ילדים נשרפים למוות, וברוסיה כבר לא מאמינים לשלטון

ברוסיה רגילים לשריפות כמו זו שאירעה בעיר קמרובו בסיביר, בה נספו 64 אנשים, רובם ילדים. אבל הפעם לתושבים נמאס מהשחיתות, הרשלנות והזילזול בחיים אדם שהביאו לאסון. הפעם הם יצאו לרחובות, ואפילו שמו של פוטין עלה על הכוונת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: יאנה סוריאדניה

כבר כעת ברור שהשריפה במרכז המסחרי בעיר קֶמֶרובו (Kemerovo) שבדרום סיביר הפכה לאסון שישאיר חותם על רוסיה. הטרגדיה הזו לא תישכח במהרה והיא מסמלת את כל מה שרוסיה כיום: השחיתות, חוסר האמון העמוק של האזרחים כלפי הרשויות וחוסר הערך של חיי האדם.

העדויות מהמקום מצמררות. עשרות ילדים שבאו לאולם הקולנוע במרכז המסחרי "דובדבן חורפי" לצפות בסרטי אנימציה, התקשרו להיפרד מהוריהם בעת השריפה ומתו כשהם נעולים בתוך הלהבות. עד כה נספרו 64 הרוגים.

לשריפה קדמו מחדלים רבים. המרכז נמצא בבניין ישן ששימש בעבר כמפעל עוגות ולא עמד בסטנדרטים בטיחותיים, לכן השריפה בו התפשטה מהר מאוד. למאבטחים לא היה רישיון מתאים, מערכת האזעקה לא עבדה.

פוטין מבקר בזירת האסון: 

למרבה הזוועה, לא מדובר במקרה יוצא דופן. ברוסיה פועלים מאות מבנים כאלה, אם לא אלפים, ובכל אחד מהם עלול להתרחש אסון דומה. השחיתות מושרשת כה עמוק בחברה הרוסית, שגם אם בעל מרכז מסחרי כזה רוצה לעמוד בתקני הבטיחות, זה מאוד לא פשוט. נציגי הרשויות באים לרוב במטרה אחת – להרוויח כסף – והם דואגים למצוא בעיה כזו או אחרת, עד שישולמו דמי השוחד. אז למה לטרוח?

הציניות הפעם עברה כל גבול

אי-עמידה בתנאי בטיחות ורשלנות שערורייתית כבר עלו בחיי מאות בני אדם ברוסיה. ב-2003 פרצה שריפה במעונות סטודנטים במוסקבה. היא התפשטה במהירות משום שהמבנה היה ישן והובילה למותם של 44 בני אדם. ב-2006 פרצה שריפה במחלקת נשים בבית החולים בעיר. 44 נשים נספו בה, משום שיציאות החירום היו נעולות והן לא הצליחו להימלט מהבניין. ב-2007 פרצה שריפה בבית אבות באזור קרסנודאר, בה נספו 63 בני אדם. כוחות ההצלה הגיעו למקום רק כעבור מספר שעות. ב-2009 פרצה שריפה במועדון בעיר פֶּרם, אחרי שימוש לא בטיחותי בזיקוקים. היא הובילה למותם של 156 בני אדם. בכל המקרים האלה, נציגי הרשויות לא נענשו, או לכל היותר קיבלו עד שנתיים מאסר וכעבור זמן שבו לתפקידיהם.

אולם הפעם נראה שהציניות, טיוח העובדות והזלזול חוצים את כל הגבולות. מושל המחוז, אמאן טולייב, בחר שלא להגיע למקום האסון, זאת לדבריו, כיוון שלא רצה שהשיירה שלו תחסום את הגישה לזירה עבור כוחות ההצלה. האיש היחיד בפניו הרגיש טולייב צורך להתנצל היה נשיא המדינה ולדימיר פוטין, שהגיע לביקור בזירת האסון. טולייב "הסביר" לנשיא כי בעצרת שהתקיימה בעיר אחרי השריפה, שנשמעו בה גם קריאות נגד פוטין, לקחו חלק "כוחות האופוזיציה". בקיצור, המושל לא התנצל בפני התושבים, וגם לא לקח אחריות או הזדהה עם משפחות הקורבנות, אבל מצא לנכון לבקר אותן ואת האזרחים המפגינים. למה? כי הוא החזק, ולכן גם הצודק.

> "נתניהו הצטרף למועדון המעריצים של פוטין מבלי להבין מיהו באמת"

מושל המחוז התנצל בפני פוטין על ההפגנות נגדו (צילום: הקרמלין)

מושל המחוז התנצל בפני פוטין על ההפגנות נגדו (צילום: הקרמלין)

פוטין כמובן הבטיח שהאחראים ייענשו. כמו תמיד, הוא דאג לבדל את עצמו מהרשויות בעיר. כך עשתה גם התקשורת הממסדית. במצבים מהסוג הזה, פוטין לא מכחיש שהיה מחדל, הוא מבטיח חקירה וענישה, הרי שמבחינתו מדובר במחדל מקומי שנוגד את כל מה שפוטין מקדם, דורש ומאמין בו. איני אומרת שפוטין הוא האשם היחיד במה שקרה, אבל גם אין גם להתכחש לעובדה שמדובר בשיטה מקולקלת מיסודה, בפירמידת שלטון מושחתת, בהיעדר פיקוח אמיתי, וביחס מזלזל לאזרח.

האם הרשויות מסתירות את המספר האמיתי

איגור וסטריקוב שאיבד את שלושת ילדיו, את אשתו ואת אחותו בשריפה, קרא לתושבי העיר להתאסף למחאה נוספת ב-31 במארס, ואמר כי אין לו מה להפסיד. האמירה העוצמתית הזו משקפת כנראה גם תחושות של תושבים אחרים שאיבדו את יקיריהם. על פי הנתונים הרשמיים מדובר כאמור ב-64 נספים, אך ברשתות החברתיות מדברים על יותר מ-350 הרוגים, ביניהם קרוב ל-150 ילדים. הטענה ברשתות החברתיות היא שהרשויות מסתירות את הנתונים האמיתיים באמצעות הסכמי השתקה והפחדות.

קשה כמובן לדעת מה המספר האמיתי, אבל עצם הטענות שמספר הקורבנות גבוה יותר והדרישה לדעת את האמת – משקפות את החשד הגדול ואת חוסר האמון העמוק של אזרחי רוסיה כלפי המדינה והרשויות. צריך לזכור שטיוח מספר הרוגים אינו דבר חדש או חריג ברוסיה. זה קורה גם עם אזרחים וגם עם חיילים שיוצאים לקרב. כך היה כשעשרות חיילים רוסים נהרגו בקרבות במזרח אוקראינה. רוסיה הכחישה את מעורבות החיילים שלה במלחמה, וגם אחרי שנשמעו עדויות של עיתונאים וארגונים בינלאומיים, היא המשיכה להתכחש שהם נהרגו שם, והם נקברו בקברים ללא שם. במציאות כזו אין פלא שמידע הסותר את הטענה הרשמית הופך לשיח קונספירטיבי פורה.

אתמול (שלישי) התקיימו עצרות גדולות בעשרות ערים ברוסיה, בהן סנט פטרסבורג ומוסקבה. לא בטוח שהעצרות והמחאות האלה יתפתחו למשהו גדול יותר, למרות שזעם האזרחים גדל והולך. מה שבטוח שללא שינוי עמוק וללא דרישה אזרחית, שיכולה לבוא רק בעקבות ההבנה שהמדינה משרתת את האזרח ולא היפך, היחס לחיי אדם ברוסיה יישאר כפי שהוא.

יאנה סוריאדניה היא פרשנית לפוליטיקה רוסית.

> מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf