ישראל מעכבת טיפול רפואי לנשים מעזה כדי ללחוץ על קרוביהן

פדאא נצר, תושבת ג'באליה שברצועת עזה, בת 28 ואמא לחמישה ילדים, סובלת מבעיות בתפקוד הכלייה. היא הופנתה על ידי משרד הבריאות הפלסטיני ועל חשבונו לטיפול מחוץ לרצועת עזה על מנת למנוע התדרדרות במצבה. בחודש מרץ 2018 היא הגישה בקשה לאישור ישראלי לצאת מעזה לקבלת טיפול בבית החולים הפלסטיני סנט ג'וזף שבמזרח ירושלים. בקשתה נדחתה. היא הגישה שוב ושוב – וכל בקשותיה נדחו על ידי מת"ק עזה, בטענה שהבקשה טעונה בדיקות נוספות. לבסוף בחודש יולי 2018 ולאחר התערבות "רופאים לזכויות אדם" (רל"א), התברר שסיבת העיכוב ואי המענה היא שבעלה של פדאא מתגורר בגדה המערבית ללא היתר ישראלי, סטטוס המכונה על ידי הצבא "שוהה בלתי חוקי".

על אף שהדגשנו בפנייתנו שפדאא פרודה מבעלה ומגדלת את חמשת ילדיה הקטנים לבד, מת"ק עזה לא ראה לנכון לשנות את החלטתו. אחרי מאמצים מצד רל"א ופנייה לאמצעי התקשורת על מנת להפעיל לחץ על הצבא, פדאא קיבלה היתר באוקטובר 2018, שבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה הראשונה. אולם, בחודש פברואר 2019 היא פנתה פעם נוספת לרל"א לעזרה משום שבקשתה נדחתה שוב.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

סיפורה של פדאא נצר מגלם היטב את הפגיעה בנשים וניצול מצוקתן ככלי לענישה קולקטיבית ויצירת לחץ על בני משפחה אחרים. סירוב בקשה ליציאה מעזה לטיפול רפואי של נשים, בשל שהות קרוב משפחה בגדה ללא היתר היא אחת מהדרכים בהן הסגר הישראלי על עזה משפיע על נגישותן של נשים לבריאות. במרבית מקרי הסירוב, שבהם טיפלה רל"א בשנתיים האחרונות, קרובי המשפחה ששהו בגדה המערבית ולא שבו לרצועה היו גברים. כמדינות רבות אחרות, גם ישראל עושה שימוש באמצעים של הפעלת לחץ על קרובי משפחה, במקרה זה נשים, על מנת להשיג מטרות פוליטיות ובכלל זה מדיניות הבידול בין עזה לגדה המערבית, אשר מפרידה בין משפחות פלסטיניות.

פלסטינים במעבר ארז בדרכם חזרה לעזה. אילוסטרציה. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

סירוב בקשה ליציאה לטיפול רפואי על רקע שהות קרוב משפחה ללא היתר הוא אחד משלושה היבטים המתוארים בדו"ח חדש של רופאים לזכויות אדם המתפרסם לקראת יום האישה הבינלאומי. היבט נוסף הוא העיכוב הסיסטמטי במתן מענה לבקשות יציאה לטיפול של נשים חולות סרטן. בשנים 2017-2018 טופלו ברופאים לזכויות אדם 129 פניות של נשים חולות סרטן שהמתינו לתשובת הרשויות הישראליות במשך חודשים רבים, ולעיתים אף שנה. העיכובים וחוסר המענה פגעו קשות בסיכויי החלמתן של הנשים. לאחר התערבותנו קיבלו כולן אישור יציאה אך זמן יקר הלך לאיבוד והותיר אותנו עם המסקנה כי לא היתה כל סיבה ביטחונית, כפי שטענו רשויות הביטחון, לא לאפשר את יציאתן עם הגשת הבקשה.

כאשר בחנו פניות של חולות וחולים ליציאה מעזה למטרת טיפול רפואי, דרך ההיבט המגדרי, גילינו כי נשים סורבו כמעט פי שניים מגברים על רקע קרבה משפחתית לאנשי חמאס. לפי נתוני חופש מידע שהתקבלו ממתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) לבקשתנו, מתוך 969 בקשות של חולים ב-2017 ועד סוף אוקטובר 2018 שסורבו על רקע קרבה משפחתית לאנשי חמאס, 608 מהסירובים היו לנשים ו-361 בקשות היו לגברים. חשוב לציין כי מאז התערבות בג"ץ באוגוסט 2018 הצבא כבר לא עושה שימוש בקריטריון זה למניעת יציאה מעזה.

בעזה – כמו במוקדי סכסוך אחרים בעולם – נשים נפגעות באופנים שונים וחריפים מאלימות ומהעדר טיפול רפואי. גם אם הקריטריונים אינם מכוונים לפגיעה קשה בנשים דווקא, הרי שמרגע שמדיניות הסגר על עזה נושאת איתה השלכות מגדריות כה הרסניות – בעיקר כלפי אותן נשים חולות ופגיעות – יש לשנותה.

פגיעתה של מדיניות ישראל הרסנית לחייהם של כל תושבי רצועת עזה, גברים ונשים, חולים ובריאים, צעירים ומבוגרים. הדוח של רופאים לזכויות אדם מפנה זרקור על מי שפעמים רבות נסתרות מעין הציבור וקולן אינו נשמע, כמו קולה של פדאא נצר, שמחכה בימים אלו, פעם נוספת, לקבל אישור יציאה מעזה לטיפול. קולן מצטרף לקריאות שקראנו בעבר ונמשיך לקרוא – להסיר את הסנקציות מרצועת עזה, ולאפשר לתושבותיה ותושביה חיים בכבוד. לרגל יום האישה מתפרסמים נתונים רבים העוסקים בשוויון בין נשים לגברים בישראל, ובדרך בה מדיניות משפיעה על נשים. אי אפשר שלא להישיר מבט גם אל הנשים אשר חיות מאוד קרוב אלינו, אך בעולם אחר, ברצועת עזה, וגם הן, תחת שליטתה של מדינת ישראל.

מור אפרת מנהלת את מחלקת שטחים כבושים בעמותת "רופאים לזכויות אדם". ע'אדה מג'אדלי היא רכזת פניות במחלקת שטחים כבושים בעמותה.