רגשות מעורבים: נבחרת פלסטין נגד ירדן בגביע אסיה בכדורגל

ביום שישי בשעה תשע בבוקר – שעון עזה, ירושלים, סכנין, עמאן ובית לחם – תשחק נבחרת פלסטין נגד נבחרת ירדן שיותר מחצי משחקניה הם פלסטינים. הם יעלו לכר הדשא למשחק שהוא גם סיפורו של העם הפלסטיני, הכיבוש, הפליטים, המחסומים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

30 במאי 2014 ייזכר כאחד הרגעים ההיסטוריים של הכדורגל הפלסטיני. זה קרה הרחק מהבית, במאלה, בירת האיים המלדיביים, קבוצת איים קטנה באוקיינוס ההודי. פלסטין העפילה למשחק הגמר של "גביע האתגר", טורניר שמטרתו לקדם נבחרות כדורגל של ארצות אסייתיות הנחשבות "מתפתחות" מבחינת השקעה בספורט בכלל ובכדורגל בכלל, ושכוללות בין היתר את לאוס, פקיסטן, סרי-לנקה והודו. המנצחת בטורניר האתגר זוכה אוטומטית להעפיל לאליפות אסיה בכדורגל, התחרות החשובה ביותר ביבשת, המתקיימת – כמו המונדיאל ואליפות אירופה – אחת לארבע שנים. פלסטין נתנה טורניר מצוין, ובדרך לגמר ניצחה את בנגלדש, בורמה, קירגיסטן, נפאל ואפגניסטן.

בגמר, לעיני 6,000 אוהדים, שיחקה פלסטין מול נבחרת הפיליפינים. שתי הנבחרות מעולם לא העפילו לאליפות אסיה, והמחצית הראשונה הסתיימה בתיקו ללא שערים. בדקה ה-58 זכו הפלסטינים לבעיטה חופשית, ושני שחקנים נעמדו ליד הכדור. אשרף נועמאן, המשחק בליגה הסעודית, יליד בית לחם, ומוראד איסמעיל, יליד שכם, המשחק בקבוצה הפלסטינית הילאל אלקודס שבירושלים. כשחוזרים לשידור של רשת "ביין-ספורטס" הקטארית, יש תחושה שהשדרן יודע משהו שאנחנו לא. הוא חוזר על השם אשרף נועמאן פעם אחר פעם אחר אחר פעם. כמעט עשר פעמים הוא מזכיר את השם אשרף נועמאן בדקה שקודמת לבעיטה, כולל "יא אשרף נועמאן, יא אשרף, יא נועמאן, יא ג'מאל, יא אשרף נועמאן… אשרף נועמאן, אשרף נועמאן". לבסוף, כשנועמאן ניגש לבעוט, הוא עומד בכל הציפיות ומשחרר כדור מסובב ומדויק לפינה השמאלית העליונה, לא משאיר שום סיכוי לשוער הפיליפיני. אחר כך נשמעת קריאת "גוווווווול" ארוכה של השדרן וצעקות "אוחיבוכי פלסטין". שלושים דקות מאוחר יותר, עם שריקת הסיום, נועמאן וחבריו חגגו שעה ארוכה על הדשא את ההישג החשוב ביותר, אי פעם, של נבחרת פלסטין בכדורגל.

הגול של אשרף נועמאן שהבטיח את העלייה ההיסטורית של פלסטין לגביע אסיה:

הכדורגל וחשיבותו הרחבה הרבה יותר מהמגרש ומתשעים הדקות שבהן הוא משוחק היה מושא למחקרים רבים שעסקו בקשר שבין ספורט לזהות לאומית לפוליטיקה לחברה ולמאבק. אבל גם בלי להתעמק בתובנות שיש לכותבים חשובים בתחום, מתמיר שורק ועד סיימון קופר, אין ספק שנבחרת הכדורגל הפלסטינית היא אחת הדוגמאות הבולטות ליכולת של קבוצת כדורגל לאומית לרקום הישג לאומי עוד לפני מוסדות לאומיים ריבוניים.

בשנת 1998, כשפיפ"א הכירו בנבחרת הפלסטינית כנבחרת לאומית לכל דבר ועניין, הם היו אחד הארגונים הבינלאומיים הראשונים שהכירו בפלסטין כמדינה, וגם אחד הארגונים הראשונים שהרשות הפלסטינית שאפה לקבל מהם הכרה. בביקורו של נשיא פיפ"א ספ בלאטר בעזה בשנת 1998, ובעקבות ההחלטה ההיסטורית ההיא, פיפ"א חייבה את העולם להתחיל להתרגל לשם "נבחרת פלסטין" שמשחקת נגד נבחרות לאומיות ובכך הופכת למדינה גם אם ללא גבולות. נראה שמאז ועד היום רק בארץ יש עדיין צורך להפוך את השם לתואר ולדבר על "הנבחרת הפלסטינית" ועל "המאמן הפלסטיני" מחשש מהשימוש בצירופים הישירים "נבחרת פלסטין" ו"מאמן פלסטין בכדורגל".

> מאחורי החומה צומחת נבחרת כדורגל רעננה, מפתיעה ולמודת קרבות

אוהדים פלסטינים במשחק הראשון של נבחרת פלסטין מול יפן (צילום: Nasya Bahfen פליקר CC BY-ND 2.0)

אוהדים במשחק הראשון של נבחרת פלסטין מול יפן (צילום: Nasya Bahfen פליקר CC BY-ND 2.0)

נבחרת פלסטין, אם כן, מגיעה לאליפות אסיה שמתקיימת בימים אלו באוסטרליה, גם, ואולי בעיקר, על מנת לשים את פלסטין על המפה. כך, לדוגמה, לפי הנשיא אבו מאזן ששיגר ברכה לשחקנים טרם יציאתם לאוסטרליה וציין ש"ספורט הוא נשק חשוב בפוליטיקה". כך גם השוער, רמזי סאלח, בן 34, שנולד במצרים להורים עזתים, שאמר כי "בהשתתפותנו באליפות אנו מגיעים כדי לשלוח מסר לעולם… להראות שלמרות ההרס והמכשולים שישראל מערימה, אנחנו קיימים". כך גם המנהל המקצועי, אחמד אל-חסן, שאמר ש"דרך הנבחרת אנחנו מקווים להשיג מטרה שהיא פוליטית, להוכיח שאנו ראויים למדינה עצמאית עם מוסדות משלה, וזאת למרות הכיבוש, למרות ההפרדה בין עזה לגדה, ולמרות המלחמה נגדנו…".

מהפועל ירושלים לנבחרת פלסטין

אל-חסן יודע היטב על מה הוא מדבר. כשהעם הפלסטיני מפוצל, חלקו בגדה המערבית, חלקו ברצועת עזה, חלקו בישראל, חלקו בירדן, סוריה, לבנון ומצרים, וחלקו מעבר לים – באירופה או באמריקה, כך גם הנבחרת סובלת מהקשיים הבלתי אפשריים של הבאת השחקנים למקום אחד, על מנת להחליף מסירות, להתאמן ולהכיר זה את זה. מצד שני, ובשל החוקים החדשים של פיפ"א המאפשרים לשחקנים שאינם מחזיקים באותה אזרחות לשחק עבור אותה נבחרת לאומית בוגרת – כל עוד לא שיחקו בנבחרת לאומית אחרת קודם לכן – גרמו לכך שנבחרת הכדורגל הפלסטינית, יותר מהרשות, ויותר מאש"ף, מייצגת את החלום הפלסטיני של אחדות ושיבה. זו כנראה גם הסיבה שעמדה מאחורי ההחלטה לשים דמות פוליטית, ג'יבריל רג'וב, בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית.

למעשה, הכדורגל בכלל ונבחרת פלסטין בפרט, היו לאחד המפעלים היחידים שבהם תושבי הרשות הפלסטינית, בגדה, ובעזה, ותושבי ארצות אחרות – מארה"ב ועד צ'ילה, וחשוב מכל, מישראל – מיישמים את חוק השבות הפלסטיני, ולו ל-90 דקות, ומשחקים תחת דגל פלסטין בקבוצה אחת. לראיה, בסגל נבחרת פלסטין משחקים ארבעה שחקנים בעלי אזרחות ישראלית. כך, לדוגמה, חוסאם אבו-סלאח, מסכנין, שזכה עם בני סכנין בגביע הישראלי בשנת 2004, וכך גם מוראד עליאן, משכונת בית צפאפא בירושלים, שהחל את קריירת המשחק שלו בנוער של הפועל ירושלים. לצידם משחק אלכסיס נוראמבואנה, בן להורים פלסטינים שהיגרו לצ'ילה, שמשחק לצידו של עבד אל-לטיף בהדארי, פלסטיני מעזה המשחק היום בליגה הירדנית בקבוצה אל-ווחדאת – המזוהה עם האוכלוסייה הפלסטינית בירדן והנקראת ע"ש מחנה הפליטים הפלסטיני שבעמאן. לצידם שחקנים פלסטינים המשחקים בליגה בגדה המערבית, וגם שחקנים פלסטינים המשחקים באירופה, המשחקים לצדו של עומר ג'ארון, יליד כווית, בן לאבא פלסטיני ואמא אמריקאית, אשר עבר בילדותו לארה"ב וגדל בפיצ'טרי-סיטי, ג'ורג'יה. מיקרוקוסמוס של העם הפלסטיני, שאל מול כל הקשיים, ממעצרים של שחקני כדורגל ועד הפצצת מגרשי האימונים בעזה, שלא לדבר על חוסר אפשרות פיסי לקבוע אימון משותף, הצליחו להעפיל אל אליפות הכדורגל החשובה ביבשת.

> בני סכנין אכזבה את כל הגזענים

אשרף נועמאן שחקן נבחרת פלסטין (צילום: Nasya Bahfen פליקר CC BY-ND 2.0)

מספר 7. אשרף נועמאן, שחקן נבחרת פלסטין (צילום: Nasya Bahfen פליקר CC BY-ND 2.0)

פלסטין מול ירדן מול פלסטין

האליפות, בינתיים, החלה והנבחרת הפלסטינית הוגרלה לבית ד' עם יפן (המדורגת 54 בעולם) ירדן ועיראק. בתחילת השבוע הפסידה פלסטין את משחקה הראשון בתבוסה צורבת 4-0 ליפנים. נבחרת ירדן הפסידה 1-0 לעיראק, מה שהופך את המשחק ביום שישי, בין ירדן לפלסטין, למשחק שיקבע מי מהן שומרת על סיכוי להעפיל לשמינית הגמר.

ובכדורגל, כמו בכדורגל, גם המפגש הזה הוא הרבה יותר ממפגש ספורטיבי. ראשית, כי המשחק ירדן-פלסטין מזכיר נשכחות – כיצד בשנת 2008, כשהפלסטינים חנכו את האיצטדיון הבינלאומי ע"ש פייסל אל-חוסייני באל-ראם, היתה זו הנבחרת הירדנית שהוזמנה לחנוך את האיצטדיון – במשחק הבינלאומי הראשון של פלסטין על אדמתה. שנית, שכן אם הנבחרת הפלסטינית מספרת את הסיפור של הפיצול וההפרדה בין חלקי העם הפלסטיני, הרי הנבחרת הירדנית מספרת את המשך הסיפור הזה. יותר ממחצית השחקנים בנבחרת הירדנית הם ממוצא פלסטיני. למעשה, רוב שחקני הנבחרת הירדנית המשחקים בליגה הירדנית, עושים זאת בשורותיה של קבוצת אל-וויחדאת – זו המזוהה עם מחנה הפליטים הפלסטיני שבעיר. וכך נפל הפור.

ביום שישי, 16.1.2015, בשעה 09:00 בבוקר – שעון עזה, ירושלים, סכנין, עמאן ובית לחם – ישחקו שחקני נבחרת פלסטין נגד נבחרת ירדן על שלל כוכביה הפלסטינים. על המגרש יהיו 22 שחקנים שיספרו ביחד, בלי שבחרו בכך, את הסיפור של הפליטות הפלסטינית, את הנוכחים-הנפקדים, את הכיבוש והמחסומים, ואת הקשר שבין הבית לגולה. מלבד זאת, הם גם ישחקו כדורגל. עבור אשרף נועמאן, הכוכב הגדול של המשחק באיים המאלדיביים, אין ספק לשם מה הגיעה הנבחרת לרגע הגדול הזה. "המטרה שלנו היא להראות לעולם כולו שהנבחרת הפלסטינית נעה קדימה כל הזמן, למרות כל הקשיים", הוא אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, ואז הוסיף משפט שיכול להיות נכון גם עבור רבים משחקני ירדן: "וגם, הגענו לכאן כי היינו רוצים להחזיר את החיוך לפנים של העם שלנו".

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"רוצים להצית? תציתו לבד". ארי שמאי מחלק עצות באולפן ערוץ 20, כשלידו יושב המצית (צילום מסך)

לא, הריאיון עם מצית הדו לשוני לא זעזע אותי

למה מזדעזעים מאייטמים מטורללים בערוץ 20? הרי ידוע מי ומה הם. הכעס האמיתי צריך להיות מופנה למערכת המשפט שלא באמת לוקחת ברצינות פשעי שנאה של יהודים, ולערוץ הראשון שהסית והביא להצתת בית הספר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf