newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כמחצית מהח"כים שהושבעו לכנסת ה-21 נולדו למציאות של אפרטהייד

הרבה מחברי הכנסת החדשה הם צעירים. אז האם זו סיבה למסיבה? לא כשרואים את דפוסי ההצבעה של הצעירים בישראל וכשמבינים שהם עוברים אינדוקטרינציה פוליטית בה השליטה הישראלית על אוכלוסיה חסרת מעמד מוכרת כעובדת חיים

מאת:

לא פחות מ-49 חברי כנסת חדשים הושבעו היום (ג') אמונים למדינת ישראל ולחוקיה בטקס השבעתה של הכנסת ה-21, רבים מתוכם הודות להצלחתה המסחררת של מפלגת היש-מאין, "כחול-לבן". בכנסת החדשה יכהנו הרבה פחות נשים, והרבה יותר צעירים: 26 מתוך חברי הכנסת החדשה הם בשנות השלושים לחייהם. הצעיר ביניהם, יוראי להב הרצנו מ"כחול-לבן", בן שלושים בלבד.

במציאות מתוקנת, אולי היה בזה משום תקווה; במציאות שלנו, הצעירים הישראלים הם מהדתיים, השמרניים והימניים בהשוואה לבני גילם במועדון הדמוקרטיות המערביות אליו ישראל מתיימרת להשתייך. על פי מחקר חדש של ד"ר נועה לביא וד"ר אירית אדלר מהמכללה האקדמית ת"א-יפו, שבחנו מגמות הצבעה של צעירים בגילאים 18-29 בישראל בין השנים 2008-2016, 64.3 אחוז מהצעירים הישראלים הצביעו למפלגות ימין, זאת כאשר בקרב בני ה-55-30 רק 54.9 אחוז הצביעו לאותן מפלגות, ובקרוב בני ה-56 ומעלה הצביעו 57.3 אחוזים.

טקס השבעת הכנסת העשרים (מרים אלסטר/ פלאש90)

טקס השבעת הכנסת הקודמת, אפריל 2015 (מרים אלסטר/ פלאש90)

תודעה "דמוקרטית"?

בהקשר הזה, ראוי להצביע על נתון נוסף: כמחצית מחברי הכנסת ה-21 נולדו אחרי יוני 67', וכמעט כל היתר היו ילדים או מתבגרים כשישראל כבשה את עזה ואת הגדה, ובתוכה ירושלים המזרחית. כדאי להתעכב רגע על הנתון הזה: גם אם נניח לרגע לאופייה המפוקפק של "הדמוקרטיה הישראלית" בשנים שקדמו לכיבוש, כולל הממשל הצבאי שהטילה על האזרחים הערבים לאורך מרבית שנות קיומה עד ליוני 67', כמחצית מחברי בית המחוקקים הישראלי כיום לא מכירים מימי חייהם ולו יום אחד שבו לא היה כאן אפרטהייד מפורש, כלומר שלטון ישראלי על שטח שבו חלות שתי מערכות חוק נפרדות לשתי אוכלוסיות בעלות מעמד אזרחי שונה בהגדרה. בדומה לעמיתיהם המבוגרים מהם, הם גם לא מכירים מציאות שבה האזרחים הערבים בישראל נתפסים כאזרחים שווי זכויות ולא איום דמוגרפי. ספק אם חברי הכנסת הצעירים ראו בכל שנות לימודיהם בבית הספר מפת ישראל שמתייחסת באופן כלשהו לקו הירוק. ספק רב יותר כמה מתוכם מסוגלים בכלל לשרטט את קו הכיבוש על המפה אילו התבקשו לעשות זאת.

איזו תודעה דמוקרטית ניתן לפתח במציאות כזו? חברי הכנסת הצעירים מגיעים למשכן אחרי חיים שלמים של אינדוקטרינציה פוליטית שבמהלכה השליטה הישראלית על אוכלוסיה פלסטינית חסרת מעמד, נתינים של שלטון שבבחירתו אין להם חלק, הוכרה כעובדת חיים, סוג של כוח טבע. לא שחברי הכנסת הוותיקים הם בהכרח דמוקרטים גדולים; רחוק מזה. אבל האחרונים עיצבו את תודעתם הפוליטית תוך התמודדות עם מציאות שהוכרה כאנומלית, תוך התעמתות איתה. ספק רב אם הקונפליקט הזה כלל מתקיים בקרב רוב חברי הכנסת הצעירים. הדורות הקודמים עבדו קשה לייצר מציאות שמכוננת תודעה, והדורות הצעירים שגדלו לתוך המציאות הזו משקפים את עומק הטעמת התודעה הזו.

במילים אחרות, כאשר נתניהו משתמש ברטוריקה שמדירה את אזרחי המדינה הפלסטינים ומסית נגדם מפורשות, הוא נוקט במניפולציה מודעת. כאשר חברת הכנסת הטרייה מאי גולן מדברת על "אזרחי עם ישראל" במקום אזרחי ישראל, אפשר לנחש שלא מדובר במניפולציה אלא בחוסר הבנה אמיתי ועמוק של מושגי יסוד בדמוקרטיה. לא רק מושג האזרחות לא קיים בעולמה, אלא גם מושג האופוזיציה. תודעת האפרטהייד שבתוכה צמחה גולן היא דיכוטומית במהותה, תודעה של שולטים ונשלטים, אדונים ונתינים, מנצחים ומובסים. מציאות דורסנית, שמייצרת שפה דורסנית, שמייצרת תודעה דורסנית.

זה לא אומר כמובן שכל מי שנולד אחרי הכיבוש תומך בהמשכו, או שמי שנולד לפניו מתנגד לו, וממילא משטר האפרטהייד שהביא איתו הכיבוש של 67' הוא במובנים רבים המשכו הטבעי של משטר האפליה הממוסדת ששלט פה מיומה הראשון של המדינה. אבל הדורות שנולדו וגדלו לתוך מציאות האפרטהייד בשטחים נדרשים לעשות דה-קונסטרוקציה עמוקה של הנרטיב שהממסד הטמיע בהם מיום שנולדו, לפיו לא מדובר בפשע מאורגן המורכב משורה של פשעי מלחמה והפרות יומיומיות של זכויות אדם בסיסיות, אלא ב"סכסוך פוליטי". מי שנולד וגדל למציאות שבה האפרטהייד, על כל מוראותיו, הוא הסדר הטבעי של הדברים, יידרש לתעצומות מיוחדות רק כדי להבין את עומק האסון שישראל מחוללת מדי יום. חמישים שנות אינדוקטרינציה כוחנית עושות שמות בעצם היכולת לדמיין בכלל אפשרות קיום אחרת, שאיננה מציאות של אדונים ונתינים.

מי שמאמין ששינוי אמיתי יכול להגיע מתוך הכנסת, עיוור לעובדה שהמטוטלת הפוליטית הישראלית ירדה מזמן מהפסים, וכיוון התנועה שלה הוא לצד אחד בלבד. הדורות הבאים של הפוליטיקאים הישראלים, מותר לנחש, יהיו עוד יותר חסרי עכבות וחסרי הבנה בסיסית במחשבה דמוקרטית. חבריהם שיושבעו היום יעשו כל שביכולתם כדי לוודא שכך יהיה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf