טראומת "מונדיאל הדמים": מסי הרגיש שעושים עליו סיבוב

מאז המונדיאל ב-1978 שנוצל על ידי הדיקטטורה לרצח מתנגדי משטר, יש בארגנטינה סלידה מפוליטיקאים שמנצלים ספורט לצרכים שלהם. לשחקני הנבחרת לא היה שום רצון לשחק בהצגה שכתבה להם ישראל

א א א

הארגנטינאים מאוד לא אוהבים התערבות פוליטית בספורט, באקדמיה ובאמנויות. הם לא רוצים לראות פוליטיקאים במגרש או באולמות ההופעות ובתיאטראות. יש להם בעיה עם צנזורה ומדינות שמפעילות מנגנוני צנזורה. הם סולדים מפוליטיקאים שכופים את עצמם. לאומיות ולאומנות לא נתפסות טוב בעיניהם.

לארגנטינאים יש זיכרונות מרים מ"מונדיאל הדמים" של 1978. ארגנטינה אירחה אותו, חנכה לכבודו את השידורים בצבע בטלוויזיה הממלכתית וגם זכתה בו לראשונה בהיסטוריה שלה. אבל אלה היו ימי הדיקטטורה הצבאית, ובמהלך המשחקים נחטפו, עונו ונרצחו כ-30 אלף איש, רק משום שנחשדו בהשתייכות לשמאל, או שהיו פעילי שמאל או סתם החזיקו בבית תקליט, ספר או תמונה לא נכונה או הופיעו בפנקס הטלפונים של מישהו.

המדינה התחלקה אז לשניים: אלה שחגגו את אורגיית הלאומנות במסווה של חגיגת ספורט ואלה שחששו לחייהם או חיפשו אחרי בנים, בנות, אחים, אחיות, הורים וחברים שנעלמו ללא עקבות. חלקם הוחזקו במרתפים לא רחוק מאצטדיון ריוור פלייט, שהמונדיאל ההוא נערך בו.

מסי חובש כיפה בביקור קודם שלו בישראל. פעם אחת הספיקה לו (צילום: יונתן סינדל/פלש90)

מסי חובש כיפה בביקור קודם שלו בישראל. פעם אחת הספיקה לו (צילום: יונתן סינדל/פלש90)

זה מה שעומד ברקע ההחלטה הארגנטינאית לבטל את משחק הנבחרת בירושלים. מה שהיה אמור להיות משחק ידידות בין שתי מדינות שבסך הכל ידידות טובות, הפך לפיאסקו מביך שלא שירת לא את ארגנטינה ולא ישראל. התקשורת הארגנטינית, שמנסה להסביר מה בדיוק קרה, מצטטת את התקשורת הישראלית ומביאה, בשידור חוזר, את תמונותיהם של כשלושים מפגיני ה-BDS, שעמדו עם חולצות ארגנטינה מוכתמות בצבע אדום במגרש שהנבחרת הארגנטינית התאמנה בו בברצלונה.

האם שלושים מפגינים הם אלה שגרמו לליאו מסי לשנות את ההחלטה שלו ולהפר את חוזה המשחק שהיה אמור להתקיים בישראל? האם אפילו טלפון של ראש ממשלת ישראל לנשיא ארגנטינה, מאוריסיו מאקרי, לא היה בו כדי לשנות את ההחלטה?

לנשיא ארגנטינה יש יכולת מעטה לכפות דברים על שחקן כדורגל. מסי הוא דמות נערצת, ומעמדו הרם מקנה לו את האפשרות להחליט למען עצמו. הרצון להפוך את המשחק בישראל להצגה פוליטית לא נעלמה מעיניו. העברת המשחק, בעלות כספית גבוהה, מחיפה לירושלים, הרצון לקבוע מי ילחץ יד ומי ינאם, הפכו את מסי וחבריו לשחקנים בהצגה שהם לא מרגישים שייכים לה. מסי לא אנטישמי. הוא פשוט לא רצה להיקלע לסערה מיותרת. נבחרת ישראל הפסידה ל"פרעוש" (כינויו של מסי) עוד לפני שעלתה לכר הדשא.

צריך להבין: בארגנטינה של היום אין אנטישמיות. יש ביקורת כלפי ישראל, בסוגיות שונות, על ידי חוגים שונים בעם. נשיא ארגנטינה וראש ממשלת ישראל חולקים את אותה אידיאולוגיה ניאו-ליברלית ונחשבים ידידים טובים. העם הארגנטיני, המתמודד עם קשיים כלכליים שהם פרי של אותה מדיניות היפר-קפיטליסטית, פחות מאושר מהאידאולוגיה הזו. מאקרי סופג הרבה אש במגרשי הכדורגל עם מה שנקרא "הלהיט של קיץ" – פזמון שמציג את אמו לא בצורה הכי מחמיאה. יש לו בעיה עם פשוטי העם בארגנטינה.

הארגנטינאים לא שונאים את ישראל. הם חוו שני פיגועי ענק, ששירותי הביטחון המקומיים לא הצליחו לפתור עד היום, ובוצעו, על פי כל הסימנים, על ידי האיראנים. מכוניות התופת לא הבחינו בין ארגנטינאים יהודים, נוצרים או מוסלמים. פרשת הרצח-התאבדות של אלברטו ניסמן, התובע המיוחד שחקר את הפרשה, ממשיכה לעורר סימני שאלה קשים בציבור בארגנטינה.

ישראל, מצידה, צריכה ללמוד את הלקח לקראת האירוויזיון שאמור להיערך בה ב-2019. גם אם משרד התרבות הוא זה שיתקצב את האירוע הבינלאומי, כדאי לו לתת לאנשי איגוד השידור האירופי (EBU) ועמיתיהם מתאגיד השידור הישראלי לקבוע את הסדרים.

תחרות האירוויזיון היא א-פוליטית. אם ייעשה ניסיון להניף בה דגלים וססמאות או אם נציגי איגוד השידור האירופאי ירגישו שרוצים לעשות על גבם סיבוב, קיים סיכוי סביר שבמקום ירושלים, ייערכו את התחרות במדינה אחרת. קפריסין למשל.

במקום להאשים את ה-BDS, את התקשורת, את ארגוני זכויות האדם או את מזג האוויר, כדאי להנמיך את הטונים, לבוא מעמדה לא פטרנליסטית ולדעת גם ליצור שיח. איגוד השידור האירופאי, כמו פיפ"א, נזהר כמו מאש, שלא להיכנס למשחקים פוליטיים.

בישראל יש פוליטיזציה של כל דבר, מלידה ועד מוות, מהמיטה ועד הצלחת. מחוץ לישראל, מה לעשות, לא רק שלא מבינים את הפוליטיזציה הזו, גם אין להם כוח להיכנס אליה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
התנחלות הר גילה (חגי מטר )

ומה עם חיבור חלקה הדרומי של הגדה עם זה הצפוני, פונקציה שבאופן טבעי ירושלים היא זו שהיתה אמורה למלא? התנחלות הר גילה, סמוך לירושלים (צילום: חגי מטר )

להביט על מפת הגדה בעיניים פקוחות, לא מתוך משאלת לב

הטענה לפיה די בפינוי של פחות מעשרת אלפים משפחות מתנחלים בגדה כדי לאפשר פתרון מדיני מתעלמת מהמציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בשטחים, כמו גם מעמדת הפלסטינים עצמם. כן, המתנחלים יפסידו לבסוף, אבל צריך להפנים את המחיר המאמיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf