במקום מו"מ בין לא שווים - הגיע הזמן לבוררות בינלאומית

כששני הצדדים לא מוכנים להחליט או לוותר, כשצד אחד חזק וקובע מי ישב לשולחן ומי בכלא, המשא ומתן ימשיך להוביל למבוי סתום. הגיע הזמן שהעולם יכריע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מוסי רז

איש עומד במקום מסוכן ולצידו חומה, מעברה השני חוף מבטחים. האיש מנסה לחצות לשם שוב ושוב, דרך החומה, תוך שהוא שובר את ראשו. בקרבת מקום עובר קו אוטובוס שמוביל לצד השני אבל האיש שלנו לא יעלה עליו. הוא לא ייתן לזרים לקבוע את גורלו.

כך בדיוק אנחנו. מאז 67 מקיימים כיבוש המביא להרג ולרוע מוסרי. אנחנו יודעים בדיוק לאן רוצים להגיע: פתרון שתי מדינות, שהוצע ביוזמת השלום של הליגה הערבית, ושתואר לפרטיו ביוזמת ז'נבה. אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע לשם.

"משא ומתן" הוא תרגום קלוקל לביטוי באנגלית שלמעשה אין לנו כמותו בשפה העברית. למילה "משא" יש משמעות שלילית ("לשאת בנטל"), ואיש בישראל לא אוהב לתת. אפילו הקיצור מו"מ לא מלהיב במיוחד. הדגש הוא על המתן – הלא אהוב. כך, כשברק ואולמרט ניהלו מגעים, הדגישה התקשורת שוב ושוב את מה ש"נתנו", אך לא ציינה כלל את מה שקיבלו. בכלל, ספק אם ניתן לקיים משא ומתן בין שני צדדים, כשיש צד אחד שחזק משמעותית מהצד השני. קובע מי לשולחן הדיונים ומי לאכילת טורטית בהיחבא בכלא, מי יעוכב בכלוב שעות על שעות כי רצה לעבור מחסום – ואת מי חיילים בני 18 יעבירו כבן אנוש.

הסיבה לכישלון המגעים עד כה היה הניסיון להיכנס עם הראש בחומה שהתבטא בשימוש בכלי המשא ומתן. אבל יש אפשרות אחרת. הנשיא טראמפ עמד עליה בפגישתו עם הנשיא עבאס. הוא אמר שהוא מוכן להיות מאפשר, מתווך או בורר בין שני הצדדים. כבר חמישים שנה שאנחנו מנסים ומתעקשים על אפשור ותיווך, ללא הצלחה. הגיע זמן הבוררות.

> מהפכת הגרעינים התורניים של אורי אריאל מגיעה עד לאתר ויינט

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בבוררות יתהפך הגלגל: ראש הממשלה לא יצטרך לא לשאת ולא לתת, הוא יגיע על מנת להתעקש על כל מה שימצא לנכון. הוא יוכל לטעון שחברון מאז ולתמיד, שדחיית אל-בריד הוא סלע קיומנו, שבכלל מאז ומתמיד היהודים ערגו לרמאללה. ילך ראש הממשלה ויגן על כל מה שיחשוב כאינטרס הישראלי. העיתונות שכתבה בעבר על מה ויתר ובכך החלישה אותו, תכתוב על מה הוא  מתעקש ותחזק אותו. בסוף, לאחר שנה, הבורר יחליט. מה יחליט? את זה אנחנו כבר יודעים. קחו את "יוזמת ז'נבה", זו פחות או יותר ההחלטה. רוב הישראלים והפלסטינים, ואיתם כל ממשלות העולם יכולים לחיות עם סידור כזה. אבל זה בכלל לא משנה.

למשא ומתן בעיה נוספת: תמיד יהיה את מחר, בשבוע הבא, אחרי הבחירות. תמיד יחשוב הנושא והנותן כי בעתיד יוכל להשיג יותר. אין דד ליין ברור. זו הסיבה שפעמים רבות מסתיים המשא ומתן עם המורים רק לאחר האחד בספטמבר, ועם העובדים רק לאחר פרוץ שהשביתה. חלילה לנו מלסיים את המשא ומתן עם הפלסטינים לאחר עוד מלחמה. בבוררות הכל יהיה ברור: לכל צד יוקצב זמן מוגבל לשטוח את דרישותיו וטענותיו בפני הבוררים, ובסיומו תיפול ההחלטה. לא לאחר ראשון בחודש, ולא אחרי שום המלחמה הבאה.

הרעיון של טראמפ בדבר בוררות כלל אינו מהפכני או חדשני כפי שהוא מעדיף לחשוב. למעשה, כך הסתייע בדקה האחרונה הסכם השלום עם מצרים. משנחתם התגלתה אי ההבנה לגבי טאבה, והצדדים פנו לבוררות בינלאומית בה ניצחה מצרים. ראש הממשלה שמיר ידע שיפסיד בבוררות אך העדיף הפסד בטריבונל בינלאומי על פני החלטה על שמו לוותר מראש. מאוד יתכן שכך יהיה גם עם ראשי ממשלה עתידיים שיעדיפו פסיקה בינלאומית בעניין סיום הכיבוש על פני החלטה אישית שלהם.

מדינת ישראל לא הוקמה במשא ומתן. לו היו הבריטים צריכים לשאת ולתת עם בן גוריון ספק אם היה מסכים למדינה עברית ללא ירושלים, הנגב, הגליל, לוד, רמלה ויפו. הערבים ודאי לא היו מסכימים. אבל לולא התערבות בינלאומית, לא הייתה קמה ישראל כלל. היום נדרשת החלטה דומה כדי להציל אותה מעצמה ומהכיבוש.

מוסי רז הוא מזכ"ל מרצ.

> חמישים שנות כיבוש. עצוב! אז מה אפשר לעשות?

חמישים שנים יותר מידי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ארכיון המדינה בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש90)

מדוע עדיין מסתתרים מאות אלפי מסמכים מסווגים בארכיון המדינה?

בארכיון המדינה מאוחסנים 300 אלף תיקים שמוסתרים מעיני הציבור. החל ממסמכים מהמאה ה-19 דרך תיק דיר יאסין ועד הפנתרים השחורים. מדוע מתעקשת המדינה להמשיך להסתיר מסמכים בני 70 ואפילו 200 שנים?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf