פרשת ילדי תימן: חוליה בכרוניקה ארוכה של דיכוי, גזל ונישול

מהגירוש מהמושבה כנרת ועד לפרשת הזמורות היבשות, מגניבת התכשיטים וכתבי הקודש ועד לילדי הגזזת, היחס של הממסד הישראלי אל יהודי תימן היה כרוך בהשפלה ובדיכוי. פרשת ילדי תימן החטופים היא עוד חוליה בשרשרת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: יהונתן ודעי

"אין ילד. הילד שלך מת! קברנו לך אותו". כך נאמר לעשרות אימהות ואבות שהתדפקו על דלתות בתי החולים בשנות החמישים, בבקשה יחידה להתייחד עם המתים ולקיים הלוויה יהודית. אך מסתבר שרבים מהילדים הללו לא נפטרו אלא נחטפו בסיוע האחיות, הרופאים, העו"סים ועסקנים חסרי מצפון.

אם רוצים לרדת לעומקה של הפרשה המזעזעת בתולדות המדינה, פרשת ילדי תימן, אולי כדאי להתחיל עם רקע על הפשעים שבוצעו בעדה התימנית ועל שיכתוב ההיסטוריה.

בעלייה הראשונה, ב-1881 הגיעו מתימן כ-200 נפש והקדימו את עליית ביל"ו אשר מנתה 14 חברים בלבד. אך בעוד 14 אלו תפסו את מקומם על דפיה המולבנים של ההיסטוריה כעליה הראשונה, עליית תימן הגדולה ב-1881 נדחקה לקרן זווית. העולים התימנים נתקלו בקשיים רבים ובניכור רב הן מצד אנשי 'הישוב הישן' והן מקרב קהילת הספרדים: פקפקו ביהדותם, לא הקצו להם משאבים, והם נאלצו להתגורר במערות ובפחונים סביב ירושלים ובעיקר ליד כפר השילוח סילוואן.

> לסגור את תיק ילדי תימן

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

בין כנרת לרחובות

נדלג בעצבות בין דפי ההיסטוריה לשנת 1910, אל פרשה עגומה נוספת, 'מגורשי כנרת התימנים'. באותה שנה מספר משפחות תימניות מחליטות לעלות לארץ הקודש, תוך ניצול העובדה שתימן ופלשתינה נמצאות שתיהן בגבולותיה של האימפריה העות'מאנית. העולים הגיעו לחדרה, שם ביקשו מחסה בסוכות שבנו לעצמם ובעבודת פרך אצל האיכרים היהודים הוותיקים.

בשנת 1912 מגיע נציג של ארגון השומר ומציע להם לעבור לכנרת, שם העבודה היתה כנראה מצויה יותר. 14 משפחות עברו ליישוב ושוכנו בבית המוטור ביישוב כנרת, בתנאים קשים מנשוא. הובטח להם לעבור לבתים אחרים, הבטחה שלא קויימה. מתיישבי כנרת הוותיקים מיררו את חייהם של התימנים וניסו בכל כוחם לגרום להם לעזוב, באמצעות אי הקצאה של אדמה ומים, ניכור והתעמרות בל תתואר.

לבסוף צלחה מזימתם והתימנים נעקרו מהיישוב כנרת אל המושב מרמורק, שלימים סופח כשכונה לעיר רחובות. בספר המקורות של פרופ' יוסף טובי, "אעלה בתמ"ר", מצוטטת שושנה גלובשטיין, אחותה של המשוררת רחל: "ג' המנהל של כנרת אמר לי: קיבלנו את התימנים, הם היו אורחינו. עתה די, יישאו בעול גם במקומות אחרים".

לא נשכח את פרשת מקוב בשנת 1913, בה האיכר יהונתן מקוב מהמושבה רחובות היכה והצליף בשלוש מעובדותיו התימניות לאחר שמצא אותם מקוששות זרדים בכרמו בסוף יום העבודה. הרשע קשר את העובדות האומללות לזנב חמורו והוליך אותן ברחביי המושבה במופע ביזיון שאין שני לו. המועצה קנסה את יהונתן בסכום מגוחך ומעליב של 20 פרנקים. המקרה של מקוב יכול לסביר בנקל משהו על היחס באותם שנים כלפיי התימנים.

בראשית שנות ה-80 כתב המשורר דן אלמגור את ההצגה 'ילדי הכרך' בתוכה אלמגור החליט לשלב גם שיר קשה אחד על "פרשת מקוב", השיר "זמורות יבשות" הזמר יזהר כהן הלחין את השיר:

למעשה, הפרעות ביהודי תימן החלו עוד לפני עלייתם ארצה. עוד במחנה חאשד "גאולה", בשיח' עות'מאן ובעיר עדן ישנן עדויות למקרים רבים בהם נגנבו כתבי היד העתיקים והתכשיטים בני מאות השנים, אותם שמרו בקנאות דתית דורות. דוגמא ניקח את אוצר הענק של משפחת אלשייך, כתבי קודש נדירים, שיד נעלמה שדדה, וכיום ניתן למצוא חלקים מכתבי היד המפוארים הללו במוזיאונים בישראל וברחביי העולם.

קצרה היריעה במאמר זה לשטוח את כל הזוועות, אך אסכם ואומר שהקו המנחה של אנשי הממסד, שליחי הסוכנות, הג'וינט ואחרים ביחס ליהודי תימן היה מאז ומעולם תחושה של פטרונות וכוחנות, תחושה של בני האור הבאים לטפל ולהשכיל את בני החושך הפרימיטיביים, שוכני המערות. ובל נשכח את ילדי הגזזת, האפליה העדתית, ופרשות רבות שהיריעה קצרה מלהכיל. למעוניינים יש מקורות מידע לא מעטים מהם ניתן להשכיל.

ב-1.6.1966 התפרסמה לראשונה בעיתון אפיקים (עיתון מהפכני שהוקם בשנת 1964 ע"י קבוצה של אנשי רוח מקהילת תימן ולחם למען שוויון וזכויות אדם לצד תרבות המזרח ותימן בפרט) רשימה במדור "אפיק אל הקורא" תחת הכותרת "הפגיעה בזכויות האדם בישראל", בחתימת חיים אושרי, טוביה סולמי ויוסף דחוח, ועניינה – ילדי תימן החטופים. וכך נאמר בה: "האפשר להמשיך בהעלמת התופעות המגונות ולהשתיקן? האם מוסרי לעשות זאת? על שאלות אלו חייבים אנו לענות, כי אין יכולת להתחמק, מבלי להיות בוגדים בערכינו ומצפוננו".

העיתון אפיקים, אשר חגג לא מזמן 50 שנים להיווסדו, לא הרפה מהקריאה לחקר הפרשה המזעזעת.

מתוך עיתון אפיקים

הגיע הזמן לקחת אחריות על הפשעים

אחד האישים הבולטים במאבק ופעילות סביב הפרשה היה הרב עוזי משולם ז"ל, אשר משנות השבעים פעל ללא לאות למען חקר הפרשה. בזכותו הוקמה ועדת חקירה ממלכתית אשר לצערנו הרב פעלה באופן חובבני ותוך ליקויים רבים. הרב משולם זכה לפרסום סביב התבצרותו בביתו ביהוד; הסיקור שלו בתקשורת היה מגמתי ואישיותו עברה דמוניזציה חמורה. כך הצליחו אלו שרצו להשתיק את הפרשה.

בימינו אנו הפלטפורמות התקשורתיות בהישג ידו של כל אדם. המידע זורם באינטרנט וכל אדם יכול הביע את דעתו ולחלוק את המידע עם אחרים. כך הופכת הפרשה המטלטלת בתולדות המדינה לנחלת הכלל. לא עוד להסתרה ממסדית רבת שנים, לא ניתן לעצור את זרם העדויות ואת התמלילים המצמררים.

אנו, הדור השלישי והדור הוותיק יותר, יוצאים בדרישה חדה ונחושה להעלות את הפרשה שוב לסדר היום. אך הפעם אנו מבטיחים לכם אנשי הממסד – לא ניתן לכם למסמס את הפרשה פעם נוספת בוועדות חקירה מוטות ובוועדות שטחיות אשר אנשי שלומכם אמונים בהם. אנו ניקח חלק פעיל, ובזכוכית מגדלת נוודא ששוב לא תטייחו את הפרשה הזאת ותפתחו הכל לעיניי הציבור. נכון – פתיחת הפרשה תערער רבים מיסודות הציונות והמדינה, אך אין מנוס. על פשעים נגד האנושות לא ניתן למחול או להחליק אותם לקרן זווית.

אחיות עם אמהות ותינוקות מתימן (טדי בראונר, לע"מ)

אחיות עם אמהות ותינוקות מתימן (טדי בראונר, לע"מ)

כיום, הפרשה שוב עולה לסדר היום וביתר שאת בזכות פעילים מהדור הצעיר דוגמת פעילי עמותת עמר"ם, המקיימת פרויקט איסוף עדויות ותיעוד של הניצולים ובימים אלו ממש מציניים בשנה השלישית ימי זיכרון לפשע שנעשה כאן, וכן בזכות פעילים ותיקים בני הדור השני והראשון דוגמת 'אחים וקיימים', ארגון אשר חבריו תוקפים את החיסיון על תיקי האימוץ החסויים לעוד שבעים (!) שנה.

שאלו את עצמכם מדוע החומר מוועדות החקירה חסוי לכל כך הרבה זמן. אין לדבר הזה תקדים, למעט בפרשות ביטחוניות חמורות שם מוטל חיסיון זהה. מה מנסים להסתיר מאיתנו? האם לא הגיעה העת לנסות ולתת מזור למשפחות שעוד איתנו?

בעקבות פניית בני הדור השני והשלישי לשרת המשפטים, במסגרת מיצוי הליכים לפני הגשת העתירה לביטול החיסיון, פנתה שרת המשפטים איילת שקד לגנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק לקבל את החומר הארכיוני בעניין, אלא שהגנז מסרב להעביר לַשּׂרה את החומר הארכיוני למתן חו"ד לעניין הסרת החיסיון. לאחרונה נפגש ראש הממשלה עם חברים הפועלים בפרשה והחליט למנות את צחי הנגבי כמוסמך לטפל בנושא. למרות ספקנותי הרבה אני מקווה שהצדק ייעשה הפעם ושהמדינה תיקח אחריות על פשעי העבר.

אני קורא לכולכם להשתתף בימי המודעות שעמותת עמר"ם מקיימת. גם אתם הספקנים, הקדישו מעט מזמנכם, לכו והתירו את הספקות. בואו לשמוע עדויות של אימהות ואחים אשר איבדו את היקר להם מכל וחיים בחוסר ידיעה אמיתי לגביי גורל יקיריהם. פתיחת הפרשה חשובה לא רק לתימנים ולאחוז הקטן מבין שאר העדות שגם היו בין הקורבנות. היא חשובה לכולנו כדי לוודא שמקרים דומים לא יקרו יותר לעולם.

יהונתן ודעי בן לשני יוצאי תימן יליד העיר ירושלים

> חטיפת ילדי תימן: לשבור את קשר השתיקה של הרופאים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

במקום פנטזיות על פשעים נגד האנושות, מוטב לדאוג לתושבים. ירי על מפגינים בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

נתניהו אינו הראשון שמפנטז לרוקן את עזה מתושביה

במקום קידום תכניות ל"הגירה" של תושבי רצועת עזה, צעד שמהווה פשע נגד האנושות, מוטב שישראל תשקיע את הכסף בשיפור המציאות הטראגית שהיא עצמה יצרה שם, או שתשנה את המדיניות שמחוללת אותה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf