עכשיו הפכו את החרדי מטיסת אל-על לאנטישמי, לא פחות

אפשר להתווכח אם הבקשה מאישה לעבור ממקומה כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת היא לגיטימית או לא, וודאי שצריך להיאבק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי. אבל הפיכת המאבק הזה למלחמת בני אור בבני חושך היא לא הדרך לעשות זאת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

על פניו, המקרה שאירע בטיסת אל-על 028 מניוארק לתל-אביב ב-2 בדצמבר היה מינורי למדי: אישה מבוגרת התבקשה על ידי הדיילת לשדרג את מקומה בטיסה כיוון ששכנה המיועד, גבר חרדי, לא יושב ליד נשים, והאישה הסכימה מרצונה ועברה מקום. ובכל זאת, בסיוע התנועה ליהדות מתקדמת, היא החליטה כעבור זמן לתבוע את אל-על על אפליה מגדרית והסיפור הגיע לכותרות.

החשיפה לה זכה הסיפור הזה לא מאוד מפתיעה: הוא יושב היטב על משבצת "מלחמת בני האור בבני החושך" שהתקשורת הישראלית אוהבת לא פעם לקדם כשזה מגיע לחרדים. ואיך בונים את הנרטיב הקוטבי הזה? די פשוט.

ראשית, מבהירים מי האישה שהתבקשה, רחמנא לצלן, לעבור מקום לטובת אותו גבר חרדי. ב'הארץ' ו'דה-מרקר' בחרו לתרגם ולפרסם את הידיעה שהתפרסמה בניו-יורק טיימס, שם מצויין כי רנה רבינוביץ היא "עורכת דין בגימלאות ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית, אשר נמלטה כילדה עם משפחתה מהנאצים". איך התארים האקדמיים שלה או ילדותה מול אימת הנאצים רלוונטיים לסיפור הזה? לא ברור. וגם היא מעידה על עצמה, "הנה אני, אישה מבוגרת, משכילה, טיילתי בעולם", כאילו אם היה מדובר בזבנית מפתח תקווה היינו אמורים להזדעזע פחות. אולי משום כך הפרשה הופכת מתביעה קטנונית ל"סוגיה אינטלקטואלית, אידיאולוגית ומשפטית".

אבל כדי להצדיק את הכתבה צריך עוד קצת בשר, אז עכשיו אנחנו מדברים על 'תופעה'. על מגיפה ממש. חרדים מסרבים לשבת ליד נשים ומעכבים טיסות. ופתאום גם ידיעה על חרדי שהתפרע כי הסרט שהקרינו בטיסה לא היה מספיק צנוע. ממש מפגע אווירי הפכו להיות החרדים האלה.

> החרדים מעולם לא היו כל כך חזקים, וזו בדיוק הבעיה שלהם

כנס בחירות של סיעת 'דגל התורה' ביהדות התורה, ערב הבחירות לכנסת ה-20. (צילום: שוקי לרר 'בחדרי חרדים')

להיאבק על שוויון במרחב הציבורי, לא להפוך את החרדים לאויב. כנס בחירות של סיעת 'דגל התורה' ביהדות התורה, ערב הבחירות לכנסת ה-20. (צילום: שוקי לרר 'בחדרי חרדים')

מאבק על שוויון או דמוניזציה?

מי שהתגייסו לצד האישה לשם הגשת התביעה הם שלא מפתיע "המרכז הרפורמי לדת ומדינה" של התנועה ליהדות מתקדמת. מה שמוזר זה שלמרות שלפני רגע הכתבה יצאה מגדרה להוכיח תופעה של ממש, במרכז אמרו שהם המתינו כשנתיים למקרה כזה כדי לתבוע את אל-על. שנתיים ארבו עד שנפלה לידיהם אישה שהסכימה מרצונה החופשי לעבור מקום כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת, ואיפשרה להם להגיש את התביעה הנכספת.

התנועה הרפורמית, חשוב לומר, מנהלת מזה שנים מאבק סיזיפי וראוי להערכה למען הרחבת ההכרה בספקטרום היהודי בישראל שחורג מעבר לדיכוטומיית החילוני-אורתודוכסי. זהו מאבק על עיצוב דמותה של היהדות בישראל, לא פחות, ויש לחזק ולברך אותה על כך. חלק מהמאבק הזה קשור גם להתנגדות החד-משמעית להדרת הנשים השערורייתית שאנחנו עדים לה לא פעם מצד גורמים אורתודוכסיים במרחבים ציבוריים. גם זה, מיותר לומר, מאבק חשוב מאין כמוהו.

ואולם לא פעם מתקבלת ההרגשה שלצד המחוייבות האמיתית לזכויות נשים ולדמותה של היהדות, המאבק הזה יושב בחלקו גם על סנטימנטים של "הנאורים שבאים להרביץ קדמה בפרימיטיביים". הלך הרוח הזה מסיט לא פעם את המערכה מהשדה העקרוני שבו היא אמורה להתנהל, בראש ובראשונה שבירת המונופול על היהדות שנתנה המדינה עצמה לאורתודוכסיה, ומסמנת כל פרט בקהילה החרדית ככתובת. יתרה מזו: מתקבל הרושם שבעיני חלקים מהצד הזה של המתרס, המשימה איננה קביעת כללי משחק שוויוניים, מכבדים ולא פוגעניים במרחב המשותף, אלא חינוך החברה החרדית עצמה לאותה נאורות שהם מתיימרים להחזיק בה, לא פעם תוך דמוניזציה של החרדים.

כך למשל, בראיון בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" מכניסה ענת הופמן, מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה, את המילים האלה לפיו של אותו חרדי אלמוני מהטיסה המדוברת: "אני רוצה שתעיפו אותה מכאן!", מילים שכביכול אמר על רנה רבינוביץ'. האם יש להופמן עדות מוצקה שאכן כך התבטא אותו אדם, או שהאלימות המילולית הזו שהיא מלבישה עליו מקורה בתפיסות הנגועות של הופמן עצמה ביחס לחרדים? האם בלתי אפשרי להניח שהאיש ביקש בצורה מכובדת ומנומסת לדאוג לו לסידור ישיבה חלופי?

במהלך אותה שיחה הופמן שואלת את ירון לונדון כיצד היה מגיב אילו הוא היה מתבקש לעבור מקום כי שכנו המיועד לא מוכן לשבת ליד יהודים. אז עכשיו החרדי האלמוני שלנו כבר הפך לאנטישמי של ממש. בשלל הדיונים שערכו סביב הפרשה הזו ראיתי לא פעם את הטענה הזו בווריאציות שונות: ומה אם הוא היה מסרב לשבת ליד שחור? הומו? יהודי?

ההשוואות האלה, בעיני, הן בורות במקרה הטוב. אכן יש בחברה החרדית (ובל ניתמם, גם בחברה החילונית ובעצם בכל חברה אנושית) הדרת נשים עמוקה והבניות חברתיות שדוחקות את הנשים באופן סיסטמי לשוליים. אבל ההשוואה בין מקום האישה בחברה החרדית לבין מקומו של השחור בעיני חבר KKK, למשל, היא לא פחות מאבסורד. ההשוואה הזו שוללת כל אפשרות למערכת זוגית אמיתית המבוססת על חברות וכבוד הדדי עמוק בין גבר ואישה חרדים למשל. מי שמסוגל לטעון כך בפה מלא באמת מכיר חרדים רק מהפרסומים של מרצ, כנראה.

> המאבק החסידי-ליטאי שמשסע את יהדות התורה

האמריקאים הביאו את השוויון, המרוקאים את המימונה, ומה הביאו החרדים? ענת הופמן נעצרת בתפילת נשים בכותל, ערב ראש חודש חשוון תשע"ג (מיכל פטל, 'נשות הכותל'. ויקיפדיה, CC BY 3.0)

האמריקאים הביאו את השוויון, המרוקאים את המימונה, ומה הביאו החרדים? ענת הופמן נעצרת בתפילת נשים בכותל, ערב ראש חודש חשוון תשע"ג (מיכל פטל, 'נשות הכותל'. ויקיפדיה, CC BY 3.0)

התחשבות, לא מילה גסה

יש מאבק עיקש וקשה עד מאוד נגד הדרת נשים במרחבים הציבוריים שהחברה כולה צריכה להתגייס לו, בזה אין ספק. ואין ספק גם בעובדה שהחרדים תורמים תרומה נכבדת למגמה החמורה והנפסדת הזו. בהקשר הזה חשוב לזכור את הנשים החרדיות האמיצות שפועלות בתוך החברה שלהן כדי להיאבק נגד התופעה הזו, וכמה טוב היה אילו כולנו היינו פועלים כדי למגר דעות חשוכות קודם כל במעגלים הקרובים לנו לפני שאנחנו יוצאים להרביץ נאורות באחרים.

אבל המאבק הזה לא יכול להפוך בשום צורה למלחמה של בני האור בבני החושך, ואסור לו למחוק בגסות גם עקרונות פשוטים העומדים בבסיס מפגש בין בני אדם, כמו כבוד, סובלנות לאחר, והתחשבות בסיסית. אסור להפוך את המאבק הזה לקמפיין מיסיונרי נגד "האחר" החשוך. בהקשר הזה, אני לא יכולה שלא להיזכר באותה אמירה אומללה של הופמן, "האמריקאים הביאו לישראל את השוויון, המרוקאים הביאו את המימונה". היא אמנם הבינה מהר מאוד את חומרת האמירה ומיהרה להתנצל, אבל זאת התבטאות שלא היתה נפלטת אלמלא קיומו של הביטוס עמוק של עליונות מוסרית ונאורות אל מול האחר החשוך, טעון הטיפוח.

אז יש מצב שאני לא מתקדמת מספיק בשביל הופמן וחבריה, אבל כן, בכל פעם שבמונית שירות עולה גבר חרדי והמקום הפנוי היחיד הוא ליד אישה, אני לא מנסה לחנך אותו ולהרביץ בו קדמה ונאורות, אלא עוברת מקום כדי לאפשר לו לשבת. מה לעשות. פרימיטיבית.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> נצחון נשות הכותל: איזה מסקנות אפשר להפיק למאבקים עתידיים?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מדוע כל כך בטוחים שהם מסוכנים? אילוסטרציה (Raul Lieberwirth, flickr, CC BY-NC-ND 2.0)

הנתונים מראים: מי שאובחן כחולה נפש לא מסוכן יותר מהאחרים

המרצות בכנס האגודה הישראלית לקרימינולגיה טענו שמי שאובחנו כחולי נפש מסוכנים יותר מאשר כלל הציבור. אני טענתי ההפך. ציפיתי לוויכוח, אבל הוא לא בא. כנראה הטענה הזו עדיין נועזת מדי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf