אנחנו המחבלים, לא הילדים

נכשלנו בהגנה על הילדים שלנו, יהודים וערבים. נכשלנו כי את הבועה שאמורה לשמור עליהם ניפצנו אנחנו המבוגרים שלא חושבים לפני שאנחנו שולחים סרטון אלים או משחררים עוד תגובה כועסת בפייסבוק, שלא עוצרים את האלימות. ילדים הם לא מחבלים אלא מי שחיבלו בחינוך שלהם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ילדה ערבייה בת 13 היא לא מחבלת. נקודה. ולא תוכלו לשכנע אותי אחרת. גם נער יהודי בן 15 הוא לא מחבל. מישהו חיבל בחינוך שלהם, זה כן. מישהו יצר עבורם סדר מעוות של רע מול טוב, מישהו דאג לשכנע אותם שצריך להילחם כדי להגיע לכמה שיותר נקודות במשחק החיים של הגדולים.

אנחנו המבוגרים מנהלים את קרבות הפייסבוק שלנו וחושבים שאנחנו לבד. דיברנו דם ופחד בכל מקום. עוד ועוד טינה וסלידה מהאחר. נתנו לשנאה ולגזענות כרטיס כניסה לכל סלון. נתנו לאקדחים ולסכינים לככב להם על מסכי הטלפונים החכמים עד שהגיעו לידיים לא חכמות, ידיים צעירות ולא בשלות. והידיים האלה הן של כולנו.

לא ראינו מה זה עושה לרגשות ולמחשבות של הילדים שלנו. לא לקחנו בחשבון מה עובר על ילד מתבגר כאשר מגיע היישר לווטסאפ שלו סרטון של נער בן 13 משועפט המתבוסס בדמו. כאשר לילד הזה אין מסגרת חינוכית ראויה, שמציאות חייו מתרחשת בצל העוני, ההזנחה וניידות משמר גבול הדוהרות במחנה הפליטים שתמונת מוחמד אבו חדיר מסרבות להתקלף מגדרותיו.

> "הצעירים במזרח ירושלים איבדו אמון במבוגרים, בחיים ובשלום"

גופתו של נער פלסטיני שנורה למוות לאחר שדקר ופצע שני אנשים בירושלים. 10 באוקטובר 2015. (אן פאק/אקטיבסטילס)

גופתו של נער פלסטיני שנורה למוות לאחר שדקר ופצע שני אנשים בירושלים. 10 באוקטובר 2015. (אן פאק/אקטיבסטילס)

לא צריך הרבה כדי שאותו נער גנרי ינקוט צעד. אדם צעיר ופגיע כל כך, שחייו חסרי תקווה, בצל מצוקה אישית או נפשית, או סתם מועקה חברתית, עלול בצעד אחד קטן וטיפש לעבור לצד האחר. לצד שבו המצוקה הופכת לתהילה, לפרסום ולנצחיות, בשם המולדת – פלסטין או ישראל – בשם ההתנגדות לכיבוש, ההישרדות או ההגנה או בשם האלוהים.

מספיק ויכוח סוער אחד בבית כדי להשחיר את מסך החיים בפני המתבגר האומלל. רגעים אחדים שבהם כל תמונות הזוועה, אמירות השנאה והכוח הבלתי נשלט שמפעיל הצבא מתכווצים יחד ומסתיימים בשוטטות מפחידה באחד המחסומים או נקודות החיכוך המתרבות כל הזמן. באותו רגע הנער הזה רואה שחור בעיניים ונדמה לו שכבר אין לו מה להפסיד בחייו. ואם כך –  זו הדרך לסיים את מצוקתו, בצורה שתפתיע אפילו את הוריו. והסוף כבר ידוע.

ולפני שתתחילו להתלהם, ותקפצו עם טענות שהנערות היהודיות והמתבגרים היהודים לא יוצאים את בית ספרם ודוקרים מאבטח ואילו הפלסטינים כן, ולפני שתנקו את מצפונכם היהודי עם הטענה שמעטים הם בני הנוער היהודים שעושים מעשי זוועה וונדליזם ואכזריות – תחשבו רגע על מי ששרפו למוות את הנער מוחמד אבו חדיר, ועל מי ששרפו את בית הספר הדו לשוני בירושלים, ומי הם חבורות נוער הגבעות ופעילי להב"ה ותג מחיר.

יחד עם זאת אני לא נמנית על חסידי ההשוואות והאיזון הקדוש והמהולל בין הפלסטינים לישראלים. אין מה להשוות בין שולט ונשלט, בין כובש ונכבש, בין חזק וחלש. לצעירים היהודים יש צבא, יש כוח ויש נשק, לשם הם עתידים להגיע ושם הם יוכלו לממש את הדחף לכוח ולשליטה, את הצורך להיות גיבורים. שם הם יוכלו להגיע לפורקן של כל הכעסים שלהם על פלסטינים חפים מפשע. יש להם לאן לשאוף. ואם בצה"ל לא ירצו אותם תמיד יהיה מי שיגייס את הצורך הזה של בני הנוער להשתייך ולפעול במקומות שישרתו את הימין הקיצוני.

> כך משתלטים פעילי להב"ה על מרכז ירושלים

שוטרים עוצרים פעיל להב"ה במהלך הפגנת זעם של קהילת הלהט"ב לאחר פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

שוטרים עוצרים נער צעיר פעיל להב"ה שניסה לתקוף מפגינים מקהילת הלהט"ב לאחר פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

הצעירים הערבים שמצאו את עצמם מבצעים פעולה אלימה הם יחידים שפועלים לבד, ממניעים לא דתיים ולא אידיאולוגיים, אלא ממחשבות ותעוזה רגעית בלתי נשלטת. לא מדובר בגברים בוגרים חדורי מוטיבציה שתכננו פעולה ובצעו את זממם במודעות ברורה ונחישות. ולמסקנה הזאת לא הגעתי בעצמי. כך אומרים כל הגורמים הבטחוניים המוסמכים. ואדגיש – אני לא באה להצדיק או לקבל שום פעולה אלימה כלפי חפים מפשע, אני מנסה להתבונן ולהבין.

אני מסתכלת על התמונות והעדויות מהאירוע בו הדיל השלמון נורתה למוות על ידי חיילים בחברון. הצעירה הזאת רעדה מפחד וקפאה במקומה ומאוחר יותר הסתבר כי סמוך לתקרית היא עברה משבר נפשי על רקע קשיים במשפחתה. היא לא איימה על החיילים החמושים ואפשר היה בקלות להשתלט עליה בלי לחורר את גופה בעשרה קליעים מטווח קצר, ובטח שלא היה צורך ביטחוני בהפצת תמונות העירום שלה ברשת.

ועל הסרטונים של שתי הנערות בנות ה-13-14 מירושלים שהסתובבו בשוק מחנה יהודה כשהן חמושות ומנפנפות במספריים כשעל גבן תיקי בית הספר. הן נלכדו בין המוני אנשים שצעקו "מחבלת", שקראו להרוג אותן, לירות, לחסל, והן קפצו לימין ולשמאל כמו תרנגולות מבולבלות ולא ידעו מה לעשות עם עצמן. וגם שם היה אפשר לסיים את האירוע בלי גופה בזירה. והילדה רוקייה בת ה-13 מקלנדיה שהגיעה לשער מאובטח וניסתה לדקור מאבטח אחרי ריב משפחתי. והצעיר איבראהים בן ה-14 משועפט שמאשימים אותו בניסיון דקירה והוא בוכה בחקירה שלא עשה דבר ולא זוכר דבר.

> האם האשמים האמיתיים משלמים את המחיר על מותה של התינוקת אדל ביטון?

הנערה שוכבת, הגבר עומד לירות בה. רחוב יפו, ירושלים (צילום מסך)

אחת מהילדות שניסו לדקור באמצעות מספריים עוברי אורח באוזר שוק מחנה יהודה בירושלים מוטלת על הרצפה לאחר ש"נוטרלה". בסרטונים שפורסמו לאחר האירוע נראה גבר מבצע וידוא הריגה באחת מהן. (צילום מסך)

ושתי הילדות בנות ה-13 מרמלה שדקרו מאבטח ביום חמישי. אחת מהן הלכה לעשות בדיקות בקופת חולים בליווי בת דודתה והן לא חזרו כמתוכנן לבית הספר. אתם חושבים שהן יודעות מה ההבדל בינן כתושבות רמלה לבין הנערה רוקייה מקלנדיה? האם האזרחות שלהן אומרת להן משהו בגיל 13? ממש לא. אחת מהן מצאה את עצמה כשראשה לכוד מתחת לנעליו של גבר גדול לעיני מצלמות הקהל בקניון. למזלן הניטרול שלהן היה משפיל בלבד ולא קטלני. אינני יכולה לפרט מהו הרקע המשפחתי שממנו הגיעה אחת מהן, אבל תהיו בטוחים שהיא לא גדלה במשפחה מחבקת ותומכת, נטולת דאגות ומשברים קשים.

משבר משפחתי אינו אמור להביא למשבר ביטחוני. אני מבקשת שנעצור לרגע ונחשוב איך קרה שאנחנו המבוגרים – ערבים ויהודים, מדוכאים ומדכאים, שכולנו בטח צודקים במאבקנו, כולנו רודפים אחרי האמת וכולנו רוצים שקט ושלום – שכחנו שאנחנו הורים למתבגרים מבולבלים בעולם האכזרי הזה. איך זה שלא שמנו לב לכך שגם הבועה הכי משוריינת סביב הילדים שלנו היא חדירה ונפיצה בתוך שטף ההסתה הגזענות והשנאה שמרטיב את כולנו מראש הפרמידה ועד אחרון פשוטי העם.

הילדים שלנו גדלים לתוך המציאות המעוותת הזו, והם לבד. ויום אחד הם יספרו לילדים שלהם על התקופה המשוגעת שבה כולם התפרקו ברשת בלי גבולות, שבה הם אפילו שקלו להשתתף במעשה זוועה, כי זה מה שעשו כולם בשנים 2015-2016. ובסיפורים העתידיים שלהם אנחנו ההורים של היום נזכה בתיאור "הרוב הדומם, חסר האחריות וחסר האונים".

> לא לניצול הציני של הפיגועים להשתקת השמאל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf