להיות אישה בעזה

מגבלות התנועה הקשות שמטילה ישראל, העדר אפשרויות תעסוקה, מחסור חמור בשירותי רפואה חיוניים: לרגל יום האישה, כמה נתונים על חייהן של הנשים בכלא הנצור ששמו עזה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשנתיים האחרונות נחשפתי לעשרות נשים מרשימות מרצועת עזה. נשים יוזמות ויצירתיות, מודעות ומחויבות חברתית, כל אחת בעולמה ובתחומה, נשים שהצליחו לבנות קריירה, למרות קשיים ומחסומים שהציבו בפניהן החיים והסגר הישראלי.

מרים אבו אלעטא, שסיימה לימודי אדריכלות, לאחר שנים של ניסיונות כושלים למצוא משרה בתחום שקלה להגר לארץ אחרת. לאחר התלבטויות היא החליטה להישאר בעזה ולתרום לחברה שלה, וכיום היא מנהלת פרוייקטים ומגייסת כספים בארגון "עאישה לאישה ולילד". חנאן ח'שאן, בוגרת מדעי המחשב, עבדה שנתיים בתחום לפני שהלכה בעקבות חלומה ונכנסה לעולם השיווק הדיגיטלי; היא פיתחה מיזם שמטרתו קידום נשים בתחום ומתכננת להרחיב את העסק ולהגיע לעוד מדינות ערב. פתחיה תמראז למדה אמנות, ולפני שלוש שנים, לאחר שבן זוגה נפטר והותיר אותה עם שני ילדים קטנים, הקימה עסק עצמאי, שמתבסס על מכירת עבודות שהיא יוצרת בגילוף עץ.

למרות שחלה עלייה באחוז הנשים המשתתפות בשוק העבודה בשנה האחרונה, עדיין מלאכות רבות נתפסות כ"מיועדות לגברים". צבעי חינה על ידיה של אישה בתערוכת מורשת פלסטינית בח'אן יונס, עזה (עבד רחים חטיב / פלאש90)

לפי נתוני המרכז הפלסטיני לסטטיסטיקה, בשנת 2018 אחוז הנשים בעזה שהשתתפו בשוק העבודה עמד על 29.4 אחוז, ושיעור האבטלה בקרבן היה 74.6 אחוז. בקרב צעירות, בנות 15 עד 29, אחוז האבטלה הגיע ל-88.1 אחוז. למרות שחלה עלייה באחוז הנשים המשתתפות בשוק העבודה בשנה האחרונה, עדיין מלאכות רבות נתפסות כ"מיועדות לגברים". ברפואה, למשל, שיעור הנשים העוסקות בתחום הוא 13.3 אחוז, ברוקחות 59.2 אחוז, בסיעוד 47.8 אחוז, בעריכת דין 23.4 אחוז ובחקלאות 6.5 אחוז. כשני שליש מהנשים עובדות בסקטור הפרטי, ושיעור העוני בקרב נשים הגיע ל-53.8 אחוז.

לנתונים אלה כמה סיבות וגורמים: המצב החברתי, ההידרדרות הכלכלית, חוסר היציבות במעבר רפיח, תוצאה של הפיצול הפנים-פלסטיני, ובעיקר הסגר שישראל מטילה על רצועת עזה. אלה ועוד מקרינים באופן ישיר ומהותי על חיי נשים ועל סיכוייהן לקחת חלק בשוק העבודה. בשל המחסור במקומות עבודה, רבות מהנשים נאלצות לעבוד במשרות שלא בתחום התמחותן, ותעסוקה מחוץ לרצועה היא אפשרות קלושה.

במשך השנים חלה עלייה בשיעור הנשים שהן מפרנסות עיקריות של משפחותיהן, מ-7 אחוזים ב-2007 ל-9.4 אחוז היום. את העלייה אפשר לשייך גם למלחמות ולתקיפות המתמשכות על רצועת עזה, שגרמו לאבדות רבות בנפש. אחוז האלמנות ברצועה עומד על 4.5 אחוז.

לפי נתוני הוועדה האזרחית הפלסטינית, במהלך 2018 אחוז הנשים מבין מקבלי ההיתרים מישראל הגיע ל-30 אחוז, פחות משליש מסך ההיתרים. נשים מחזיקות רק ב-3 אחוז מהיתרי הסוחר, היתרי מעבר רב-פעמיים שניתנים לאנשי עסקים המשווקים סחורה אל ומתוך הרצועה, המהווים את רוב הנעים במעברים. הקריטריונים הישראליים לא מאפשרים שיווק סחורות בכמות קטנה. מכיוון שמרבית הנשים מנהלות או עובדות בעסקים קטנים ובמתן שירותים, הן לא נופלות בתוך הקריטריונים הצרים שישראל קבעה כמי שרשאיות לבקש היתרים לנוע. כך פוגעות מגבלות התנועה והסגר ישירות בתעסוקת נשים ובפרנסתן.

משנת 2000 ישראל מונעת מסטודנטים מעזה ללמוד בגדה המערבית. לו יכלו ללמוד שם, מרחק כמה שעות נסיעה מביתן, האפשרויות שהיו עומדות בפני צעירות מעזה להשכיל ולהתמחות, להגשים שאיפות, היו גדלות משמעותית. מדיניות הבידול הישראלית, שמטרתה לנתק בין מי שחיים בטריטוריה הפלסטינית המפוצלת, מפרידה גם בין בני זוג ובין הורים לילדיהם, פוגעת בלכידות וביציבות המשפחה ומונעת קשר סדיר בין בני משפחה. העתקת מגורים מרצועת עזה לגדה המערבית היא משימה כמעט בלתי אפשרית לכל מטרה.

לבסוף, צריך להכיר במחיר הבריאותי שנשים משלמות. לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2018 הוגשו 11,759 בקשות של חולות לצאת לטיפול רפואי שאין בנמצא ברצועה. 7,651 בקשות התקבלו, 740 בקשות סורבו ו-3,368 נשארו ללא מענה במועד שנבחן. בנוגע למלוות של חולים וחולות, הרוב נשים, הוגשו 19,396 בקשות, מתוכן 10,546 אושרו, 1,724 סורבו ו-7,126 נותרו ללא תשובה מהצד הישראלי בזמן שיאפשר טיפול מיטבי. אי-מענה הוא זלזול בחיי החולות, שזקוקות לטיפולים חיוניים. לכל אלה נוספים תנאי החיים הקשים, הפוגעים בכל האוכלוסיות ברצועה – התשתיות הקורסות, מצוקת החשמל ומערכות התברואה והבריאות המדורדרות.

לכן אני מרגישה צורך לציין ביום האישה הבינלאומי את הנשים שיש לי הכבוד לעבוד איתן ולהיות מעורבת בחוויות שלהן. נשים מצליחות, משפיעות, שעושות למען הקהילה שלהן. הן הראו לי את הפוטנציאל העצום הטמון בעזה, שרק מחפש הזדמנויות לצמוח ולגדול. הגיע הזמן להסיר את המגבלות על תנועתן, כמו גם את כל הסגר החונק המוטל על תושבי רצועת עזה, כדי לאפשר לאנשים ונשים את החיים הנורמליים והבטוחים שמגיע להם ולהן.

קמר טאהא היא תחקירנית בארגון גישה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הפרת הסדר צריכה לעמוד במרכז החינוך, לא קבלת ההגמוניה. ילדים בשיעור משחקי בבית ספר עין ים בחיפה (צילום: בית הספר עין ים)

הפרת הסדר צריכה לעמוד במרכז החינוך, לא קבלת ההגמוניה. ילדים בשיעור משחקי בבית ספר עין ים בחיפה (צילום: בית הספר עין ים)

מורים ומנהלים למדו לשתוק. הגיע הזמן שיכריזו עצמאות

המדינה עושה כל מאמץ להשתיק את אנשי החינוך. הבעיה שהם הפנימו את הדיכוי ומצנזרים את עצמם. זו טעות: הכוח נמצא בידיהם, הם צריכים לדעת לנצל אותו ולסרב למבנה הכוח הקיים. מנהל בי"ס קורא לשינוי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf