יו"ר ועדת הבחירות בב"ש: הקלפיות לא יונגשו לבדואים בגלל "מגבלות מסורתיות"

לטענת השופט, על פי "נתונים לא רשמיים" שקיבל, נשים ממשפחה אחת לא ייסעו באותה הסעה עם גברים ממשפחות אחרות ולכן אין תועלת בהסעות מרוכזות מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב. כך, במסווה של "רגישות תרבותית" הוא מנציח את התפיסה שנשים הן רכוש המשפחה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השופט אליהו ביתן, יו"ר ועדת בחירות האזורית בבאר שבע, החליט השבוע (רביעי) לדחות את הבקשה שהגיש ארגון עדאלה להנגשת הקלפיות לתושבי הדרום הבדואים שמתגוררים בכפרים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, או "הפזורה" – כפי שכינה אותם בית המשפט.

לא ציפיתי לתגובה מהפכנית מפי השופט בעניין, אבל התגובה המנומקת ורמת הבקיאות שהשופט הפגין באורח החיים הבדואי – במיוחד בנושא היחס בין גברים ונשים של האזרחים הבדואים – הדהימה אותי.

> סותמים את האף ויוצאים להצביע: הצעירים הפלסטינים בדרך לקלפי

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

זה התחיל בקביעה שהכפרים הבלתי מוכרים הם צרה צרורה למי שמתגורר בהם, לא של המדינה חס וחלילה שלא לוקחת אחריות עליהם: "הבעיות הכרוכות במגורים בכפרים בלתי מוכרים רבות ומורכבות, וחלקן קשורות אלה באלה, ומעורבים בהם אינטרסים ושיקולים רבים ושונים".

תודה רבה כבוד השופט אנחנו יודעים שיש המון בעיות שם ומעריכים מאד את ההכרה שלך במצב הקשה. לכן פנו אליך התושבים באמצעות "עדאלה" בנושא, הספציפי ערב יום הבחירות. לא מדברים פה על תוכנית פראוור, אז בוא תתמקד בזכות של האזרחים להשתתף בבחירות, פשוט מאד. ובכן כותב השופט:

בהקשר לבחירות לכנסת הבעיה נעוצה בכך שתושבים רבים מתגוררים במקומות שאין להם כתובת מוגדרת ומגוריהם פרוסים על פני שטחים עצומים,ולא ניתן מבחינה מעשית להציב להם קלפיות במקומות שיהיו נגישים לכולם או לחלק גדול מהם.

באמת קשה לשלוח קלפי לכל אוהל במדבר. אני מודה. במיוחד מאחר ושטח הנגב שווה בגודלו למדבר אל סאהרה, או ערב הסעודית. אז אולי הפתרון הוא להסיע את האנשים לקלפי במקום ההיפך? חשבתם על זה?

ובכן, השופט חשב על זה והוא גם מנמק מדוע לא יונגשו הקלפיות:

במצב דברים זה הנגשת הקלפיות לתושבי הפזורה בהסעתם אליהן מצריכה העמדת מערך היסעים עצום ומורכב הכרוך במשאבים ובהיערכות מסדר גדול … שהתועלת הטמונה בו אינה משמעותית.

תנו לי להבין, התועלת למי בדיוק? מה זה התועלת? אחוז ההצבעה? מימוש הזכות לבחור? זכות שווה לבוחרים לפחות ביום אחד בארבע שנים (או שנה וחצי, אם נדייק)?

מה אתם עושים במאחזים ובהתנחלויות ברחבי השטחים? ומה עם חיילים שתקועים אלוהים יודע איפה בזמן שהם עסוקים בלמרר את החיים של אלפי פלסטינים? כמה עולה להכניס קלפי לבסיס צבאי בנגב? או לאבטח קלפי בחברון? שאלתי את עצמי.

> המאבק של תושבי הכפר הלא מוכר דהמש לקראת דיון גורלי בבג"צ

נשים מהכפר הבלתי מוכר אל עראקיב בוכות על ביתן, ששוב נהרס על ידי המדינה, 12 ביוני 2014 (אקטיבסטילס)

נשים מהכפר הבלתי מוכר אל עראקיב בוכות על ביתן, ששוב נהרס על ידי המדינה, 12 ביוני 2014 (אקטיבסטילס)

עד כה באמת בלעתי את הנימוקים בשקט, אבל שימו לב לטיעון המופרך, האליטיסטי והשוביניסטי הבא:

יצוין כי מנתונים לא רשמיים שקיבלתי, לפי מה שנמסר לי, על רקע מגבלות מסורתיות על נסיעה משותפת של נשים מבני משפחה אחת עם גברים מבני משפחות אחרות, ובהתייחס לדפוסי ההתנהגות המקובלים בחברה הבדואית, אין לצפות שיעשה שימוש משמעותי בהסעות מרוכזות מהפזורה אל מקום הקלפי. (ההדגשה שלי).

בתרגום חופשי שלי, כשהשופט כותב "נתונים לא רשמיים" בחברה הבדואית, הוא מתכוון ככל הנראה לכך שהוא נפגש עם חבורה של שייחים, מוכתרים ומכובדי העדה, שתה איתם קפה, שוחח איתם ושאל: "מה עם גברים ונשים בהסעה משותפת אין לכם בעיה עם זה?" ואז, ככל הנראה, ענו לו "הנתונים הלא רשמיים" – בטח יש בעיה זה לא מקובל אצלנו!

אם יוכיח לי כבוד השופט ששאל גם נשים בדואיות בעניין הזה אני אחתום לו על ההמצאה החדשה של המונח "מגבלות מסורתיות". בינתיים המוגבלות היחידה שאני רואה בנימוק הזה היא שופט שלא רק מפלה אזרחים בדואים בהחלטה, אלא גם מחליט שהמסורת המקובלת – בהנחה שיש כזאת על נסיעה משותפת בין גברים ממשפחה אחת לנשים ממשפחה אחרת – היא מוגבלות שאתה משלים איתה .

במשפט אחד הנציח השופט את השבטיות, ואת התפיסה שנשים הן רכוש שיש לשמור עליו בתוך המשפחה כדי שחס וחלילה גברים ממשפחה אחרת לא ישימו עליו עין. והשופט נותן יד לזה במסווה מעוות של "רגישות תרבותית".

לידיעת כבוד השופט, מנתונים רשמיים עולה כי נשים בדואיות השתתפו במחאה נגד תוכנית פראוור, נסעו יחד להפגנות ועצרות ברחבי הארץ, חברות בארגוני נשים בדואיות נסעו לוושינגטון ופגשו חברי קונגרס כדי להציג את בעיית הכפרים הבלתי מוכרים, נשים בדואיות הפגינו יחד עם הגברים במחאה על רמת המיגון של כפריהם בדרום בקיץ האיום האחרון, רק בשבוע שעבר ארגנו נשים מהדרום כנס בנושא ריבוי נשים בבאר שבע ועמדו כ"צוק איתן" נגד המתקפה הגברית השוביניסטית של הגברים המנופפים בדת שהם לא מבינים אותה.

אז בבקשה, אם אתה לא רוצה שבדואים יצביעו, אין בעיה, תגיד. אבל אל תצא מזה כמומחה ורגיש לאורח החיים הבדואי על גבן של נשים שככל הנראה הכינו לך את הקפה בסיור השטח שעשית.

> בלי אוהלים: המאבקים החברתיים השתלטו על במות הבחירות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"פגישת הפיוס". במרכז: הזמר תאמר נפאר. שני משמאל: ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר מחאמיד, ולידו מנכ"ל מרכז מוסאוא געפר פרח (צילום: מרכז מוסאוא)

"פגישת הפיוס". במרכז: הזמר תאמר נפאר. שני משמאל: ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר מחאמיד, ולידו מנכ"ל מרכז מוסאוא געפר פרח (צילום: מרכז מוסאוא)

המאבק בין דת לחופש תרבות בחברה הערבית עולה מדרגה

באום אל פחם בוטלה הופעה של הזמר תאמר נפאר. באבו גוש ניסו לבטל הופעה של הזמרת רולא עאזר. האם השמרנות מנצחת, או דווקא ההפך?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf