יש ילדות ישראליות שכיפת ברזל לא מחפה עליהן

מאת |

שתי ילדות נפצעו מירי מעזה. פיקוד העורף לא תדרך אותן, כיפת ברזל לא מכירה אותן, ואף אחד לא חשב לספק להן מרחב מוגן

כותב אורח: פאדי מסמרה

זה היה באמת עניין של זמן. שתי ילדות מכפר לא מוכר באזור לקיה בנגב נפצעו אתמול (שני) קשה ובינוני מפגיעת טיל בכפרן. מצבה של מראם אלוקילי בת העשר הוגדר כקשה, ואחותה עתיל בת ה-13 נפצעה באורח בינוני. לבית החולים סורוקה בבאר שבע הן הובאו על ידי בני משפחתן, ועד שהגיעו לבית החולים אף אחד לא ידע כי נפגעו.

וכאן נשאלת השאלה: למה? האם הן לא נשמעו להוראות פיקוד העורף להתגוננות בזמן אזעקה? או שמה הטיל תפס אותן בהפתעה בדרכן חזרה מהקייטנה שאין להן? ואולי לא הצליחו למזלן הרע לרוץ מהר למרחב המוגן הקרוב? ומה קרה לכיפת הברזל שהייתה אמורה להגן עליהן?

אז לא. לשתי הילדות לא הייתה שום אפשרות להיחלץ מהפגיעה הזאת. לא היה שום דבר שהן יכלו לעשות אחרת. ראשית הן באמת לא נשמעו ולא מילאו אחר הוראות פיקוד העורף, וזאת משום שהפיקוד לא דאג להגיע לכפרן, ומשום שאף אחד לא הסביר להן אף פעם מה הן הסכנות, ומה עליהן לעשות, כך שלמעשה הן בכלל לא היו מודעות לכך שישנה סכנה.

סוללת כיפת ברזל האימתנית הממוקמת קילומטרים ספורים מהכפר לא טרחה אפילו להתכוונן כלפי טיל זה, והסיבה היא פשוטה: כיפת ברזל פועלת על פי מפות המדינה בהן לא מופיעים כפרים רבים בנגב ואיזה פלא כולם כפרים ערביים.

כך כיפת ברזל לא יירטה בשבת טילים שנפלו בין הכפרים אל זרנוק וואדי גוין , לא יירטה טיל שנפל ליד הכפר אבו תלול, וגם טילים שנפלו בדיוק באותו כפר שבו נפצעו שתי הילדות. וזאת למה? כי עבור המדינה הכפרים האלה מוגדרים כ"שטחים פתוחים". אלו לא באר שבע או נבטים, זה לא הישוב להבים, ערד או דימונה, אלה שטחים פתוחים בהם גרים אנשים בלתי נראים. גרים שם ערבים.

> בדואים בנגב מוחים: המדינה לא מספקת מיגון מטילים בכפרים

בניכוי הערבים. כיפת ברזל בנגב (אקטיבסטילס)

בניכוי הערבים. כיפת ברזל בנגב (אקטיבסטילס)

קייטנה בטוח לא הייתה לשתי הבנות כי עבורן, כמו עבור ילדים רבים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, עצם ההגעה לבית ספר במהלך שנת הלימודים זה פרויקט בפני עצמו. כדי להגיע לבית הספר וללמוד הן נאלצות ללכת ברגל קילומטרים רבים (ופה אני מציע – תדמיינו את הילדים שלכם הולכים כל יום קילומטרים בשטחים שוממים כדי להגיע לבית הספר). נשמע לא הגיוני ולא מציאותי? לצערי זהו המצב בכפרן של שתי הילדות האלה.

אז האם הן לא הצליחו לרוץ ולהגיע למרחב המוגן? אני בטוח שהן מסוגלות לרוץ הרבה יותר טוב מכל ספורטאי מצוי במדינה. הטרגדיה היא שלא היה להן בעצם לאן לרוץ! אין מרחב מוגן בכפר. למעשה אין בכפר בתים מבטון. אז לכל היותר מצבן אינו שונה כהוא זה ממצבן של בנות גילן בג'בליה או בית לאהיא ברצועת עזה. ככל הנראה כולן פשוט מסתכלות לשמיים ומחכות ל"בום". לצערי הפעם שתי הילדות היו המטרה.

מיד נשאלת השאלה במה שונות הילדות האלה משאר אזרחיות המדינה בנות גילן? ולמה אין להן בית כשאר אזרחי המדינה ואולי גם מרחבים מוגנים?

ובכן, שתי הילדות חסרות המזל גרות בכפר לא קיים. לא קיים תודעתית, לא קיים על המפות של משרד הפנים ומשרד השיכון או משרד הבריאות וכמובן פיקוד העורף לא מכיר כפר כזה. אז גם שתי הילדות לא קיימות. הן דמיוניות. אגב יש להן מספר תעודת זהות אבל זה לא עוזר להן. אז אולי עדיף שאני אפסיק כאן: לא הייתה נפילה, לא היו שתי ילדות, הן לא נפצעו, המצפון בסדר.

ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מקיומה של אוכלוסייה שלמה בנגב, ויצרו כפרים שקראו להם לא מוכרים. הכפרים האלה יהיו קיימים יום אחד כאשר המדינה תכיר בכך שגרים שם אנשים ולא מספרים. קרוב לתשעים אלף התושבים שגרים שם לא מקבלים שום שירות מטעם המדינה בכפרים עצמם: אין חשמל, מים, דרכי גישה, שירותי בריאות, חינוך, הצלה, וגם אין להם אישורי בנייה ( צריך לזכור שכפרים אלו הם כפרים היסטוריים שקיימים טרם הקמת מדינת ישראל ).

אם נתעלם לרגע מההזנחה הפושעת ומהאפליה הממסדית הממושכת והמכוונת כנגד אוכלוסייה גדולה בנגב, נוכל לומר שנמנע היום אסון וקרה לנו נס בעגה המקומית. אך מי יבטיח לנו שמחר לא ייפול טיל על קבוצת ילדים שמשחקים בחוץ (היות ואין לילדים בכפרים הלא מוכרים שום מסגרת חוץ בית ספרית)? מי ייקח אחריות על חיי ילדים אלה? ומי אחראי לשלומם הפיזי והנפשי בימים בהם משתוללת מלחמה? האסון הוא עניין של זמן! והאחריות היא על ממשלת ישראל.

* פאדי מסמרה הוא מנכ״ל המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf