאי בשטחים- משטר המשרת את המתנחלים בלבד ומטרתו החלת ריבונות על השטח, ואת תפקידו של המפקד הצבאי בשטחים שמשמש כפיון בידי הממשלה ושאיפותיה הפוליטיות.

מיכל לופט היא עורכת דין המתמחה בזכויות האדם בשטחים הכבושים.

> הלופר של נתניהו משוכלל אפילו מזה של נטע ברזילי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

לזכרה של פליציה לנגר, עורכת הדין שהביאה את הכיבוש לבג"ץ

ניצולת השואה, שהפכה לעורכת הדין ולשם נרדף למאבק המשפטי למען זכויות הפלסטינים, הלכה לעולמה בגרמניה. עו"ד מיכאל ספרד כותב לזכרה של הקומוניסטית שנאבקה באפליה גם מול איומים ושנאה, וסרבה לשמש עלה תאנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf