כך בנו רבין ופרס את הברית עם חד"ש שהעלתה את השמאל לשלטון

הברית של העבודה עם חד"ש התחילה בהסכמות שרקם שמעון פרס כבר ב-1990. רבין התנצל פומבית על האפליה כלפי ערבים וסלל את הדרך לאוסלו ולתור הזהב של יחסי ערבים והמדינה. למחנה הציוני ולרשימה המשותפת יש מה ללמוד מהגוש החוסם מלפני עשרים שנה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבים אורחים: רון גרליץ ונדאל עותמאן

המלצת מפלגת העבודה לפסול את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי היתה צינית, פסולה מבחינה דמוקרטית ואומללה מבחינה פוליטית. למהלך הרע הזה מצטרף גם הסרטון המיליטריסטי שהנפיקה מפלגת העבודה השבוע. הדבר האחרון שהרצוג היה צריך לעשות הוא דה-לגיטימציה של שותפות פוליטית אפשרית עם הרשימה המשותפת. אבל גם אחרי המהלכים הגרועים האלה, שותפות כזו היא לא רק הכרחית אלא גם לגמרי אפשרית, וכבר היו דברים מעולם.

הניסיון המשמעותי הראשון לייצר שותפות פוליטית משמעותית בין מפלגת העבודה לחד"ש התרחש עוד לפני ממשלת רבין השנייה. ב-1990, כאשר פרס ניסה להקים ממשלה, הוא פעל לגייס את חד"ש לתמיכה בממשלתו העתידית, והצדדים סיכמו זאת בכתב. ההסכם בין המערך לחד"ש, שפורסם בעיתון "הארץ" ב-5 ביוני 1990 (ראו להלן), היה בסיס לשותפות עם ממשלת רבין בהמשך, וכלל התחייבויות כלליות בנושא קידום השלום, כמו "מתן מענה חיובי לשאלת מזכיר המדינה האמריקאי", התחייבויות קונקרטיות בנושא קידום השוויון של האזרחים הערבים, כמו "הממשלה תבצע, מיידית, הסדר פריסת חובות של הרשויות המקומיות הערביות", או "תוכן לאלתר תוכנית להקמת מערכת ביוב בכפרים הערביים ולמימונה. לצורך זה יוקדש סכום של 40 מיליון ש"ח בשנה הראשונה".

השמיים לא נפלו על הערבים

פרס לא הצליח להקים ממשלה. לפני הבחירות ב-1992 נסע יצחק רבין לעצרת בחירות בנצרת. איתו במכונית נסע משה שחל, שרבין סמך עליו בכל האמור בערבים. בפגישה שקיימנו איתו בינואר 2015 סיפר לנו שחל שבאותה נסיעה שאל אותו רבין איך אפשר להגדיל את ההצבעה של הערבים למפלגת העבודה, אבל שחל, לדבריו, לא חשב שזה אפשרי, כי "תמיד מבטיחים להם הבטחות והם יודעים ששום דבר לא קורה. ואתה, רבין, האיש האחרון שאפשר יהיה למכור להם, בגלל שהיית שר הביטחון ובגלל האמירה שלך על שבירת ידיים ורגליים".

"רבין התעקש ואמרתי לו: יכול להיות שאם היה קם מנהיג ציוני ואומר – אנחנו אשמים במצב שיש פערים, זה אנחנו שאשמים – אולי זה יעזור. רבין אמר שדבר כזה הוא לא יוכל להגיד! הגענו לנצרת והוא הפתיע אותי. הוא עלה על הבמה ואמר: היינו בשלטון 29 שנים ואנחנו אשמים באפליה. אני מבקש סליחה ואני מתכוון לפעול למיגור האפליה. אלפי אנשים נעמדו ומחאו לו כפיים בהתלהבות". שחל טוען שההבטחה הזאת היתה אחת הסיבות שהניעו אותו לפעול להקצאות לאזרחים הערבים, כי היה לו חשוב לעמוד במילה שלו.

התחייבות המערך לחד"ש – 05.06.1990 עיתון "הארץ"

יותר מעשרים שנים חלפו. כעת יש כמעט קונצנזוס, בקרב ערבים ויהודים כאחד, שהערבים מעולם לא תמכו בממשלה ולעולם לא יתמכו בה, אבל זו טעות. בבחירות 1992 קיבלה מפלגת העבודה 44 מנדטים, מרצ 12, חד"ש 3 ומד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית) 2. ש"ס קיבלה 6 מנדטים, הצטרפה לממשלה ופרשה ממנה בספטמבר 1993, עם חתימת הסכמי אוסלו. מאותו רגע היתה זו ממשלת מיעוט (של 56 ח"כים) שנתמכה מבחוץ על ידי המפלגות שייצגו את הציבור הערבי – חד"ש ומד"ע.

ההסכם בכתב מיוני 1990 היה הבסיס לתמיכה מבחוץ של חד"ש ומד"ע בממשלת רבין. בסדרת פגישות בין השר משה שחל לראש חד"ש, ח"כ תאופיק זיאד, חודדו ההסכמות ונוצרו הבנות בעל פה. ליבת ההסכמות: מן הצד האחד ממשלת רבין תחתור לשלום עם הפלסטינים ותקדם שוויון לאזרחים הערבים, ומן הצד השני חד"ש תמנע מהימין להפיל את הממשלה. חד"ש ומד"ע עמדו בהבנות ותמכו בממשלה בכל הצעות האי-אמון שבהן יכלה ליפול. תמר גוז'נסקי מחד"ש סיפרה לנו מה קרה כשהם הרימו את ידיהם בעד הממשלה: הממשלה לא נפלה, וגם השמים לא נפלו על הערבים שתמכו בה.

גם רבין עמד בהסכם. הוא קידם את המשא ומתן עם הפלסטינים, וממשלת המיעוט בראשותו יישמה מהלכים מדיניים חסרי תקדים. היא הכירה באש"ף, חתמה על הסכמי אוסלו ויצאה מעזה ויריחו במאי 1994, וכן נקטה צעדים ראשונים אך חשובים לתיקון האפליה כלפי האזרחים הערבים, כמו ביטול האפליה המבישה שהיתה נהוגה בקצבאות הילדים ותנופה בתקציבים לרשויות המקומיות הערביות. יחסו של רבין לאזרחים הערבים היה חיובי, כך שהשינוי הורגש גם בשיח וגם בשטח. במבט לאחור, שינויי המדיניות בתקופת רבין לא היו כבירים והבטחות רבות ביחס לסגירת פערים שהיו בהסכם עם חד"ש לא יושמו, ובכל זאת השינוי במדיניות וברטוריקה הורגש היטב. רבים בחברה הערבית זוכרים את תקופת רבין כתור הזהב של היחסים בינם ובין המדינה, אף שכשר הביטחון הוא הוביל עד מרץ 1990 את הניסיון לדכא את האינתיפאדה הראשונה.

שני הצדדים עמדו בהבנות עד הרצח. לב גרינברג כתב כאן לאחרונה כי "רצח רבין הוציא במכת גרזן אחת את האזרחים הערבים מהזירה הפוליטית. רבין הכניס אותם, והרצח הוציא אותם". מצד שני, אין סיבה שקואליציה כזאת לא תקום שוב כעת. השותפות הדרמטית בין רבין לערבים התאפשרה כיוון שמפלגת התחייה היתה קרובה מאוד לאחוז החסימה אך לא עברה אותו, הימין איבד שני מנדטים, ולשמאל ולערבים היה גוש חוסם של 61 ח"כים. גם בבחירות 2015 סביר בהחלט שמפלגות המרכז והשמאל והרשימה המשותפת יהוו גוש חוסם.

> הקואליציה קוראת לך, מותק: הרשימה המושתפת לממשלה!

יצחק רבין עם משה שחל  בפגישה עם ראשי רשויות דרוזים (אבי אוחיון / לעמ)

יצחק רבין עם משה שחל בפגישה עם ראשי רשויות דרוזים (אבי אוחיון / לעמ)

תמיכה מחוץ – מול הפסקת הריסות בתים

מכל בחינה אזרחית ודמוקרטית אסור לפסול ישיבה של הרשימה המשותפת בממשלת מרכז-שמאל. מצד שני, אף כי לפי סקר מהשבוע האחרון רוב הציבור הערבי דווקא תומך בהשתתפות הרשימה המשותפת בקואליציה, שותפות קואליציונית מלאה אינה ריאלית כעת, כי ההנהגה הפוליטית מתנגדת לכך. לא סביר שאנשי הרשימה המשותפת יישאו כשרים בממשלה באחריות לכך שצה"ל מתחזק את הכיבוש ושולל את הזכויות של הפלסטינים בשטחים, או יישבו במשרדי ממשלה ויספקו שירותים איכותיים למתנחלים ששכניהם הפלסטינים בשטחים חיים ללא זכויות פוליטיות. כך שהאופטימיות של אלינור דוידוב ראויה להערכה, אך זה אינו תרחיש סביר.

אבל אם הרשימה המשותפת תתמוך בממשלת מרכז-שמאל מבחוץ, יכול וצריך להתרחש מהפך אמיתי ועמוק בפוליטיקה הישראלית. סביר שהרשימה המשותפת תדרוש צעדים ממשיים בתחום השוויון לאזרחים הערבים, כולל הפסקת הריסות הבתים בנגב, בגליל, במשולש ובערים המעורבות, הרחבת שטחי שיפוט של יישובים ערביים, הקצאות תקציביות משמעויות לצמצום הפערים – צעדים שאינם רק הצהרתיים וערטילאיים אלא מעשים שניתן לבדוק שהם מתקיימים ואת חלקם ניתן לבצע מיד. הרשימה המשותפת גם תדרוש בוודאי פתיחה של משא ומתן רציני עם הפלסטינים. השילוב של כל אלה יכול להבטיח תמיכה שלה מבחוץ, וכל עוד התנאים יקוימו, רוב הציבור הערבי יתמוך בכך. בדיוק כפי שהיה בממשלת רבין.

לדברי איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, הממשלה הבאה לא תהיה בשלה לכלול את הרשימה המשותפת בקואליציה. אבל ממשלה בראשות הרצוג שתלך באופן רציני ואמיתי בכיוון של שלום ושוויון, תקדם תוכנית עשור לסגירת פערים בין האזרחים הערבים והיהודים ותסכים שנציגי הרשימה המשותפת יקבלו גם תפקידים של ראשות ועדות בכנסת, כולל ועדת הפנים, תזכה קרוב לוודאי בתמיכתה של הרשימה המשותפת מבחוץ, אפילו בעת הקמתה. הוא גם אמר שהשמאל לא יצליח לחזור לשלטון כל עוד הערבים יישארו מחוץ למשחק הפוליטי.

זו עמדה אמיצה, במיוחד אחרי ההמלצה הביזיונית של מפלגת העבודה לפסול את מועמדותה של חנין זועבי. הרשימה המשותפת נהגה בחוכמה, לא שברה את הכלים ולא הודיעה שלא תתמוך בהרצוג לראשות הממשלה. ח"כ טיבי הצהיר השבוע ש"המצב בהחלט בשל ליצירת גוש חוסם, אם הדבר יתאפשר. במצב כזה נשאף להסכם כתוב כמו שהיה ב-1992 בין הרשימה המשותפת לבין נציגי המרכז והשמאל, שבו נוודא שיהיה שינוי במצב הציבור הערבי בישראל".

גם הרצוג מעוניין בכך, ואף שהוא פוזל למרכז הוא לא פוסל שותפות עם האזרחים הערבים. בנאום בוועידת ישראל לדמוקרטיה הוא אף אמר (דקה 07:00 בסרטון): "מוכרחים לעצור את ההידרדרות במדרון הלאומני והגזעני, ולכן מוכרחים לפעול ביחד, כתף אל כתף, עם אחינו ערביי ישראל, ליצירת שיתוף פעולה ותקווה אמיתית לחיים משותפים".

להוריד את סיכויי המלחמה

להערכתנו, מבחינת עמדות העומק שלו ובלי היועצים שנושפים בעורפו, הרצוג רואה באזרחים הערבים אזרחים שווים ופועל בהתאם. בתפקידיו כשר הבינוי והשיכון וכשר התיירות הוא פעל ליישם המלצות מדיניות לקידום שוויון לאזרחים הערבים והפעיל לחץ על פקידים בכירים, וכשר הרווחה אף הצליח להניע מהלך משמעותי לצמצום פערים.

אומרים שהרצוג לא אמיץ דיו ללכת לממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. אולי. אבל הוא גם יודע שלא יוכל להיות ראש ממשלה בלי תמיכתם. כעת הוא גם יודע שיש מי שיגן על חייו במקרה שיעשה זאת.

תמיכה של הרשימה המשותפת בממשלת מרכז-שמאל תהיה התשובה הטובה ביותר לדה-לגיטימציה של שותפות הערבים בשלטון – אחד ההישגים הפוליטיים המבישים של הימין בישראל. קו ישר עובר מההסתה של ראש האופוזיציה נתניהו נגד רבין ב-1995-1993, ועד הצהרתו ב-2015 שחבירה למפלגות הערביות מסכנת את ביטחון המדינה. בין לבין נרצח ראש ממשלה שהעז להתקדם לקראת שלום בתמיכת הערבים, וכולנו נתקענו בעוד עשרים שנה של שפיכות דמים.

ממשלת מרכז-שמאל בתמיכת הרשימה המשותפת אולי איננה ממשלת חלומותינו, אבל המדיניות שהיא תוביל ביחס לאזרחים הערבים, האזרחים היהודים, הפלסטינים בשטחים, הפליטים ומבקשי המקלט תהיה טובה עשרות מונים מאשר המדיניות האלימה, הגסה והרומסת שמובילות ממשלות הימין. היא גם טומנת בחובה אפשרות לסיום הכיבוש.

הסיכוי שממשלה כזו תפתח בהתקפה אלימה כלפי הפלסטינים בשטחים ובעזה הוא נמוך, כי במקרה כזה הרשימה המשותפת תפיל אותה. ממשלת ישראל בתקופת הכנסת ה-13 (1992-1996) פתחה פעמיים במערכה צבאית נגד לבנון: ביולי 1993 ("דין וחשבון") ובאפריל 1996 ("ענבי זעם"), אבל לא כשהיתה ממשלת מיעוט שנתמכה על ידי הערבים (ספטמבר 93'-נובמבר 95'). ייתכן שיש קשר בין הדברים. אז אולי אפילו גם את המלחמה הבאה ניתן למנוע כך.

אם אפילו נשיא המדינה, איש הימין ריבלין, אמר שהאזרחים הערבים הם בשר מבשרה של החברה בישראל, הגיע הזמן שגם השמאל יראה אותם כחלק מהמרחב הפוליטי ויתחיל לשחזר את השותפות הפוליטית איתם, הן בקידום השוויון והן במהלך רציני מול הפלסטינים בשטחים.

רון גרליץ הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי. עו"ד נדאל עותמאן הוא מנהל המטה למאבק בגזענות בישראל. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> כדי לנצח בבחירות השמאל צריך לדבר על אוסלו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
שליטה מוחלטת בעם אחר היא לא התגוננות. זו תוקפנות מאורגנת. פלסטינים במחסום קלנדיה (יונתן זינדל/ פלאש90)

שליטה מוחלטת בעם אחר היא לא התגוננות. זו תוקפנות מאורגנת. פלסטינים במחסום קלנדיה (יונתן זינדל/ פלאש90)

ישראל היא "דמוקרטיה מתגוננת"? די לשקר הציני הזה

השופטת, שאישרה את הרחקתו של פעיל זכויות אדם מישראל, התבססה על "זכותה של דמוקרטיה להגן על עצמה". אבל לטיעון הזה אין רגליים. ישראל היא לא דמוקרטיה והיא זו שמפעילה אלימות קבועה נגד מיליוני פלסטינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf