חשיפה: למרות הסכנה לחייהם, ישראל החזירה אלפי מבקשי מקלט לסודן

בלעדי לשיחה מקומית: נתונים חדשים חושפים לראשונה את היקף ההחזרה של מבקשי מקלט לארצותיהם. כ-4,600 סודנים וכאלף אריתראים נשלחו למדינות מהן ברחו, כנראה בניגוד לחוק הבינלאומי. משרד הפנים טוען שמדובר בחזרה מרצון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כתב: אורן זיו

מזה זמן רב מדינת ישראל שולחת אלפים רבים של מבקשי מקלט אל מחוץ לתחומה במסגרת הליך "חזרה מרצון" – שלא פעם הוטל ספק בשאלה עד כמה אכן נעשה מרצון. לפי נתונים חדשים, המתפרסמים כאן לראשונה, מתברר שרוב מבקשי המקלט העוזבים הוחזרו עד היום לארצות מוצאם, לסודן ולאריתריאה ו לא למדינות שלישיות, שאמורות להיות יותר בטוחות עבורם, כפי שהיה נהוג להאמין בשיח הציבורי והתקשורתי בעניין.

לפני נתונים של משרד הפנים, שהועברו בעקבות בקשת חופש המידע שהגיש ד"ר גלעד ליברמן באמצעות עו"ד איתי מק, ושהגיעו לידי שיחה מקומית, 4,608 מבקשי מקלט הוחזרו לסודן ו-1059 לאריתריאה. למדינות שלישיות הוחזרו עד היום 4,277 מבקשי מקלט, מהם כ-2,600 סודנים ואריתראים, והיתר אזרחי מדינות אחרות. המשמעות היא שהרוב המכריע של הסודנים שעזבו את ישראל הוחזרו לסודן עצמה.

בסודן מתחולל מזה שנים רצח עם בחבל דארפור ורדיפות פוליטיות ואתניות בשאר חלקי הארץ. אריתריאה מנוהלת על ידי משטר צבאי ורודני, שבמסגרתו אזרחים מגויסים בכפייה לשנים ארוכות, ונאלצים לעבוד בעבודות כפייה קשות ונשים נאלצות לשמש כשפחות מין של חיילים. על אזרחי שתי המדינות חלה הגנה קבוצתית שאוסרת על החזרתם למדינותיהם.

בתגובה לנתונים החדשים נמסר היום מנציבות האו"ם לפליטים כי בעוד שלאזרחי סודן ואריתריאה יש זכות מלאה לחזור למדינותיהם מרצונם החופשי – ההכרה בחזרה מרצון שכזו נעשית רק כשהעוזב מחזיק באשרת שהייה בתוקף ועובד למחייתו. "עם זאת, יציאה מהמדינה כחלופה למעצר או בתגובה לכל מניעה או שלילת זכויות אינה נחשבת וולנטרית והיא אף עשויה להיחשב כגירוש אסור על פי הדין הישראלי והבינלאומי, כזה המסכן את חייו או חירותו של החוזר", נמסר מהנציבות.

בעבר אף אמרו בנציבות כי “הרחקת סודנים לסודן תהיה הפגיעה החמורה ביותר באמנה שעליה חתומה ישראל – פשע שמעולם לא בוצע".

חשוב לציין שאף מדינה באירופה לא מחזירה כיום מבקשי מקלט לאריתריאה ולאזורי הסכסוך בסודן, וזאת בשל הסכנה שנשקפת להם שם. גם מי שלא מקבל מעמד פליט יכול להישאר במדינה מתוקף עיקרון האי-החזרה, שמעוגן באמנת הפליטים.

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה לדברים טרם התקבלה, ותפורסם כאן אם וכאשר תשלח.

> בג"ץ מצמץ ראשון: אישר את הגרסה השלישית לחוק ההסתננות

מעצר מבקשי מקלט שיצאו במחאה נגד כליאתם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מעצר מבקשי מקלט שיצאו במחאה נגד כליאתם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוברים את רוחם

מבקשי המקלט החיים בישראל נמצאים בסכנה תמידית של כליאה ממושכת במתקן "חולות", שאושרה בשבוע שעבר בהחלטת בג"ץ השלישית בעניין התיקון לחוק ההסתננות. איום זה, והכליאה עצמה, מעידים על כך שלא מדובר בעזיבה מרצון.

בחוות הדעת המובילה בפסק הדין משבוע שעבר כתבה הנשיאה מרים נאור כי היא מאמינה למדינה שאין בכוונתה "לשבור את רוחם" של מבקשי המקלט ובכך לעודד אותם לעזוב, בעוד הם זכאים להגנה מפני גירוש. בתגובה לפסק הדין פרסם השר גלעד ארדן בפייסבוק סטטוס שחושף שזו בדיוק הכוונה בחוק – לשבור את רוחם של מבקשי המקלט כדי שיחזרו לארצותיהם ממש. "השהייה למשך 20 חודשים במתקן חולות… (נועדה) לקבוע תקופת שהייה שתייצר להם תמריץ לחזור למדינות מוצאם" (ההדגשה שלנו).

"רבים מהחוזרים 'מרצון' לארצות המוצא על אף הסיכונים הכבדים לחייהם ולחירותם הם בעיקר פליטים שישראל הצליחה לשבור את רוחם באמצעות המעצר וההתעמרות הממושכים", אומר עו"ד מק. "כשהם נאלצים לבחור האם לעזוב למדינת המוצא או למדינה שלישית, הבחירה במדינת המוצא אינה אישור לכך שמבקש המקלט מרגיש שחייו וחירותו בטוחים שם".

"קיבלנו ידיעות על עשרות מבקשי מקלט שישראל שלחה למדינת המוצא ושם הם עונו ונרצחו", מוסיף ליברמן,, שעבד חודשים רבים על השגת הנתונים. "המשך המדיניות הקיימת יוביל למותם של רבים נוספים. בסודן ובאריתריאה הפליטים שברחו מרדיפה נכלאים ואף מוצאים להורג, משום שהממשלות רואות בהם מרגלים או מתנגדי משטר".

> אחרי שגורש מכלא חולות: חברי נרצח בדרום סודן

מבקשי מקלט מועלים על מטוסים בנתב"ג (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מבקשי מקלט מועלים על מטוסים בנתב"ג (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אין ביטחון במדינות השלישיות

עד היום עסק הדיון הציבורי, התקשורתי והמשפטי בעיקר בעזיבת מבקשי מקלט למדינות שלישיות, רואנדה ואוגנדה. אך הנתונים החדשים מלמדים כי רוב הסודנים והאריתראים מוחזרים למדינותיהם שלהם, נתון שטושטש על ידי הדיון על המדינות השלישיות.

המדינה הגיבה עד כה לביקורת על אופן שליחתם של מבקשי המקלט למדינות שלישיות באמירה כי ביטחונם של העוזבים מובטח, ואף כי יש צוות שעוקב אחרי הנעשה עמם במדינות היעד. גם אמירה זו הוטלה בספק לאור תחקירים של ארגוני הסיוע בעניין. אך בסודן ואריתריאה החוזרים על אחת כמה וכמה עלולים להיות בסכנת חיים ולהיכלא לתקופה ממושכת.

"אף אם נניח כי יש תוקף חוקי כלשהו ל'הסכמה מרצון' של פליט מדארפור לחזור לסודן, כידוע, לישראל אין יחסים דיפלומטיים עם סודן", אומר עו"ד מק. "אלא אם יש הסכמים סודיים למדינת ישראל עם הממשלה בחרטום, ברור כי אין לישראל שום יכולת ממשית לבצע מעקב ולפקח מה עלה בגורל המגורשים לסודן".

למרות ההבטחות של ישראל, במדינות השלישיות אין הליך מסודר שבו נקלטים מבקשי המקלט, ומרביתם נותרים ללא פתרונות. רבים ממבקשי המקלט מקבלים באוגנדה ויזה ל-48 שעות בלבד, ורבים מהם בוחרים להמשיך במסע לכיוונים אחרים בתקווה למצוא מקום בו יוכרו כפליטים.

"בישראל מבטחים לנו שלא יקרה דבר למי שיחזור, ושזה מתואם עם השגרירות, אך כשהעוזבים מגיעים לשדה התעופה באסמרה, בירת אריתריאה מחכים להם פקידי ממשל", מספר עמנואל ימני, מבקש מקלט מאריתריאה מספר. "לרוב הם מועלמים ולא ניתן ליצור איתם קשר. אני אישית לא הצלחתי ליצור קשר עם אף מבקש מקלט אחד שעזב את ישראל לאריתריאה. ישראל מסכנת את החיים שלנו, בין אם היא מחזירה אותנו לאריתריאה או למדינה שלישית".

רבים ממבקשי המלקט שהועזבו הודיעו על הסכמתם ל"עזיבה מרצון" תוך כדי כליאתם בסהרונים או בחולות, או לאחר שקיבלו זימון לחולות. דו"ח של מוקד הסיוע לפליטים ולמהגרים, המתייחס למבקשי מקלט שנשלחו למדינות שלישיות מתוך כלא סהרונים, מצא כי "מהצלבה עם מספר מקורות בסודאן מסתמן ש-13 מבקשי מקלט סודאנים שחזרו מישראל נרצחו בכלא על ידי הרשויות. אחרים כלואים ויתכן שגם מעונים״. מבקשי מקלט נוספים נרצחו בדרום סודן ובלוב, ואחרים טבעו בים התיכון כשניסו להגיע לאירופה.

רשות ההגירה נמענה מלפרט כמה מתוך העוזבים את הארץ יוצאים מתוך כלא חולות וכמה לא. כך או כך, תהליך העזיבה מרצון תפס תאוצה בשנת 2014, כשהמדינה התחילה להוציא זימונים לכלא חולות, שהיו בזמנו זימונים ללא הגבלת זמן. רק לימים ובעקבות התערבות בג"ץ הוגבלה התקופה בתחילה ל-20 חודשים ולאחר מכן לשנה. בימים הקרובים צפויים להשתחרר מעל אלף כלואים ששהו בחולות כשנה ויותר. במקביל, החלו ברשות ההגירה לזמן אלפי מבקשי מקלט שגרים בערים השונות לחולות.

> בכלא חולות ויתרו על הציבור בישראל

מחאת מבקשי מקלט בכלא חולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מחאת מבקשי מקלט בכלא חולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"חברת נסיעות"

אחת הדוגמאות לבעייתיות של החזרה מרצון היא המקרה של סאדיק אל-סדאיק שחתם על עזיבה מרצון למדינה שלישית, ובשדה התעופה באדיס אבבה גילה שכרטיס היעד שלו הוא לסודן. הוא סירב לעלות על הטיסה ובסוף הצליח לחזור ישראל ונכלא בחולות.

בדיון בעניינו לאחר שחזר לישראל העיד גדעון כהן, ראש היחידה לעזיבה מרצון ברשות האוכלוסין, שהוא לא טורח להחתים את מבקשי המקלט על הסכמתם לעזוב. "בזמנו היינו מחתימים", העיד כהן. "הצטברו אצלנו ערימת דפים שאף אחד לא עשה בהם שימוש. באיזה שהוא שלב, מתוך החלטה שלי, שקיבלה גיבוי מהמנהל שלי מר יוסי אדלשטיין, אין צורך שאדם שמגיע אלי, שההגעה שלו היא וולנטרית, גם אם החתמתי תמיד הוא יכול לטעון שמישהו החתים אותו בכוח. לטעמי האישי זה (ההחתמה) ממש מיותר".

במהלך העדות כהן גם התייחס למשרדו – שבפועל שולח את רוב מי שמגיעים אליו בחזרה למדינות שעלולות להיות מסוכנות לחייהם, בשם המדינה, ובניגוד להגנה שהם זכאים לה – ואומר שהוא בעצם "חברת נסיעות לכל דבר". זה, ולא יותר.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> עתירה: האם אדם שנחטף לישראל בתיאום עם המדינה נחשב למסתנן?

סאדיק אל סאדיק בכניסה לחולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

סאדיק אל סאדיק בכניסה לחולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מי שהיתה חברה במפלגתו של מייסד הפשיזם הישראלי לא יכולה לקפוץ סתם ככה למפלגה העבודה. אורלי לוי ועמיר פרץ מכריזים על השותפות ביניהם (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

מי שהיתה חברה במפלגתו של מייסד הפשיזם הישראלי לא יכולה לקפוץ סתם ככה למפלגה העבודה. אורלי לוי ועמיר פרץ מכריזים על השותפות ביניהם (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

פוליטיקת הזהויות לא יכולה להיות תחליף לאידיאולוגיה

אורלי לוי ועמיר פרץ הם מזרחים לא רק במטען הגנטי, אלא גם בשיח המעמדי שלהם. אבל זה לא מספיק. פוליטיקה של זהויות הכרחית, אבל בלי אידיאולוגיה היא הופכת לבורסה של "שמות נכונים" שמקפצים ממפלגה למפלגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf