להתחפש ליהודים למשך שבוע שלם של פורים

איך היהודים חוגגים אלפי שנים רצח של איש אחד (רשע ככל הנראה) ומאכילים את הבן שלי את אוזניו, ועוד טוענים שזה טעים ולא אלים? ואני אמורה לזרום עם זה, ועוד לשלם את מחיר השמחה הקטנה הזאת בשם החיים המשותפים?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

תודה לאל, הנאום בקונגרס נגמר. שאריות הפרשנויות באמצעי התקשורת מתאדות להן לאט לאט, פורים הגיע ופורים יעבור, אינשאללה מהר.

כל שנה איכשהו אני משכנעת את הבן שלי שהתחפושת תוצרת הבית היא הכי אורגנית והכי מיוחדת. לא מספיק שזה חג של השכנים, צריך גם להוציא עליו כסף? קצת מוגזם הדו-קיום הזה, עולה לנו ביוקר, האמת.

השנה החלטתי שבמסגרת העצמת מיומנויות האבהות, חיזוק הקשר בין הבן לאבא ועידוד היצירתיות הטמונה במשפחתי הקטנה (המדוכאת באשמתי) – אטיל את המשימה הזאת על כתפי בן הזוג שלי, שבמקרה לא סובל חגים מפוברקים וחסרי תכלית. כצפוי זה הסתיים בסניף הקרוב של "טויז אר אס" עם האביזרים הכי אלימים של אביר מימי הביניים, עם מסכת עין אחת מפחידה, חרבות, מגן ועוד. שבוע שלם היינו צריכים להתחפש למרוצים ולשמחים בחג מיותר ויקר שבכלל מנוכר לנו, והכל למען הילדים שלנו שרוצים קצת שמחה. איך אפשר להתנגד לכזה דבר?

> למה לערביה להתחפש לערביה בפורים?

תחפושת פורים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תחפושת פורים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

זה קצת יותר מדי להעמיד פנים שבוע שלם שאנחנו מחוברים לרעיון זר לנו. אם לא הבנתם, תחשבו שמשפחה יהודייה תיאלץ לצום ימים שלמים ולחגוג כמונו, בלי שום אמונה במעשים האלה. אבל הערבים הם עם צייתן ולא מרדן במיוחד. קיבלנו בקבוצת הוואטסאפ הוראות לכל יום מה לעשות, המצאות ושיגעונות ועשרות תמונות של ילדים ערבים ויהודים מחופשים. כולם היו עליזים ומתוקים, ולאף אחד מהם לא היה מושג איזה ויכוח התנהל בביתנו הערבי המסורתי, שחוגג פעמיים בשנה (חג הקורבן וחג אל-פיטר), כשבמקביל יש לנו גם את חג המולד הנוצרי, ראש השנה, סוכות, שבועות, חנוכה, פסח ופסחא, פורים ועוד.

בעניין הזה אין ״איזון קדוש״ ואין בטיח. לדתות האחרות יש יותר חגים, וכל ניסיון שלנו להמציא ולאלץ את עצמנו לחגוג את מולד הנביא מוחמד, או את אל-אסרא ואל-מיעראג׳ (עליית הנביא מוחמד שמימיה) לא ממש עובד, ולך תתחרה עם עץ האשוח המואר ועם פורים בשם החיים המשותפים. ועוד לא דיברנו על יום המשפחה או האם, על יום האשה הבינלאומי, על חג העצים, ועל הצרה הצרורה מכולן: המועדים הלאומיים של שני העמים – יום האדמה, יום הנכבה, העצמאות והשואה – שם הכל מסתבך.

השלום מתחיל בהתנגדות לפוליגמיה

שאלתי את עצמי איך היהודים חוגגים אלפי שנים רצח של איש אחד (רשע ככל הנראה) ומאכילים את הבן שלי את אוזניו, ועוד טוענים שזה טעים ולא אלים? ואני אמורה לזרום עם זה, ועוד לשלם את מחיר השמחה הקטנה הזאת בשם החיים המשותפים? אך לפני שהמחשבות שלי התפרעו לעבר יום כיפור וחגים בעיתיים אחרים מבחינה מוסרית, הזכרתי לעצמי שגם לנו המוסלמים יש חג מדמם ואלים במיוחד כלפי הכבשים בעיקר, והוא חג הקורבן. בעלי היקר הזכיר לי שאנחנו חוגגים את זה שהכבשה המסכנה הקריבה את עצמה למען האדם החף מפשע. כמובן שזו נקודה לזכותנו המוסלמים, שכן מסתבר שאנחנו אנושיים מאוד ואוהבי אדם והחג הגדול אצלנו מסמן חיים ולא מוות.

התענגתי על הרעיון לכמה דקות, ריחמתי קצת על הצמחוניים שצריכים לסבול בחג הזה, ואז נזכרתי שבעצם לפי האסלאם החג מציין את היום בו אברהם אבינו היה אמור להקריב את ישמעאל, בעוד שלפי היהדות היה זה יצחק. חבל שאין לנו תשובה מכרעת בסוגיה, שכן אז אולי מצב המזרח התיכון היה נראה אחרת היום.

אבל רגע, למה אברהם אבינו, אבי המוסלמים והיהודים, התחתן מלכתחילה עם שתי נשים? אנחנו נלחמות היום בפוליגמיה בחברה הערבית ואבי כל הדתות סיבך אותנו עם זה? אולי המאבק הפמיניסטי המריר וארוך השנים צריך לאמץ את הסיסמה ״שתי נשים לאברהם אחד, הרסו את השלום לעד״. או "אישה אחת מספיקה לשלום בית עולמי״.

חשבתי על הכינוס המתוכנן בנגב בנושא הפוליגמיה, ועל ההתקפה חסרת הרסן והמתמשכת שהוכרזה על המארגנות. למה לעזאזל הכול מסובך פה? גם על דברים ברורים ומוסריים צריך להיאבק? אולי אנחנו צריך לנהוג כמו ילדים. בסך הכול הילדים לוקחים את הכול בפשטות, בלי דברים מסובכים כמו הגרעין האיראני. יש חג – חוגגים. החג נגמר והכל חוזר לשגרה. כך הגדולים יעשו יש איום – נואמים, ואז החגיגה נגמרת והכול חוזר לשגרה.

 > פמיניסטיות, אל תגידו לי איך להתלבש בפורים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

כשנוקטים במדיניות של "אפלייה סטטיסטית" גם אנשים שהמדיניות לא מכוונת אליהם יתפסו לפעמים ברשת, כמו זוג ההומואים שביקשו לאכול סושי או מוקפץ במסעדת פרנג'ליקו בנצרת עלית. אילוסטרציה. (צילום: לירון אלמוג / פלאש 90)

פרנג'ליקו. סיפור על תרבות, מעמד ומגדר לא על הומופוביה

עסקים לא רוצים שגברים ערבים או מזרחים ממעמד נמוך ישבו אצלם. בגלל שאי אפשר להגיד: "ערסים החוצה", הם מוצאים דרכים מתוחכמות. במועדונים בת"א ובקיבוצים יש סלקטור. במסעדות בעולם הערבי קובעים ש"הכניסה לזוגות ומשפחות". הומופוביה זה לא

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf