מה ישראל רוצה מאיראן ומה בן סלמאן רוצה מישראל

ההתקפות של ישראל בסוריה, לא קרו בתזמון מקרי. הן חלק ממהלך נרחב יותר של ארה"ב וישראל נגד איראן. וגם של שותף שפחות מדברים עליו: סעודיה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ההתלקחות בין ישראל לאיראן נראית מובנת מאליה. איראן רוצה להשמיד את ישראל, ישראל רוצה שהמשטר האיסלמי באיראן ייעלם. כדי לתפוס עמדות השמדה נוחות יותר, איראן התמקמה בסוריה, ישראל התקיפה. ובכל זאת, כשהכל נראה כל כך פשוט וברור, זה לפעמים המקום לשאול שאלות, בעיקר כאשר רוב התשובות השגורות נראו לי לא מספקות. זה מה שניסיתי לעשות כאן. להעלות יותר תמיהות מאשר לתת תשובות.

האם איראן באמת מאיימת על ישראל?

התמיכה העצומה שנתניהו זוכה לה למהלכים האחרונים שלו, מנאום הקלסרים עד ההפצצות בסוריה, תמיכה שחרגה הרבה מעבר לבייס הימני והגיעה עמוק לתוך השמאל העמוק, מבוססת על הנחת יסוד אחת: איראן היא הסכנה הכי גדולה לישראל, ועל פי הקריטריון הזה צריך לשפוט כל פעולה שעושים הממשלה או כוחות הביטחון.

תרשו להעמיד בסימן שאלה את הנחת היסוד הזו. המשטר האיראני אכן שואף לכך ש"המשטר הציוני" בישראל יחוסל ותומך גם בהתנגדות חמושה לישראל. זה מאוד לא נעים לשמוע, אבל בפועל איראן מעולם לא פעלה צבאית באופן ישיר נגד ישראל. נכון, היא מספקת תמיכה פוליטית, כספית וצבאית לחיזבאללה, ובמידה פחותה גם לחמאס. נכון, איראן כנראה עמדה מאחורי פיצוץ השגרירות הישראלית בארגנטינה ומאחורי פיגועים אחרים נגד מטרות ישראליות. אבל יש פער בין פעולה באמצעות שליחים, באמצעות פרוקסי, ובין פעולה ישירה. ישראל, שבמשך שנים הפעילה צבא שלם, צד"ל, כפרוקסי נגד חיזבאללה בלבנון בוודאי יודעת את ההבדל.

גם בלי קשר לישראל, תחת המשטר האסלאמי, איראן מעולם לא תקפה צבאית מדינה אחרת. בימים אלה ממש, הצבא הסעודי מפעיל את כוחותיו בתימן. אין זו הפעם הראשונה שסעודיה פולשת למדינה השכנה שלה. היא עשתה זאת גם בשנות הששים של המאה שעברה. עיראק של סדאם חוסיין, אז בתמיכה אמריקאית, היא זו שתקפה את איראן ב-1980 ללא שום התגרות של ממש. איראן, כמו כוויית שהותקפה מאוחר יותר על ידי אותו סדאם, היתה הקרבן, לא התוקפן.

ירי הטילים על רמת הגולן ביום רביעי הלילה היה למעשה הפעם הראשונה שבה כוחות איראניים פעלו ישירות כביכול (אני מוסיף את המלה 'כביכול', כי האיראנים מכחישים שהם ירו את הטילים, וגם בישראל הדיווחים לא ברורים האם מי שלחץ על ההדק היו מיליציות שיעיות מסונפות לאיראן או כוחות איראניים ממש) נגד מטרות ישראליות. וגם כאן, חייבים לציין, הטילים לא נורו לעבר ישראל הריבונית. נכון שבעיני הישראלים, רמת הגולן מזוהה עם צימרים, סקי ויין, אבל בעיני האיראנים, הסורים ובעצם בעיני רוב העולם, מדובר בשטח סורי כבוש, והיעדים, כך נטען במקורות איראניים, היו צבאיים לחלוטין.

המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי בתערוכה של תוצרת התעשייה האיראנית: "משרד האוצר האמריקני הפך לחדר מלחמה נגד הכלכלה האיראנית".

המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי בתערוכה של תוצרת התעשייה האיראנית: "משרד האוצר האמריקני הפך לחדר מלחמה נגד הכלכלה האיראנית".

לפני קצת יותר משלוש שנים צייץ האייתוללה עלי ח'מינאי, המנהיג הרוחני של איראן, בחשבון הטוויטר שלו "תשע שאלות לגבי חיסול ישראל". הטקסט בוודאי אינו מלבב (הוא מציע שאת ישראל יחליף משטר שייקבע במשאל עם בין התושבים הפלסטינים "המקוריים" – מוסלמים, נוצרים ויהודים – והוא זה שיחליט האם להחזיר את היהודים שהיגרו לפלסטין לארצות מוצאם או לתת להם להישאר), אבל לשאלה השמינית, "אילו פתרונות הם בלתי מקובלים", ענה ח'מינאי לעצמו: "איננו ממליצים מלחמה קלאסית של צבאות של מדינות איסלמיות או להשליך את היהודים המהגרים לים". במלים אחרות: לחסל את המשטר הציוני זה חשוב מאוד בעיני ח'מינאי, אבל לא ברור אם הצבא האיראני צריך להיות חלק מהמשימה הזו.

אוקי. היא לא תקפה, אבל היא גורם חתרני

אחת הטענות המרכזיות נגד המשטר האיסלמי בטהראן היא שאיראן חותרת נגד משטרים שכנים במזרח התיכון ובאמצעות מיליציות שיעיות הסרות למרותה מנסה להשתלט על מדינות באיזור. לבנון, עיראק, ועכשיו סוריה. איראן אכן מסייעת למורדים הח'ותים בתימן, היא גם מסייעת לאסד במלחמה האזרחים, אם באופן ישיר ואם באמצעות המיליציות השיעיות שגייסה וכמובן באמצעות התמיכה שלה בחיזבאללה. אבל גם אם נניח כרגע לעובדה שארגון חיזבאללה איננו המצאה איראנית, ולכך שההשפעה האיראנית על ממשלתה הנוכחית של עיראק פחותה הרבה יותר ממה שחושבים, נדרשת מידה גדולה של חוצפה, ומידה עוד יותר גדולה של זילזול באינטליגנציה, כדי שארצות הברית או ישראל יוכלו להתלונן על מדינה שפועלת באופן חתרני.

ארצות הברית, להזכיר, לא "התערבה" בענייניה של עיראק או עסקה בפעולות חתרנות עלומות נגדה: היא כבשה אותה, החריבה אותה ותלתה את המנהיג הקודם שלה על חבל. ישראל לא "התערבה" בענייניה של לבנון או חתרה תחת ממשלתה. היא כבשה את בירת לבנון ומינתה מטעמה נשיא שהמעשה הראשון שעשה היה לחתום שלום איתה. חיזבאללה הוא תוצאה ישירה של המהלך הישראלי הזה, כפי שדאע"ש מצד אחד והממשלה הלא-אנטי-איראנית בבגדאד מצד שני הם תוצאה ישירה של הכיבוש האמריקאי. גם עליית המשטר האיסלמי באיראן עצמו, יטענו רבים, היא תוצאה של ההתערבות האמריקאית שהביאה להפלתו של ראש הממשלה האיראני מוצדק עשרים שנה קודם לכן.

מי שמאיים איום ישיר על ישראל הוא חיזבאללה. בכך אין ספק. חיזבאללה לא היסס וכנראה גם לא יהסס להפר את הריבונות הישראלית. הוא עשה זאת כשירה טילים על ישראל לפני הנסיגה מלבנון בשנת 2000, הוא שלח לוחמים אל מעבר לגבול לתקוף סיור ישראלי ב-2006. הוא ירה יותר מ-4,000 טילים לתוך שטח ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. על פי פרסומים בישראל, חיזבאללה מחזיק היום 150,000 טילים, שאין להם שום שימוש אחר מאשר לאיים על ישראל. אבל עם חיזבאללה ישראל כמעט אינה מתעסקת. למה? זו שאלה טובה. אבל ברור שהאיום האיראני בסוריה, לפחות כרגע, הוא משני לאיום הממשי והמיידי שמציב חיזבאללה.

הטיעון הוא שישראל לא רוצה "לחזור על הטעות" כשנתנה לחיזבאללה לצמוח, ולכן היא פוגעת בכוחות האיראניים בסוריה לפני שיצליחו להתבסס. אבל חיזבאללה לא צמח משום שישראל לא השגיחה. חיזבאללה צמח דווקא משום שישראל השגיחה עליו יותר מדי ונלחמה בו שוב ושוב. האיום ממנו לא קטן מעימות לעימות, אלא דווקא גדל.

ראש הממשלה נתניהו בנאום חשיפת המסמכים שלטענתו מוכיחים שאיראן שיקרה בנוגע לתוכנית הגרעין שלה (מרים אלסטר / פלאש 90)

ראש הממשלה נתניהו בנאום חשיפת המסמכים שלטענתו מוכיחים שאיראן שיקרה בנוגע לתוכנית הגרעין שלה (מרים אלסטר / פלאש 90)

והאיום הגרעיני, מה אתו?

על פי המסמכים שהשיג המוסד ושנתניהו הציג לציבור ב"נאום הקלסרים" המפורסם, לפני 2003 איראן אכן תכננה לייצר נשק גרעיני. לפחות על פי המסמכים שהוצגו עד כה, לא ברור מה קרה אחר כך. גם בנאום שבו הכריז על עזיבת הסכם הגרעין, הנשיא טרמאפ לא הציג נתונים חדשים לגבי הפרה איראנית של הסכם הגרעין שנחתם ב-2015.

איראן טענה תמיד שתוכנית הגרעין שלה היא למטרות שלום ואין לה כוונה לפתח נשק גרעיני. בואו נניח שהם משקרים, כפי שהם שיקרו, כנראה, עד 2003. בואו נגיד שהם דהרו אל הפצצה עד הסכם הגרעין, והסכימו להשעות את פיתוח הפצצה לכמה שנים, רק כדי לנצל את זמן המנוחה כדי לחזק את הכלכלה, לפתח טילים, ולחדש את המירוץ לפצצה אחרי שמועד ההסכם יפוג. ובואו נגיד שהנשק הגרעיני אמור להיות מכוון נגד ישראל.

אבל אז עולה שאלה אחרת: אהוד ברק, שהיה אכן משוכנע שאיראן דוהרת לפצצה כדי לאיים על ישראל, ביקש מהצבא להכין אופציות לתקוף את איראן. הצבא ומערכת הביטחון התנגדו בתוקף. אם האיום הוא כה קיומי, למה אז הצבא ומערכת הביטחון התנגדו, ועכשיו, כשהאיום האיראני מסוריה פחוּת בהרבה, הם מוכנים לקחת את הסיכון של מלחמה עם איראן? ולמה עד לפני זמן קצר ראשי מערכת הביטחון, כולל הרמטכ"ל אייזנקוט, אמרו באופן באופן ברור, שהסכם גרעין טוב לישראל?

אז אם ככה, למה ישראל תוקפת את האיראנים בסוריה?

לשאלה הזו יש כמה תשובות. אפשר, על פי מה שכתב ידיד שלי, לחלק אותן לשתיים: אורנים גדול, כלומר חילופי משטר באיראן, ואורנים קטן, הוצאת הכוחות האיראניים מסוריה. קיימת גם תשובה שלישית, שאפשר לקרוא לה אורנים קטנטן, והיא להרחיק את הכוחות האיראניים מקרבת הגבול עם ישראל ברמת הגולן.

לגבי חילופי משטר, ההיסטוריה הטרייה מראה לנו מה קורה כאשר חילופי משטר נכפים מבחוץ: עיראק, לבנון, ואפילו אפגניסטן שהמלחמה נמשכת בה עד היום. אבל גם אם נניח שזו מטרה רצויה ואפשרית, הפצצת 50 מטרות איראניות בסוריה, אפילו אם היא כואבת מאוד, לא בדיוק יכולה להביא למטרה הזו. לא זה מה שיוריד 80 מיליוני איראנים לרחובות.

גם הוצאת הכוחות האיראניים מסוריה נראית מטרה שאפתנית מאוד. נכון שרוסיה לא נלהבת להגן על האיראנים בסוריה, אחרת פוטין לא היה מחבק את נתניהו בעיתוי כך כך רגיש. ייתכן גם, כפי שכתבו מומחים שונים, שאפילו אסד עצמו לא משתגע על הנוכחות האיראנית. אבל אם ניקח אפילו רבע ברצינות את הדיבור של אסד על "ציר ההתנגדות" לישראל, על מי הוא יכול לסמוך יותר שיעמדו נגד ישראל בכל מצב? על איראן, המיליציות השיעיות וחיזבאללה או על רוסיה? התשובה די ברורה. חוץ מזה, נראה שאפילו ישראל לא לוקחת ברצינות את המטרה הזו. השר צחי הנגבי אמר אתמול בערוץ 11 שישראל לא התנגדה לכך שאיראן "ייבאה" 10,000 לוחמי מיליציות שיעיות לאיראן.

ככה שנותרה האופציה השלישית: הרחקת האיראנים מקרבת הגבול עם ישראל. זו נשמעת מטרה הגיונית שאפשר להשיגה, מה עוד שלא ברור עד כמה האיראנים אכן התקרבו לגבול. חלק גדול מהמטרות שהפציצה ישראל נמצאות די רחוק משם. השאלה היא אם למען מטרה כה מוגבלת, שהשפעתה אינה ברורה לאורך טווח (הרי אם האיראנים יתבססו בצפון סוריה ויקימו נמל, זה גם לא ישמח את ישראל), שווה להסתבך בסכסוך ישיר עם מדינה גדולה, שעם כל איבתה הגלויה לישראל, לא תקפה אותה מעולם.

האם אנו עדים למהלך משולש – ישראלי-אמריקאי-סעודי? נתניהו, טראמפ ובן סלמאן (צילום: הבית הלבן, יונתן זינדל/פלאש90)

האם אנו עדים למהלך משולש – ישראלי-אמריקאי-סעודי? נתניהו, טראמפ ובן סלמאן (צילום: הבית הלבן, יונתן זינדל/פלאש90)

ויש גם אופציה רביעית, והיא שישראל תוקפת לא כדי להשיג מטרה מוגדרת כלשהי אלא משום שהיא יכולה. בעיני נתניהו, איראן היא השטן הגדול כבר עשרים שנה. עכשיו יש לו הזדמנות להכות בה, בלי להינזק יותר מדי, משום שההערכה היא שאיראן לא תגיב. העובדה שההתקפות האלה, יחד עם היציאה של טראמפ מהסכם הגרעין והעברת השגרירות לירושלים, מקדמות אותו בסקרים משום שהן מציגות אותו כמנהיג בינלאומי המסובב את הפוליטיקה העולמית כולה על אצבעו הקטנה – בוודאי משחקת תפקיד חשוב. תפקיד מכריע, יגידו רבים.

ישראל והקואליציה

אבל יש הסבר אחר, שלא קשור ישירות למה ישראל יכולה להרוויח מהתקיפות עצמן. הוא קשור למשחק הבינלאומי שישראל משחקת. צריך להיות תמים מאוד להניח שהעיתוי שנבחר להתקפות הישראליות על מטרות איראניות אינו קשור להחלטה של טראמפ לצאת מהסכם הגרעין עם איראן. די ברור שההתקפות האלה הן חלק ממהלך רחב יותר של ישראל והממשל של טרמאפ נגד איראן. ישראל, ארצות הברית, ועוד שותף שפחות מדברים עליו: ערב הסעודית.

האיראנים וחיזבאללה טוענים כבר זמן מה שסעודיה דוחפת את ישראל להתעמת עם חיזבאללה כדי לעשות את מה שהיא, סעודיה, לא יכולה לעשות. מקורות ישראלים אישרו בזמנו שאכן היו דיבורים כאלה, וישראל דחתה אותם משום שנתניהו "לא הסכים לסכן חיילים ישראלים על פי רצונו של מוחמד בן סלמאן", יורש העצר הכל יכול בסעודיה.

האם אפשרי שההתקפות הישראלית בסוריה הן חלק ממהלך משולש – ישראלי-אמריקאי-סעודי? האם ייתכן שסעודיה הסכימה לנרמל את יחסיה עם ישראל (הסכמה למטוסים בדרך לישראל מעל שמי סעודיה כבר התקבלה) ולהגביר את הלחץ על אבו מאזן לקבל את "עסקת המאה", שעל פי הפלסטינים פירושה חיסול העניין הפלסטיני, תמורת לחץ ישראלי צבאי להצרת צעדיה של איראן בסוריה?

זו נראית אפשרות מופרכת, אבל דבר אחד ברור: המהלך הישראלי נגד איראן בסוריה אינו עומד בפני עצמו. אולי לראשונה מאז מלחמת סיני ב-1956, ישראל נכנסת למערכה צבאית בסינכרוניזציה מוחלטת עם מדינה נוספת לפחות, ארצות הברית במקרה זה. אם במערכות קודמות, ממלחמת לבנון הראשונה עד צוק איתן ועד בכלל, ישראל הסתפקה ב"אור ירוק" מצד הממשל האמריקאי וגורמים אחרים (ולפעמים לא קיבלה אותו), הרי כאן התיאום הוא מוחלט.

וזה מביא אותנו לדברים שכתב עבד אלרחמן ראשד, לשעבר העורך הראשי של העיתון "שרק אל-אוסט" ותחנת הטלוויזיה "אל-ערביה", שני כלי תקשורת בבעלות ממשלת סעודיה (ותודה לאלחנן מילר שאיתר את הדברים ותרגם אותם): "התמונה היום נראית ברורה מתמיד. המטרה היא להכריח את משטר טהראן לסגת. התוכנית כוללת את החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקרוע את הסכם הגרעין ולהשיב את הסנקציות הכלכליות. היא כוללת הפעלת כוח צבאי הישראלי בהתקפות כואבות שהשמידו את האתרים האיראנים." בקיצור, בכיר סעודי, שאין סיכוי שהוא כותב ללא הסכמת ממשלת סעודיה, מצייר את התקפות הישראליות באופן חיובי, כחלק ממהלך כולל במזרח התיכון נגד איראן.

בזמנו, בהפגנות של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, אפשר היה לשמוע את הססמה: "לא נמות ולא נמית/ בשירות ארצות הברית". האם היום צריך לעדכן את ההסלמה ולהתחיל לקרוא: "למענו של בן סלמאן/ מלחמה זה מסוכן"?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf