ישראל מנצלת את החטיפה למתקפה על חמאס שאינה קשורה לנערים

פעילות בשכם, מעצרים של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי אגודות צדקה, והצהרות שהמבצע יימשך בלי קשר לנערים. נתניהו עושה עכשיו את מה שרצה לעשות לחמאס לפני שבוע ולא היה יכול

מאת:
השאירו תגובה
א א א

צריך להגיד את זה: מה שישראל עושה בגדה המערבית בימים האחרונים חורג כבר בהרבה מניסיון למצוא את הנערים החטופים. זוהי מתקפה צבאית ופוליטית על החמאס שנועדה לשרת את האג'נדה של הממשלה בלי שום קשר לניסיון למצוא את הנערים, וכשלא ברור בכלל אם יש קשר בין חמאס לבין החטיפה.

למען הסר ספק אבהיר: אני בטוח שגם נעשים מאמצים רבים למצוא את שלושת הנעדרים, והלוואי ויימצאו וישובו שלמים ובריאים במהרה, אבל זה לא מצדיק את הניצול הציני של הנסיבות בשביל מטרות אחרות לגמרי.

> החטיפה: טבילת האש של הרשות הפלסטינית

בימים האחרונים הורחבה פעילות הצבא לתוך בית לחם ושכם – בלב שטחי איי. נעצרו פעילי אגודות צדקה של החמאס, עיתונאים שקשורים לחמאס, יו"ר הפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס וסך הכל כמאתיים אנשים. הוחרמו מחשבים ונשק. כל זאת בעת שהחיפושים אחר הנערים עדיין מתמקדים באזור חברון, שממשיך להיות תחת סגר. לא יכול להיות ספק שחלק גדול מהפעילות הזאת לא קשור לנערים, ואף אחד בצבא לא חושב שפעילי צדקה ועיתונאים ויו"ר הפרלמנט יודעים איפה הם.

במקביל למבצע הצבאי המתרחב גם ההתבטאויות של ההנהגה הצבאית והמדינית עוברות שינוי מסוים. אם ביומיים הראשונים הרטוריקה הייתה של חיפוש כללי אחר הנערים והטלת האשמה על הרשות ועל אבו-מאזן, עכשיו רואים התמקדות מפורשת בחמאס. קצינים בכירים עלומי שם אמרו לתקשורת שהמטרה של המבצע היא "כל מה שצבוע ירוק" בגדה, וכן שהמבצע יימשך גם אחרי שהמרדף אחר החוטפים יסתיים. בתוך כך אנחנו שומעים עוד ועוד אמירות חיוביות על שיתוף הפעולה של הרשות (מבלי להזכיר שחמאס שותף בממשלתה) ושל אבו-מאזן אישית.

צריך לשים את הדברים האלה בהקשר: לפני שבוע נתניהו היה בבעיה. הוא נכשל באופן חרוץ בניסיון שלו לגייס את העולם נגד ממשלת האחדות הפלסטינית. הממשלה החדשה זכתה לגיבוי מקיר לקיר, ואף קיבלה מתנת השקה של מליוני יורו מהאיחוד האירופי. אחרי שנים ארוכות של פילוג בתוך הנהגת העם הפלסטיני, של ניתוק מדיני בין הגדה המערבית לרצועת עזה (ניתוק שישראל עצמה הניחה את התשתית החומרית עבורו), פתאום הסתמנה האפשרות של חידושו של אש"ף וניהול מאבק פלסטיני אחד, לא חמוש, שמתמקד בלחץ בינלאומי על ישראל.

ונתניהו לא היה יכול לעשות שום דבר לגבי זה. הוא שחרר הצהרות לאוויר מכאן עד הודעה חדשה, אבל לא היה יכול להחרים את הרשות לגמרי, וודאי שלא היה יכול לשלוח אלפי חיילים ללב שטחי איי כדי לעצור חברי פרלמנט מחמאס סתם כך (אם כי עמירה הס ניבאה ב"הארץ" שזה בדיוק מה שיעשה, והזכירה את חברי המועצה המחוקקת מטעם חמאס שנמצאים כבר שנים במעצר מנהלי).

ואז באה החטיפה. ופתאום השתנו כללי המשחק. ופתאום אפשר לתקוף את חמאס כמה שרוצים, איפה שרוצים, איך שרוצים, ואף אחד בארץ או בעולם לא יוכל להתנגד לכך. ופתאום אפשר לנסות לפלג שוב, לסמן את הרשות ואת אבו-מאזן כמשתפי הפעולה החביבים על ישראל, ואת חמאס בתור האיום הגדול עליה שצריך לעקור.

זאת, כאמור, למרות שחמאס כלל לא לקח אחריות על החטיפה, שאנשיו בתוך השטחים לא התבטאו בנושא, ושמבחינה פוליטית ליזום חטיפה כזאת עכשיו תהיה התאבדות בשבילו. חמאס הרי נדחק לתוך ממשלת האחדות כשאיבד את כל תומכיו בעולם הערבי וסבל מחיזוק המצור מהצד המצרי של עזה. אין לו מוצא אחר. הוא בדיוק קיבל גלגל הצלה בדמות הממשלה החדשה והאפשרות לבחירות ולהכרה בינלאומית. ואז באה החטיפה.

יהיו שיאמרו שחמאס, וכל חבר בו, הם מטרה לגיטימית להתקפה ישראלית. בעיניי חמאס הוא ללא ספק גם ארגון טרור שתוקף והורג אזרחים ישראלים ללא כל הצדקה. אבל חמאס הוא גם מפלגה פוליטית, שבבחירות האחרונות שהתקיימו בשטחים קיבל את רוב הקולות. הוא גם מערך של גופי צדקה שלא קשורים בכלל לטרור. והוא גם גוף מדיני ששינה את עמדותיו בשנים האחרונות ומוכן כיום למשא ומתן עם ישראל. כמו שנועם שיזף כתב: אם ממשלת ישראל באמת הייתה מעוניינת בשלום, הפיוס הפלסטיני היה הזדמנות נפלאה בשבילה.

אבל גם מי שתומכים לגמרי במתקפה כוללת על כל חלק בחמאס צריכים לדעת שהמתקפה הנוכחית עליו היא בחלקה ניצול ציני של החטיפה בשביל להשיג מטרות אחרות, זרות לשחרור הנערים. עצוב שנתניהו הולך בדרך הזאת במקום להשקיע את כל המאמצים רק בחילוצם.

> לפלסטינים אין ספק מי עומד מאחורי החטיפות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf