חקלאים מעזה דורשים מהצבא פיצויים בשל ריסוס קוטלי עשבים מהאוויר

בשנה שעברה השתמש צה"ל במטוס ריסוס כדי לפזר קוטלי עשבים ברצועת עזה. נזק נגרם למאות דונמים של אדמה חקלאית. עכשיו החקלאים דורשים פיצוי כספי ולפתוח בחקירה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב: מיכאל שפר עומר-מן

חקלאים מעזה דורשים מהמדינה לפצותם בשל נזקים שנגרמו ליבולים שלהם לאחר שצה"ל פיזר בשנה שעברה קוטלי עשבים בתוך הרצועה באמצעות מטוסי ריסוס. החקלאים פנו באמצעות ארגוני זכויות אדם בתביעה לחקור את האירוע ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם. אם לא יפוצו מתכננים החקלאים לפנות בשלב הבא לבית המשפט.

בסוף 2015 אישר הצבא לראשונה למגזין 972 כי אכן נעשה שימוש בפרקטיקה הזו של ריסוס שדות מהאוויר. בדובר צה"ל הסבירו אז כי "בוצע ריסוס אווירי של חומרים קוטלי עשבים ומונעי נביטה במרחב הצמוד לגדר המערכת, על מנת לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי".

לדברי גורמים פלסטיניים רשמיים, כ-1,700 דונם של אדמות חקלאיות עליהן גידולים של תרד, אפונה, פטרוזיליה ושעועית נפגעו אז מהריסוס שנמשך מספר ימים ברציפות.

> שנתיים לצוק איתן: סיפורי המשפחות שנמחקו במלחמת עזה

מטוס ריסוס מפזר חומרי הדברה מעל אדמות חקלאיות. אילוסטרציה (משה שי/פלאש 90)

מטוס ריסוס מפזר חומרי הדברה מעל אדמות חקלאיות. אילוסטרציה (משה שי/פלאש 90)

במכתב ששלחו לאחרונה לשר הבטחון, ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט הצבאי הראשי דורשים ארגוני זכויות האדם "עדאלה", "גישה" ו"אל-מיזאן" בשמו של איבראהים אבו טאעיימה, בעל חווה לגידול תרד מחאן יונס, פיצויים בסך 11,400 שקלים בעקבות הנזקים שנגרמו לו.

התרד שמגדל אבו טאעיימה, על חלקת אדמה צמודה לגבול אותה הוא מטפח כבר 12 שנים היא מקור ההכנסה היחיד של משפחתו. היבול שלו ניזוק באוקטובר 2015, חודשיים לפני המקרה עליו דיווחנו כאן. בנוסף על אבו טאעיימה, שלחו שלושת הארגונים תלונות גם בשמם של שבעה חקלאים ובעלי אדמות עזתיים נוספים שסבלו מנזקים בעקבות ריסוסים אוויריים בקוטלי העשבים.

"ריסוס של קוטלי עשבים מהאוויר על ידי הצבא הישראלי מהווה הפרה של זכויות אדם, של המשפט החוקי והמנהלי הישראלי, כמו גם של החוק ההומניטרי הבינלאומי", מסרו בארגון "עדאלה" בהודעה שפרסמו היום (שני). הארגונים דורשים כי תפתח חקירה לבדיקת השימוש שעושה ישראל בריסוס כזה, בניגוד למחויבותה להגן על האזרחים תחת כיבושה ועל האינטרסים שלהם ולכבד את הזכות האזרחית שלהם למזון ראוי.

> בגלל האבטלה והעוני: הוכפל מספר הילדים שנאלצים לעבוד בעזה

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה, 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה. ברקע ניתן לראות מגדל תצפית צבאי. 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

מזה שנים ארוכות מיישם הצבא מדיניות של איסור כניסה לפלסטינים בטווח מסוים מהגבול. איסור הכניסה שהטילה ישראל על אזורים ליד הגדר גובה מחיר בדם. מאז תחילת גל האלימות האחרון (מאוקטובר 2015) הרגו חיילים לפחות 16 פלסטינים ופצעו לפחות379  נוספים שנכנסו או התקרבו לתוך אזור החיץ הזה, האסור חד-צדדית בכניסה, רובם לקחו חלק בהפגנת לאורך הגדר.

גם חקלאים ואוספי מתכות נורים לא פעם על ידי הצבא כשהם מתקרבים לגדר. הפלסטינים טוענים שהצבא יורה גם באנשים שנמצאים מחוץ לתחום המוגדר. רק לעתים נדירות מאוד טוען הצבא שקורבנות הירי היו חמושים.

"ריסוס קוטלי צמחייה, כמו הירי על אנשים בני כל הגילאים והמינים בקרבת הגדר, מסכן את חייהם של אזרחים ופוגע בפרנסתם", אמרה בדצמבר האחרון שי גרינברג, דוברת ארגון "גישה". "מתוקף שליטתה המשמעותית בפועל של ישראל על עזה, החוק הבינלאומי מחייב אותה לשמור על שגרת החיים ברצועה".

מנקודת המבט הצבאית, אזור החיץ עוזר למנוע הנחת מוקשים, הצבת מארבים וחדירות גבול. חיילים נכנסים לא פעם לאזור הזה כדי להסיר מכשולים לקו הראייה של התצפיתניות, לרבות הרס מבנים וכריתת עצים. אפשר להניח, לפיכך, שמטרת הריסוס היא לשמור על קו ראיה לאיתור איומים.

פלסטינים על גבול השטח האסור, ליד מעבר ארז, 11.5.2014 (צילום: ריאן רודריק ביילר, אקטיבסטילס)

פלסטינים על גבול השטח האסור, ליד מעבר ארז, 11.5.2014 (צילום: ריאן רודריק ביילר, אקטיבסטילס)

הצבא מוסר נתונים סותרים לגבי אזור החיץ האסור בכניסה לאורך השנים, לרבות לגבי גודלו ולגבי הנהלים לפתיחה באש על אזרחים שנכנסים אליו מסיבות שונות. בחודשים האחרונים אומר הצבא שהאזור מקיף מרחק של 300 מטר מהגדר, אבל שהכניסה מותרת לחקלאים ברגל עד מרחק של 100 מטר מהגדר. לפי גישה, מרחקים אלה משתנים מאזור לאזור לאורך הגדר. הצבא גם לא מציין איך הוא מבחין בין חקלאים לבין שאר האזרחים, או בינם לבין לוחמים.

"כלל מרכזי בחוק הבינלאומי הוא האבחנה בין לוחמים לאזרחים", נכתב בדו"ח "בצלם" על הירי הצבאי באזרחים באזור האסור לכניסה ברצועה. "כשלא ברור אם אדם הוא לוחם או אזרח, יש להתייחס אליו כאל אזרח".

במהלך מלחמת וייטנאם, ריססה ארה"ב את קוטל הצמחים אייג'נט אורנג' ואחרים כדי להשמיד חלקי ג'ונגל ענקיים לצרכים צבאיים. אחרי שהתבררו ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות של פעולות אלה, יזמה הקהילה הבינלאומית את האמנה בדבר כלים לשינוי הסביבה, שהגבילה את השימוש הצבאי בקוטלי צמחים במסגרת לחימה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1978, אבל ישראל לא חתמה עליה עד היום.

בנוסף למגבלות שמשפיעות על חקלאי עזה ביבשה, מטיל הצבא מגבלות חמורות ולפעמים קטלניות על התחום המותר בדייג – אחד מענפי החקלאות המרכזיים ברצועה. אכיפת הסגר הימי על הרצועה הובילה לא פעם למקרי מוות של דייגים פלסטינים בחופי עזה.

למרות שישראל הוציאה את החיילים מעזה לפני מעל לעשור, היא עדיין שולטת בגבולותיה הימיים והיבשתיים, בחלל האווירי שלה, במים הטריטוריאליים שלה, במרשם האוכלוסין, ומחליטה איזה סחורות כן או לא יוכלו להכנס לרצועה. הגבול של עזה עם מצרים ברפיח מאפשר רק מעבר אנשים ולא סחורות, ומזה זמן רב הוא סגור לעתים תכופות ומאפשר מעבר של אנשים מעטים בלבד.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם לעברית על ידי יעל מרום.

> מירי רגב וגידי אורשר הם שני צדדים של אותו המטבע עצמו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מערבולת של רצועות גז מדמיע, פרצי אש חיה וקריאות "מישהו נפציע". פאדי אבו שמאלה וג'ן מרלו בהפגנת "צעדה השיבה" בעזה (צילום: פאדי אבו שמאלה)

מערבולת של רצועות גז מדמיע, פרצי אש חיה וקריאות "מישהו נפציע". פאדי אבו שמאלה וג'ן מרלו בהפגנת "צעדה השיבה" בעזה (צילום: פאדי אבו שמאלה)

העקשנות של עטאללה, הסלפי האחרון של יוסף: יום שישי בעזה

ריצה על החוף בעזה בין קולות פיצוצים, משפחות רוחצות בבגדיהן בים, מטחי אש חיה וצעקות "מישהו נפצע" ב"צעדת השיבה", מפגש עם חברים ותיקים. ג'ן מרלו, עיתונאית וסופרת אמריקאית, על יום שישי ברצועה  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf