חיבתם היוקדת של הפרשנים להסלמה צבאית, למרות עמדת הצבא

זאת לא רק הנטיה לראות את המצב כסכסוך צבאי-ביטחוני המנותק ממדיניות אסטרטגית; כשהזירה מול הפלסטינים מתחממת, העיתונאים הבכירים בתחום נוהגים להציג פרשנות חד מימדית המתעלמת מכלים דיפלומטיים, כמו גם מסבלו של הצד האחר

א א א

ביום חמישי האחרון פרסמו שני אתרי החדשות הגדולים בישראל ווינט ו-וואלה שני טורי פרשנות מקבילים. הפרשן הצבאי של הראשון, אמיר בוחבוט, התייחס למצב ברצועת עזה, וכך גם הפרשן הצבאי וזוכה פרס ישראל לתקשורת רון בן ישי בווינט. בעוד בן ישי התייחס ברשימה כוללנית למעשי הצבא הישראלי בחזית הצפונית ובדרומית, בוחבוט התייחס לנעשה ברצועת עזה בלבד.

שני הפרשנים, כמעט כמתבקש מתפקידם, נטו לראות במתרחש כסכסוכים צבאיים נטו המנותקים כמעט לחלוטין ממדיניות דיפלומטית או אסטרטגית, אך מעניין להיווכח כי בניגוד לצפוי, הם התעלמו לא אחת דווקא ממקורות בכירים וגורמים מקצועיים בצה"ל – שם, סביר להניח, הם נהנים ממקורות וגישה נוחה למקבלי החלטות.

בן ישי מפרט במאמרו כי "אסטרטגיית ההרתעה וההכלה של הממשלה ושל צה"ל הגיעה למבוי סתום". אך האם הוא בא לממשלת ישראל בדרישה לשנות משהו? לחשוב אחרת ואולי אפילו להקשיב רגע לדרישות המפגינים העזתים או לקולות השונים בחמאס ולשאיפה החוזרת ונשנית שמבטא הארגון – הסרת המצור תמורת הפסקת אש ארוכת טווח?

ומה עם ההרוגים בהפגנות הלא אלימות בעזה? רון בן ישי (צילום: טל סלומון ורדי, ויקימדיה)

"צה"ל יכול לעשות יותר"

הכותב מצהיר שחמאס לא מעוניין ברגיעה עד שיקבל "כסף מהרשות הפלסטינית, חשמל ומים מישראל ומעבר רפיח פתוח ממצרים. אלה חלק מהדרישות שהוא מעמיד". עוד הוא מצהיר שחמאס "משמר את המתיחות בגבול". את מניין ההרוגים מאז סוף מרץ בהפגנות הלא אלימות ברצועה גם שוכח בן ישי להזכיר. אבל חמאס הוא האחראי.

בן ישי לא מזכיר את המצור שמטילה ממשלת ישראל על הרצועה מעל לעשור, את אלפי ההרוגים, חלקם הארי אזרחים שנקטלו ברצועה מאז 2006 ואת הנזק העצום לרכוש ותשתיות שגרמה ישראל ברצועה. השליטה הישראלית בכל מה שנכנס או יוצא מעזה, ברצועת הדיג המותרת ובאזור החיץ סמוך לרצועה, פשוט מתקבלות על בן ישי ללא שום היסוס או אזכור.

למרות זאת שואל את עצמו בן ישי מה ניתן לעשות. "צה"ל יכול לעשות יותר ממה שכבר עשה בתחום הרס התשתיות של חמאס ואפילו פגיעה בראשיו", הוא משיב. עוד הוא מזכיר אפשרות למוטט את שלטון החמאס, עם או בלי להשאיר כוח ישראלי כובש ברצועה.

לבסוף, בפסקה ה-15 של המאמר מוזכרת האפשרות הלא אלימה לראשונה. "הסדרה אזרחית כלכלית" מכנה אותה בן ישי, בלי להגיד את המילים המפורשות: מצור, סגר, הכלא הפתוח הגדול בעולם. אך גם כאן הוא ממהר לסייג: "מי שמציע תוכנית שיקום כלכלית גדולה שתרגיע את חמאס ואת העזתים עדיין לא יכול להדגים איך היא תבוצע בפועל". כך, מי שמציע "פתרון" אלים לא חייב לספק הדגמה כיצד היא תבוצע בפועל, על אף ש"פתרון" זה נוסה בעשור האחרון מספר פעמים וכשל שוב ושוב. מי שעשוי להציע אפשרות לשיח ומשא מתן – עליו כן מוטל הנטל הזה.

בסופו של דבר ממליץ בן ישי על תגבור מערך ההגנה האקטיבית נגד כלי טיס וטילים ותוספות מיגון. ומציין ש"מזל שביהודה ושומרון עדיין מצליחות ישראל והרשות לקיים רגיעה יציבה ומתמשכת.". כיבוש יוק.

מצור מתמשך על הרצועה? סבל של הצד השני? הפרשנים פחות מתעניינים. כתבים בגבול עזה (נתי שוחט/פלאש90)

לא מגוייסים. מתגייסים

בינתיים בוואלה מזכיר בוחבוט כי דווקא צה"ל הוא זה שלא שש לתקוף בכוח מלא ברצועה: "איזנקוט, כך נראה, מאמין שיש לצאת למלחמה רק אחרי שהכול נעשה במישור המדיני ובאמת אין ברירה", הוא כותב. בוחבוט מזכיר את ההרוגים בצד הישראלי ב-2014 – לנפגעים מעבר לגדר אין זכר.

למרות עמדת הצבא, כותב בוחבוט כי "השאלה היא לא האם תהיה מערכה בגבול עזה אלא מתי". בניגוד לעמיתו, בוחבוט מסיק כי ארגון חמאס לא מעוניין במלחמה אך מרהיב עוז לציין כי דווקא הציבור העזתי מעוניין בכזו. הוא לא מציג שום סקר או בדל ראייה לטיעונו: "עזה של היום שונה מהרצועה של קיץ 2014. היום הציבור הפלסטיני שסובל מעוני, אבטלה גואה, חשמל ובעיות מים וביוב מעוניין במלחמה בזמן שחמאס רוצה בדיוק הפוך". השינוי המהותי שחל בקרב תושבי הרצועה הוא הנזק העצום שנגרם להם באותו קיץ וארבע שנים נוספות של מצור הדוק – אותו הס מלהזכיר כמובן. ישראל לא נוקטת באלימות חלילה, היא רק מגיבה בעל כורחה לאלימות הפלסטינים.

בוחבוט מציין כי בחודשים האחרונים נהרגו כ-180 פלסטינים אך לא מזכיר דבר לגבי האם אלו היו פעילי טרור או שמא מפגינים לא אלימים. עוד קובע הפרשן כי "בשונה מקיץ 2014 צה"ל יכול להביא ביממה אחת לקריסת תשתיות חמאס לתוך עיר המנהרות שנבנתה מתחת לרצועת עזה". אולם הוא תוהה אם יקרה כך – מי ישלוט בעזה? מה לגבי המחיר שישלמו על כך תושבי הרצועה? זה לא מטריד פרשן צבאי.

אם בן ישי עוד מזכיר בדרך מסויגת ובמעמקי הידיעה אפשרות ל"הסדרה", כלומר אמצעים לא אלימים ופנייה למשא ומתן – בוחבוט לא מעלה על דעתו אפילו אופציה כזו.

תקשורת המיינסטרים הישראלית לא מגוייסת כמו שנהוג לומר בקרב מבקריה, היא מתגייסת מרצון. העיתונאים הבכירים ביותר מציגים תפיסת עולם חד ממדית ומספקים פרשנות צרת אופקים. הם אמנם דורשים לכאורה פתרונות מהמנהיגים הישראלים אך נמנעים בכל מחיר להציג את כל מגוון האפשרויות העומדות בפניהם. התייחסות מוסרית למתרחש, או אזכור קצרצר לסבל הצד האחר, הם אפילו לא אפשרות.

שי פרנס, אחראי תקשורת בארגון יוזמת ז'נבה ופעיל למען שתי מדינות לשני עמים. התגורר בעוטף עזה בין 2006 ל-2012 וכעת גר בת"א.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
המשוררת דארין טאטור ברגעים הראשונים מחוץ לכלא. 20 בספטמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

המשוררת דארין טאטור ברגעים הראשונים מחוץ לכלא. 20 בספטמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

המשוררת דארין טאטור שוחררה מהכלא

עם שחרורה אמרה דארין טאטור: "אלו היו שלוש שנים של סבל, אבל עכשיו אני חופשייה", והבטיחה שלא תפסיק לכתוב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf